דעדעלחיים

Transkript

1 ת ו ר ת א מ ת הועתק והוכנס לאינטרנט ע י חיים תשס ט םפר מלל תורת טעמי תחלים ומשלי ואיוב לכל דרכיהם ומשפטיהם - על פי הטסרת ועל פי הכללים אשר הניחו לנו הגאונים בן אשר ובן בלעם ושאר שרי הלשון הקרטונים חובר על ירי יצחק בן אריה יוסף דוב ונספחה אליו אגרת נחמדה על אודות הטעמים שלוחה על ירי החכם המהולל שמואל דוד לוצאטו פראפעסאר כקאללעגיום ראכינקום כעיר פאדובה. דעדעלחיים כשנת חח! אמת ליע^ לפ ק כהוצאות הטתכר.

2 הועתק והוכנס לאינטרנט ע י חיים תשס ט ר t *tp זי 4 «י FROM THE L»**A«V OF GEORGE FOOT MCa^t. D D J ת ו ר ת א מ ת 3DLUNGER THE PRCPESTY UNION THEOLOGICAL SEMINARY 0 THEUNlOi'l י liiuuoiiical

3 Thorath Emeth SIVC liber et praerepta et dortrinam plenam perfectamque acceiituuin Iibb. psalmorum, proverbiorum et Jobi continens,t^ secundum y ]Ha8R0ram et!irlncipin, quae nobis rellquerunt «V> It. Aliaron l»en Aseher, It. Jeltuda lien Bllaam, alilque prioris temporis clarlssimi grammatlcl,?^ composuit ( 1 S. Baer. Accedit et cpistola qiuif iiboninif <le hac materia apitur, a/> ilhislrissimo et doctissimo tiro 6 S. D. Ltu%%atto, \* professore collegii rabbinici patavini. R 6 d e 111 e m i i MDCCCLIL

4 הםכמה! מהיב המובהק הגאון הגדול והחסיד המפורסם לשם ולחהלה, היד, כביד טיהר ר שמשון הירש גר יו אכיר בקהלה הקדושה של פפד מ יע א אוהבי זמירות ישראל, דורשי משלי מוסר, מוקירי חכמת נני קד^ ן ישישו לקראת מחברת הזאת אשר מחברו הנבון והמשכיל יצחק בן ארי ן- הנ 1 י : יוסף דוב חקר תעלומות חכמה ושאב מבאר נקדנים הקדמונים נ ע ש טעמי אמ ת, אשר מבלעדיהס אין לבוא אל הקדש פנימה צהבין משל ומליצה דברי חכמים וחידוחם, ורק ע י פסקי הטעמים נבינה במקרא. על כן מחברו יהי ברוך, וכל הומכיו ומסעדיו להוציא לאור מעשהו לזכות את הרבים בפרי תבונתו, רוב ברכות ישיגו מהאל הטוב, כעתירת המדבר, בעד כבוד התורה ולמוריה, הבעה ח היוס יום ג ער ח סיון תרי ב לפ ק. : ' שמשון p לאיא כמי ה רפאל הירש פ יפ יצ ו עובד עבודת הקדש פה קיק פ פ א. מ. יע א.

5 1 0 r ש a 1 1 J)er err 93erfaffer bes vorliegenben SQBerfd^end, tve(d)e$ uugeadjtet bav fpine^ geringen UmfangeS, bod^ bem tenner 9fd)tung fiir bie l;ier gelegten mufyfamen unb gr1inblid)en ftorfc^ungen einflopen mup,fyat in em feiner ubergropen 23efd)eibenf)eit erfudjt, badfelbe tmr$ ein Vfet>lenbed SQBort bei itteinen gmmbcu einjufiifyren. 0 fel)r id) nim filtjle, bap dne fold)e (Smvfefylutig vou einem ber SBevtreter biefer 933if* fcnfdjaft ait odjfd)ulen ausgefyenb auf nrirffamen (Svfolg ju j&f)len!)fitte, [0 l)abe id) mid) bod) bem Slnfumen bed #erru 93erfaffevd nid^t entjieljen woflen, cttima( n>eil ba6 SSerf in IjebrSifc^cr <5prad)e gefcfyrieben if*, u>eld)e leiber oft genug bie $orfd)er fetbft juriitffc^recft, beren gropere 3af>l ftd) nid)t geiibt tjat, S3iid)er fu'bfefer ftorm ju fefen, at1c n>ol)l gar von bem SBafyn befangen ift, fte feien nur fiir bie tvenigen rabbinifc^ gebubeten Suben gefc&vieben, weldjetyrerfeitsbem ftortfdjritt ber prad)- forfdjung uid)t gel)0rig fofgeu, fo bap a(fo bie elefyrten felbji erfl erfa^ren miiffen, n>a$ iljnen t>tcr geboteit n>erbe; anbrerfeits mil ber SSerfaffer mit fcltener *Borliebe unb ingebung, aue SRutfftc^tcn auf (Snverb unb befyaglidjes?eben aufopfernb, fid) feiner 2Biffenfd)aft tt>ibmet, unb bafyer aud) v>on citen berer, weld)e bi«fe nid)t»bnfommen ju imlrbigen n>tf[en, ber Slufmunterung unb Sfyeilnafyme bebarf. 3)ie elefyrteu, n>eld)e ftd) benuifyen wowen, bie6 Serf mit Slufmerffamfeit burd) ju fetyen, wevben bie Seifhingen bcsfelben auerfennen, bie onner beffelben, benen biefe nidjt nafye Uegen, mogen gern unbtoofyftvotfenb, uid)t au6 Sftitfeib unb, 90?enfc^enUebe fonbevn au$ 2ld)tung fiir bie Siffenfdjaft unb aus loben$wertl)er 9leigung, biefe ju forbern, jur 5$erbreitung besfelben beitragen. Urn in beiben Seiiefyungeit bie$ 93ud) ju betoortvorten, erlaube id; mir nur folgenbes ju bemerfen. $er 93erfafter l)at feit einer SReifye von 3al)ren, unter ben bitterften (Sntbefyrungen bie SSibet mit ben altett aramaifd)en Ucberfefcungen unb r mittel ben fprad)lid)en $orfd)ungen ber $ ulf alterlicfyen fyanifd)en d)ulen, unb mit 3»jief)ung alter neuern mittel, sum egenfianbe felbfiftsubiger Unterfudjungen gema^t unb mir eine Slnjafyl»on Jo^jl forgfattig au0gearbeiteten (Srgebnifen»on 3eit ju 3eit vorgelegt, mlfy tnid^ im»oflefien inne bed SBorteS

6 X av $ u&ervafcljten. dx (>1t unenblid) viele gelj(cr tier ^inflation ber giitnim aufgeberft, Scfeavten bericfytigt, SJMfwcrfWnbnifje befeitigt, unb a Uf 93tele0, wad man biefjer nicljt bead)tet tjatte, aufmerffam gcmadjt. <!te griid)te feiued uufaglidjen gleipcd fonntcn, ba er t»ou ber SDBelt at>gefd)ieben gelcbt f)at uub uid)t batnad) ftrebt, fid) geltenb ju madjeu, bidfyer nod) feine 53ertagdt)anblung befummen, bercn eraudgabe ju n>ag«" ~ i c 1toevtennerי^ 3 erfdjeiut ju gering, urn faufmannifd)m gvfolg baran ju erroartcn. Urn fo cntfdjiebener Ijabe id), im Serein mit eiuigen greuuben ber Sffiifi'enfdjaft, il)n enblicfy ju bewegen gefutyt, cine nidjt gar an umfangrcid)c ^robe felbft and Sicfyt511 bringen, ba< init «wd) Den iibrigen Slrbeiten ber SBeg gebaljnt wflfytt» 5 I)iei mi' 9led)t, bie iiberaud fdmnerige, unfved SBiffend nod; ganj unb fl ar im Dunfeln liegenbe Slccent nation ber brci 93ud)er: ber $pj almen, ber 5pro»crbien unb bcd. )iob, bie befanntlid) von ber fonfi " l k f tyewfl e d;riften iiblidjen bebeutcnb abn>eid)t. SBte fern er bie ungemeiu fd;n>ierige Slufgabe geloft Ijabe, ift nidjt eiu biefed rted ju beleucfyten; u>ir nuirben tiefer in bie ganje grage g C {jen miiffen, aid eiu 350ruwt geftattet, unb modjten aud) in feiner 2Beife eiu vorgrcifltc^cd Urtljeit fatten, bad crft auf ernfte uub reiftidjc Unterfudjung atler Sinjelfyeiten erfotgen faun, Und liegt cd am < erjen, t) g Q3erfafferd gorfefyungen, felbft, ivcnn fte nod) manege Sludftetlungen barboten, in fo mit anerfannt ju fefyen, ba{j ifym baburd) Slufmunterung werbe, fortjufafyren, unb ba(j bie 2Biffenfc aft entiueber burd) jel>en feine gortfd;ritte, ober burd) bieenvecfte Sfyeilnaljme ber eleljrten fatfd ftd? a u c fcicfem ebiete juroenbe. omit burfte bad gcgenwartige <5d)riftd)en, ungead)tet bed irotfenen entfpred)eu egenftanbed uub ber, unfrer SJWnung nad?, ntd)t ganj ben %oxm, benn wir fatten ed tieber in beutfdjer ober f)er»ortreten gefeljen.*) ber Slufinerffamfcit alter greunbeber prac tt>iffenfd)aft unb bed 23iMterted geniigenb empfofylen fein, unb 23er wir Hf en» bafj nad) biefem Grftting ode fofitere Slrbeiten bed faffevd einen geebneten $fab vorftut>en roerben. ' granffurt a. 3uni *) 2)er SBerfaffer t)at bie ebraifdie gorm t;auptf<5d)lid) begljalb gett>at)u, recti n «on feiner oben gefdjilberten peciiniairtn Sage baju gejwungen, < 4 ח fo Curj als mogttel) faffen mupte imb btes nuc oermittelfl ber ebr6'1f*en practje oermortjte.

7 וזאת המליצה ן להשוע והטפסר, אחר מן השרירים אוהבי החכמה ותומכיה במאמצי כחם,*) ה ה הנכבד המשורר שמעון גדליה אפפענהיים י נ בפ פ, ן למוד הלח המשכיל ונכון כ יצחק בן אריה נר ו בעהמ יז ס פ ר י הט?זי ץ ותורת אמת. שפעת ברכות על ראשך ונפשך אולם ובריא יהי שלום באהלך לגור בן ארי. אתחיל באלף תודות ותשואות חן חן לך, ילידי שאוהבה נפשי, כי בקדש חזיתיך מתוך שני לי מונחים על שלחני לפני, מעשי ידיך,להתפאר וילדי רעיונך אשר חנן אלהיס אותך בזה. שניהם מלאים זיו ומפיקים נגה, פנינים יקרים ואבנים מזהירים/ לרוות נפש רעבה חכמה ולהחיות כל שוחרי דעת להגדיל תושיה. נתנו שמחה בלבי [ומי יתן והיה דגנם רבו] והשתעשעתי בס במאד מאד. לכן רב תודות לך, אהובי! הראשון קראת בשם המליץ, בו הטיבות באר באר היטב שירי קדש, והראית לדעת כי ידך רב לך בלשונות שונות ובפרט בלשון עבר ובלשון ארם. גם הנינות בטוב מלים הבנת מלים, איש איש על מקומו ואחד מהם לא נעדר. והיה זה לך לפאר הדר. ושם תורת אמת למשנהו נתת, תוכו בררת בעזך תהומות כתובי ספרי אמ ת מכל פגע וצרעת בנתינת טעם לפגימי דעת בנגינות וטעמים, בישראל אין לפנים רק זערים זערים, צנומות דקות ושדופות קדים. ואתה עתה ערכת בס מסלול ודרך, דרך הקדש יקרא למו, בו אויליס לא יתעו, אף כי נבונים שס יסעו. אולם לא אכביר מלין לשבחך ולהדרך, כי מי אני ומה חילי, ומה יחן ומה יוסיף קנה וסוף כמוני נגד פני גדולים חקרי לב ומשכילים תורת אמת בפיך ועולה אשר קטנם עבה ממתני, המעידים ומגידים: לא נמצא בשפתיך ובשלום ובמישור הליכותיך ואני אנה אני בא? קטנתי! אך ללחום לחם מלחמך, ולשתות מים מבארך, לשבוע נפשי *) וגם אומי המזיק ידי הנדיב הכ ל הן כרכר הן במעשה זה פעמים רבות, ויהי עור לי נגד תלאות מתהפכות מסכות אותי. והכני אודה לו מקירות לנכי בפני קהל בת רכים, ישלם ה עוכ פעלו ותהי שלמה משכרתו, יום יום ירכה עושר בנודו כאות נפש עבדו המחכר.

8 1 הרעבה והצמאה, משוקקת תמיד על סף דלתות נדני חכמה/ לשאוף רו> 1 חיים, ולהתלונן בצלם הן רק ללמוד אני יצאתי, ולא להורות אני באתי. לכן קנצי למלין לברך אותך בשלום הנה שכרך אתך ופעלן לפניך והאל הטוב המשלם טוב ליראיו הוא ישלח "לאני לפנץ לשמרך מכל פגע רע ולעמוד למליץ ישר בעדך למצוא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, להפיץ תורת אמת להגדילה ולהאדירה כחפץ נפשי ונפשן הטהורה, והנני נותן לך את בריתי שלום, ואנגן כמנגן לכבודך וצכבמ שמך ולכבוד ספריך: משפט אמת ושרת טליץ ו דבש נופת ןזרופת לשון בנגון טעם ךןזקת יד זאת הםעם קמת הראות בטח נהלת ^יטשלי טש ל עו ץ הגבלת [תיב בשבילי לתהל ה סוללת ארח טפלה בין בני עטך ךבדת ערשך יגדילו כבודך יורוך אחיף ח ץות קשט ךןן זאת אטרי אט ת מאיהכ האטח, אהובך הדורש טובך ושלומך

9 מכונן גופתי מכונן מלתי אדני תקותי וישר דברתי ותרחיק צרתי אדני תהיתי ראשית דבר ויוצר נשמתי ועד לא בשפתי תהי נא עזרתי ותנעים אמרתי ותביא חחתי. שמע נא שועתי!. אומר הקטן הטיזכר. תכלית מחושבמי בזאת מתברתי להעמיד על האטת את כל קורא מפריס אט ת, להכינהו טשפטי מעמיהם, אשר טעעטי שאר ספרים שונים דרכיהם כשדריהס ןבוריהם וזטירותיהם ושטושיהם. ואתה קורא נעים אל תאטר, מה לי כיזכורן זה, ומה ח כ ה כ ל לנו תועלת בו, הלא כנר קדמוהו לו ספרים טורים אלה טעמים? _ א גיד לך הסכה אשר הניעתני לגשת עד הלום, הנה שקדתי גס אני וככתי באלה הספרים 1 ם מעטים אשר תוכרו להורות שבילי מעמיס הכאטרים, וטצאתי אטרותיהם רוכן ככולן כרות כרויות, רק על שקול הדעת בכויות, וטשכושיס שנויות, כלי משענה הולכות, ארתות קלקלות, איכן משכילות, אך מכשילות ); 1 ועקב זאת רוכ הקוראים כספרים אט ת כל יעו אורת טעמיהם נם לא יכינו כאר אמריהם. ( 2 הן כל זאת ראיתי ואמרתי כלכי, ישר העקוכ ואשיר המכשול, ואסול משלת אמת כפנותי אל אנשי אמת הלא הם כעלי משרת ושרי הלשון הקדמונים, ולהם אדרוש ובדרכיהם אלן כטת. וקמתי יקכצתי כל אקדת "ניהם, ועליהם יסדתי ספר זה הטוכת לפניך, ועל פיהם הצבתי לל כלליו שלטיפ תיכותם, אין פרץ ואין יוצא כרתוכותם. וכה יעזוב הקירא כתיבי השקרים, וידריך דרך מישרים. והנה ראשי פ:ת כנין שפרי שנים הם. האזד השלשה פרקים מכללי טעמי אמ ת ןגאון אהרן בן אשר, ראש כעלי המשרת, הנדפסים כשוף מ ג משנת רע ת [והדפיסם :ית רוויה כהקדמת תהליס שלו). והשני, הספר הוריות הקורא להגאון יהודה בן בלעם, שר עודנו ככ י ומצאתיו כאוצר שפרי אוהכי התכם הנודע רפאל קירכהייס כפפד ט, רבו כו שגיונות י :סוף כ י הלז יש גס שער מיחד על דרכי טעמי אמ ת, ואף כי מעתיקים, מ מ הוא יקר מאד, וכפרט לענין כמה משורות אשל לו ואינם כמסרת :דפסת\ ) הן אלה הספרים, כצרוף המסרת של דפוס ושככ י, אשר היו לי לעזר לכיר ל פיהם יציב המשפט ולהעלות ההמעטה הנאמנה מרוב האלופים והטעיות הנמצאים שפרינו כעכין כקוד טעמים הללו. כי הספרים שבידינו מאד מאד התתלקו כנקודיהם ד שאין גם שני דפוסים שונים אשר נטעמיהס שויס, וזה כעמר כי דרן טעמי אמ ת תה סגירה על הסופרים ונעלמת למדפיסים, ונטיו רגליהם, ונדו גם נעו, ושגו וטעו, יכו השגיונות, ונעשו הטעיות כזכיות. ( 4 וע כ דקדקתי היטב אתרי הכקודים השונים של 1 C מוץ ממה שכתכ רוו ה ז ל כהקדמת תהליס שלואשר הוא אטת כולו אין נו דופי. אמנם, י דבר שם התכם ז ל כי אם על שטות הטעמים כלכד, ולא דכר דכר מן שמושם והרכבתם דיפת המשרתים למלכיהם, וזה הבעית לתבר עליו ספר מיותד, ולא מלא את הכעתתו. ( 2 וידוע כי המעמיס הם כנשמה אל הגוף, והם המודיעים ההפסקה והסמיכה והתפזון.. מתון והשאלה והתשובה, וע כ מוכה עלינו למקור אתרי משפטיהם ולהכין גכהי דרכיהם, c לא נמשש כעור באפלה ונלאה לעמוד על אמתת כינת הכתובים. ( 3 והנה בכל מקום אשר אשא כספרי את שם כן בלעם על שפתי תדע שכונתי על ספרו הנזכר. ( 4 וגם תהלים של דפוס רוו ה ז ל בכל מטהרתו יש בו עוד.מקומות הרכה נשארות טעות ומתנגדות לדיני מעטי אט ת, כמו כ <י יי? ש (ט/ י 0 ח ט ס (י א, ה ) סיי (כ מ, ע ו)בבגיי ) קעשלוס (לי ד, ט ו), :יי י (ל ז, כ ב) ג > ע י (ל ז, כ ה) חסצ,י (מ,

10 הספרים, וערכתי שפר טול ספר ואת כולם טול הכלל, וכן הישר קרבתי, והייתי היזרמ והיו לפני למלאכה!ו ח י דפוסים שונים*), אשר את כולם עכרתי על פניהם כעין הכלז? לכדור האוכל טתון הכותל וזה היה תלקי הקשה טכל עטלי. ; וכתלוקת הספר ליזלקיו הצכוני כראשו מבוא א:ר הכאתי נו מעט הכלליש i ר גישרו לנו אכילי הלשון הקלטיניס על עניני טעטי אט ת (מלכד מה שכתכו כן אש כלעס ואשר אכיא את אטליהס כגון ספרי). ואיו כ הצגתי ג שערים, והשערים לפרת! ה ט נ ו ק ש כ ל ' ' ג [ ע ה \pt וכל פרק לםטניו, לטען יכא כל לכר טסודר על אופנו, וימצא כל!למשלי הכללים הכאתי פסוקים רניס, כלי שיבואר ענין משפט וטש=ט לכל צד! ה ט ש ל י ש ; וכיז$ ובכללים אשר ההתתלקות רכה עליהם כספרים העמלתי להם עול יתר א, טיזלוקת בספרים, ובזה יתלבנו מעטי הכת 1 כיס,i א ש ל ב ה ן ש 3 בדוגמאות עוד כהס דופי,,, הו א גס כתבתי אתרי משפע כל מעם וטעם את כל המסורות הנוגעות לטעם ה טתון זה יועטל הקורא על שלשי כללי הטעמים ויכין ויידע לתקן שכושי הספרים וטסוו רפות התסרות או מוטעות כלפיס או רק מצוינות כקוצר לשון ולא טטילאית בסו פסוקיהן, טלאתי כולן אתרי השתדלות עצומה. עול זאת עשיתי, כי טלכל שהראיתי הספר כטרס הלפסתו לתכמיס ילמכקריס 1 ט 1 תן כעיניהם, שלמתי מטנו עול הפעם גס כעת הריפשתו קנטרסיס לקראת טירה מ' י 3 ט!מבין שמועה ה ה הרב התכס המופלא רש ר לועאטו הי ו, להכיאס גם הוא הנתינה, וככדני הגלול כאגרת תשוכתו אשר אכיאה לתשלום ספרי, ופה אתן תולתי בכל לכב נגל ישרים ועלה על טיכו!ה אשר גכר עלי. 1 ואתה קורא משכיל, תט לכך לאמרי, הקשיכה לדכרי אמת תהגה ותתב ולעת לנפשן ינעם. העדרערנהיים אצל פפל ט, הו ל לתלש מראשון שנת תרי ג לסיידן. ע ) שמ לאתיד (נ/ ט ) ב י נ יי (נ *, י ), V ' (לב ט ) י ט, ע ל ) ויקי ) ג, («(נ ה ג ) חנ, נ ' (נ ז, כ ) ע 0 ע י " 0 (ס ל, ל. וייא) ל«(ע ט, לי) ב, עי ז י ד (פ ג י ן) ומעולם עד פולם איזיזיאי (צי,, ני) ט י ו רמ? ים (צ י י') י א ת ה " ה י א ( P 3 0"\ (ק ו\ב ) ט *? יז (ק!,'ג ) 1'4 ף? (קע"ו,"ה ) כ \ ת יי ת ל(קי ע,\ע 0. עכיך-^ (קי ע ח כ " ה > י י י י י ם ית כ * ה י י ( ה י י נ י ^"י 7 מה= יז א ) 0 יג 3 ו י ת ימקט^ ד ) ולומיהס אשר כולם נגד הכללים ונגל המסירות הברורות. ונראה מזה איך גס bri ש זלה W7 הגדול כענקים ו ל כאשר לא היו לו משענות נאמנות אשר עליהן להסטה ור,$ הנה והנה מה לעשות כתלופיס עצומים של ספרים. ו!ו גס הסנה שלא הוציא לא ספרו על טעמי אמ ת אשר הכטית להלפיסו ואף ככר יעלו לדפוס, אן נתס 1 טנ& מלכוא תתת המככש יען כי ראה והכיר כעצמו שלא יצא כו ילי תוכתו. *) ובתוכם תהליס לפיס וויטענבערג משנת שכ ו ע י ייתכן קראתו (אשר הונועעלן! ה >נ!ו הלך בעקבותיו נלפיס שלו נירנכערג שנת שס כ), ואותו מצאתיו טוטעס מדויק מכל שאר מכריו ומסכים ברוב גרסות נקודיו עם טקרא ויניציא טשנת רפ"*! יכמקוטוי אמרים נוטה גס ממני ומכל שאר ספרים ומסכים נכללים הנאמנים ש ל ג > ט ת ולפלוש א ') נוסמאות טקיאות כיי הקלמוניס. ומלכל אלה י ת ספרי הלפוס היו לי עול לישועה אשר טצאתין נרשמות כגליין תנ ך אשר השאיר אתריו כרכה רוי ה ז ל, והוא כעת ביו נ ') טקמ הארון לעהרכערגער כרעלעלהייס והוא הנליב בטובו נתנו לי לעבודתי יוס ן כי י מדויק ויפה מאל ומלווה עם הטסרת, נכתכ כשנת נ ל ע י הסופר והנקדי נכד שמשון הנקדן, ומקרא זה סגולה היא להקצין והנדיב האלי! י' ט א י ר גאלישטירנ ד ב ל ) י כריו כפפד ס, ונתן לי רשות להביט לרגעים כתנ ן יקר זה ולהעתיק לי מטנו ע,ז, ה י לצורך מלאכתי, ותכענה שפתי תשואות תודות לאיש הנדיב הזם על אלה מגט 1 ל 1 ועתה לע לן כי ככל מקום שבא בספרי שם כ י נ ד" או שמוזכרת עשירת כ י סתם, כי הוא זה מקרא כי י הנזכר.

11 מ כ ל ל הספר 1 מבוא אל הטעמים.., י י דף השער הראשון. 3 פרק א שמות הנגינות... 6 ב נעימות נמנעות בספרי אמ ח ג מזשב הנגינות.. ו!. ד הבדל שבין המפסיק ובין המשרת ה מספר המשרתים לכל אחד ואחד מן הטעמים 7,,.... ו חניית המשרתים לטעמיהם השער השני ו!... א משפט הסלוק ומשרתיו 8 3 ג... כ משפט הרביע המוגרש ומשרתיו י 15.. ג משפט משרתי האתנח 19 ד משפט משרתי הדחי 23..,.. ה משפט עולה ויורד ו משפט רביע הקטן. י. ז משפט הצמר ומשרתיו ח משפט משרתי רביע הגדול.. < ט משפט משרתי הפור. 2 0 * י. משפט הלגרמה ומשרתיו י «.. יי אמשפט השלשלת הנחלה 3 5 השער השלישי א הלוקח הטעמים לנעימחם כ ערך הטעמים זה לזה.. ן! ** 8 ג טעמים המשותפים י. ר הקמת המשרתים לכל טעם וטעם י.... ה משפט הפסק משפט המקף ו, , ז שכונת הטעמים זה אחר זה. ן!.. ח סדר הטעמים האחד אחר אחר ט הטעמת פסוקים הקצרים 4 5. ו! י הנחת פסקי הטעמים מכתב מאת הרב החכם המפואר רש ד לוצאטו

12 תקוגים לתקן טעות שורה יף הגירו ואל הגי ון ומלה לפניה ומלה זעירה לפניה טי אל j.2 14 טי אל ושיין לשורה 14 אחורי מלת בי גז חיש ואהב חמס (י א, ה ) אהב;מים (ל ר, י ג) (משלי כ ב, כ א) (שם כ ב, כ א) 1 15 a W אשרי > * אשרי (איוב ליד, י" 0 26 (שם ליד, י ו) וחבלים וחבלים אשרי אדם לא יחשב 15 אשרי אדם לא יחשב 29 8 כי 30 כי > ו>נלי ואני ו עדייו T ואנין!. < אוהבי ו אהבי ו!:- < ו:

13 מבוא. אף כי אין אתי טן טדקדקיס הקרטונים אשר חכר ספר טיותד על נגינות שלשת השפלים לכארן כאר רתוגות, ט ט טצאנו להם איזה כללים לאלה הטעמים נוגעים ועיר כה וזעיר כה בספריהם טפוזרים. וראיתי כי טוכ להעתיקם הנה כלם, יען כי עליהם את ספרי חקתי, ויגלו הטעינות אשר טהם שאנתי. 1) ר יהודה תיוג נספרו הנקוד אטר ז ל: באור טעמי השלשה ספרים הנשארים (אמ ח) גם המה יחחלקו לשלשה חלקים, ומספרם שמנה טעמים, ולהם עשרה משרתים. מיני היריעה, פזר וזרקא 3 ומין העלוי אחר והוא רביע; ומיני ההעמדה חמשה, לגרמה ו, ויתיב, זאתנח, וטפחא, וםלוק שהוא ס פ, אלה הס 1 יג י. י, «שמנה טעמים. ואלה משרתיהם: שיפר, ותלישא רבה, ותלישא זעירה, ושופר הפוך, ושופר נחת, ודחויה, ומארכה, ושלשלת, וגלגל, וצמר. והם עשרה > 1 \. ו y משרתים לשמנה טעמים וכלס שמנה עשר. ע כ. 2) ר יהודה כן בלעם בספרו טעמי הטקרא אטר ז ל: השלשלת בשלשת הספרים פעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ע כ. עוד כתכ בספרו הנזכר וז ל: הסלוק בג ספרים יתכן להיות בהחלת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחר ואין טעם אחר בו, ולכן חשב כמו בראש פסוק". ע כ. 3) הרט ק נספרו טהלן שבילי הדעת אער ז ל: בשלשת הספרים הם תהליםמשלי ואיוב, הטרחא אשר היא בראש תיבה מפסיק, ואשר היא באמצע אינו מפסיק, ע כ. 4) הרד ק נספרו מכלול אטר ז ל: בשלשת הספרים, המקל השלישי לזרקא, שהוא במקום סגולה בשאר הספרים, יש לו משפט אתנח וסוף פסוק כמו הנני יי" כי אמלל אני (תהליםז/ ג ), בשלום יחת אשכבה ואישן (ד, ט/). עיכ. 5) ר אליעזר פרובינצאלו כתב י כללים על טעמי אט ת, והשאיר לנו דבריו הרב נורצי בספרו טנחת שי, ואלה דברי פרובינצאלו: שמות טעמי תהלים וכלליהן בקצור אלה הן: מיושב, צמר, עולה ויורד, ימנית, הונה, גרמיה ו, צנורית, כחף ימין, גלגל, פונה, מרעיש, מרעיד, כתף ימין ומיושב, סוף פסוק. א ) שני מיושב הם, אחר בראש הפסוק, והשני קורם הסוף פסוק, ואשר קורם הסוף פסוק, לעולם יש לו הכתף ימין. ל) צמר בסוף תיבה ויש לו בגין, וצנורית בראש חיבה ואין לה נגון, ובאו בפסוק אחר בתלים ס ט. אל.:בשו בי ק 1 יף, והעון לצגור. ג ) הימנית היא שאנו קורין אותה טפחא בטעמי נביאים, ובתהלים כשלי ואיוב באה בשני אופנים, האחר בראש התיבה קורם הנקודות ואין התיבה מלעיל בעבורה רק שהנכון נעשה לתיבה שהיא בראשיתה אע פ שיהיה הגלגל אחריה או קורם לה בתיבה אחרת, ויש לה דין טעם מפסיק, והשני באה אחר התנועות ועושה מלעיל ומלרע ואין >ר. דין מפסיק ד )כשיבאו שגי

14 גלגלים זה אחר זה בין בראש הפסוק בין בסופו, הגגון לשני אעפ י שאינו טעם מפסיק. הי) הגרמיה תבא לפעמים קורם המיושב, ולפעמים קורם הצנור, וכשתבא עם הצגור תנועתה משוברח ויוחר גמוכה. וי) הכתף ימין יבא לפעמים לברו לטעם קורם הסוף פסוק ועם המיושב ברוב. ז) הפונה אין לו גגון רק ננ י 1 כגון מלעיל ומלרע. ת ) כשתבא הנרמיה ואחייב המיושב ע ם המרי איו ליי כ ^א פסוק חרפה ו שברה לבי ואנושה (תלים פוט, כ א*), וכשתבא לברה מיושב אחריה או בלא צנור אין לה גם כן גגון. ט ) מרעיש ומרעיד יש קוראים אותם מנענע ומנדנד וכשמותם כן נגונם ונגין אחד לארבעתם. י )אם השיושב או הכתף ימין לברי יבאו קורם הסוף פסוק עם איזה טעם אחר בגין הגלגל והטפחא וכיוצא, הטעם נעשה למיושכ או לכתף ימין ולא לשאר י טעמים כנזכר; ואם יבא הגלגל עם איזה טעם אחר חוץ מן ב הנזכרים, הטעם נעשהי לגלגל; סוף דבר המיושב והכתף ימין קורמים, והגלגל שגי להם לעשות הטעס' קורם הס פ." הן זאת כל עה שנטצא לקדמוני הלשין על אודות טעט אמ ת,! יהנט בספרי ותשכיל. *)זו דוגטה טוטעת טיצבת על שבוש הספרים/ כי הטעם אינני טיישכ לדעת אשר אלא צנור הוא לבי.

15 השער הראשון צורות הנגינות וחלופי שמותם וחלוקתם בכלל. פרק א. שטות הנגינות. j יען כי באו בשלשת הספרים איוב מ טלי ת ה ל י ם (י ת אמ ת) פסוקים קטנים מכל שאר כ א ספרי קרש, לכן נשתנו גם טעמיהם משאר טעמי המקרא, ואף : כי גם בכיא הספרים נמצאים פסוקים קצרים מים יש הברל ביניהם ובין פסוקי. אמ ת, כי רוב פסוקי כ א ספרים כוללים מאמר אחד בלתי מנותח, אבל פסוקי, אם ת יש בהם נתחי ענינים ענינים ער שלא נמצאו ה תיבות מחוברות יחד, ואף י פסוקים קטנים בכיא ספרים לא נמצאו כי אם אחד מני אלף וע כ לא נשתנו י טעמיהן. ופסוקים מנותחים מנותחים אלה של אמ ת מקורס בתכונת משוררם, כי מחמת שנפש המשורר היתה בחכינה יותר רוחנית ויד השיר הולכת וגוברת עליו ערי יתנעשו כחותיה וינהם קולו מהמת ים ויגזרו אמרותיו ויתקערו בנעימתם ויולידו על ירי זה חין חרש. והנה נגינות ספרי אמ ת אע פ שהן נבדלות משאר עינות המקרא. בשמושן ומעלותן ושכינתן והרכבתן, מ מ בעצם צורותיהן שוות הן להן, נס תתחלקנה ננינות אמ ת למפסיקות הנקראות בסתם טעמים, ואל בלתי' מפסיקות הנקראות משרתים הטעטים הטפםיקים הס אחד עשר ואלה שטותס וצורתם:.1 םלוק, א הוא הסיגר את הפסוק כמו בכ א הספרים..2 עיולה וייוךד^א ובן אשר במסורותיו קורא* לו סלק והוא ל ארמית של עיולה:.3 א!^נח, א/ ויש שקוראים לו ח 1 נה, ובפי בן אשר שמו טיוךף.4 רביע גדול, א, ובפי קצת שמו טישב, והוא ל עברית ורביע הוא ל ארמית, ובן אשר קורא לו ח ןף ע ש תוקף הפםקו. "א, ויקרא גם טךעי כי כן נגונו הרעשה, ובפי בן אשר שמו נצח..5 פזר.6 דחי א ויש קוראים לו ןטנית מפגי שיעמוד תמיד בימין התיבה מחוץ לה כמו למה (תהלים ל), ובן אשר קורא לו תרץ..7 שלשלתי אז ותקרא גם רתק ושם אחר הוא, וגם שמה טתגיםגם מרעיד עיש נגעה אשר הוא כמו רעם ורעדה, ויבא חסיד פסק מלאחריה והוא סמנה כי מפסקת היא..8 צ 13 ר, א ויקרא גם.זרקא והוא לשון ארמית מן צנור, ובן אשר קורא לו טתח ע ש צורתו שהיא נמתחת, והוא נרשם תמיד בסוף החיבה..9 ךבי_ע <pp x א דומה כולו לרביע הגדול, אלא שהוא מפםיק שפל ממנו ולעולם עולה ויורד מלאחריו, ובזה תכירהו. י יטין וט^זב מפני כי תמיד יש.10 ךבי_ע טגךש א ויש שיקראו לו בתף דמות גרש בכתף ימין של רביע זה,.ובן אשר קורא לו גזר והוא לעולם בחצי השני של פסוק קודם לסלוק. 1*

16 .11 לגךטה לו שחי חמונוח, האחת דמות מקל כעין אזלא על האוח מלמעלד ואחריו דמות פסק כזה א ו ונקרא אזלא לגרטה והאחרת היא דשוח ה ש נ ו מהפך תחת האוח ואחריו פסק כזה א ו והוא טהפןז לנךטה וסבת יבואר עור והנה אס נתשיב שתי צירות הלגרטה כל אתת בפני עצטה יעלו הטעטיס לטספל 3»1 ן וכן מנאם הרב בן אשר בטסירותיו.*) שטנה מאלה הטעמים הם מפסיקים גדילים יגביהיש נ *) יש לדעת כ עוד מאמר שלם לנן 1tt< המדנר על שמות טעמי אמ ת!מספרם, ולא נז,_ נספר דקדוקי הטעמים טלו כמו שנדפס נמ ג רע ח, נ םס לא ימאן אלא י.' מאמרים ה נטעמ אמ ת והדפיסם רוו ה ו ל כהקדמת תלים שלו, וזה המאמר? קלי מכולם חכר פס, יז ז נס-ר ע."ם ז (1 קונטרס מםורת נן אפר כתינת יד אפר ניד החכם המפואר רש ד לוצאנוו, והניאו לדפוה החכם דוקעס, מאמר וה סגור!מםוגר וקשה ההכנה לכן אמרתי להעתיקנו פז ולפרשנו ביד פכלי ואת דנר פירוש אםגירס כמגעלןלו תחלה וסיף, יכה אמרהרנוכה הי יל: שאר הטעטיס שטנו, אשר בשלשת הספרים תכונה, תתוטים בשכל יבינה. שמנה שרים גבירים, בגרון ולשון אמורים, וארבעה להם טיזוברים קטנים ולא טוגכריס (כל זאת מפורש לעיל בפרק), כללם שנים עשר נתקקיס (כלל כילם הם י ב טעמים מפסיקים), ארבעה נגון מפיקים ושמנה טעמים ממתיקים, והדברים עתידים (פירוש, ד טעמים הקטנים אינם אלא להפיק כגון בתיבה להעמידה קצמ אכל בכל זאמ הס ירוצו לאתד מהטעמים הגבוהים הבאים אתריהם וטטתיקיס אותו). ראשונה מכונה?;י כגמר בכת נאזר, בשלשה ספרים בלול וטפוזר (הוא הסלוק ונקרא תיזר ע ש צורתו ה p r אשר היא כקיץ נעוץ, וקוצים נקרא כארטית י וז.-יי כטו כתיזרא כגבבא דעטרא (כרכו כרע כיזיורא (שם י כ) ושדי אתיזרי (שבת ס ג) ואמר בג ספרים בלול ומפוזר רצינו אשר נגונו באט ת היא נגון טתפזר שירים קולו ואתר ינמיכהו, ולא כמו בשאר הספרים אשר נגון הסליק כולו קול כמוך). שני ל! יי 1? בשפה ולשון ירתק, לא בטהרה ינתר י (הוא השלשלת ירתק ושלשלת הוא אתד, וכן פירשו המפרשים בישעיה טי, י ט. רת ת ש לי:י ל!?ייו לעילם עטו יק לפניו, גודר פרץ (הוא הדתי י ת יז ל ' הישדר שלשלאית). ע ש שהדתי מישר דרך לפני האתנת, ואיטי ל ע י ל ם ע ט י 'P לפניו הירישו ה ד ת י לעולם ציקיטי לפני התיכה טכתיץ, לגדור הפרן שלא יתולף עם הטרתא הדומה לה). רביעי fj י 3 א 9? בטעטיס לא יתלק, וכשלשתס יש לו תלק (הוא שם עולה ויורד בארמית, יל,! ש ז לן נ* 3 י (הוא הפזר, ונציז עעטו ת (זט <! ר י (<ט ס. p ה ס פ ר י ס 3 טעמי שאי משירר טל לטנצת ע ש זטירת נגינתו), כיד ואצבע נפצת, מהודר ומנוצת (כן היה טנמ הקוראים של ארץ ישראל להעלות ולהוליך ולהפוך את ידם היטנית ככל טעם יטעם כסי נגינתו להראות כה נעיטתי לתלמידיהם כדאיתא בברכות ס ב, היטין מראה כה טעטי התירה, וכמפרש רש י שס). ששי לו (הוא רביע ונקרא תקף טפני תוקף נגינתו), ממעל לו עולה ושיקף, בשני דרכים מתקיף (הרביע יתתלק לטעמים שנים ליכיע גדול ט -יחי באצבע עולה וטורף, בשלוש ורביעית יצטרף (היא אתנת ורביע קטן). שביעי לו הנקרא טורף טפני שיערף את הענין ויעשה הפסק גדול, והוא יבוא לחב איזרי הדתי או אתר העולה ויורד יזה שאטר בשלוש ורביעית יצטרף, כי העטיד הדתי לשלישי כסדר הטעמים ואת העולה ויורד רביעי כשדר). שמיני לו * 1 י (הוא רביע טיגרש), טקל ' 5 קידה טשזר בראש ואטצע טאוזר (צירתי נקודה באות הטתלק ועוד דמות מקל לפניו בריזש תיבה). ' ה ר כ שיפר הרב (טהפך לגרמה, וקוראו שופר הרג, עיש דגוותו כדטית שיפר, ואטד כ ל להבדילו מן מהפך הטשרת), בכל טעם מעורב, פונה מזרת ומערב (הוא הלגרטה י! לביא לפני רוב המעטים, וצורתו תאוטית טהפך לגרטה ואזלא לגרמה כטפיי ש ילטעלה בפרק, יזה שאמר פונה טזרת ומערב כי 5*' יפנה לצד מזרת נצירתו וצורת או,^ך ר יהס מערב), ופסקה סדורה, מהם לא עדורה, עטם תדורה (ויבאו תעיד בפסק טלאמ להבדילם טמהפך ואזלא הטשרתיס). וט:!ח (צנור נקרא מותת כי הוא נטתת בצורתו כזה _) 3 ) פינה ועונה עם אתיו תונה (יבא ויתמה לאתיו עולה ויורד ולפניו הוא תונה לרו

17 5 יזה סדרם! הסליק, והעולה ויורד, ואתנת, ורביע גדול, וסור, ורביע טוגרש, ודמי, ושלשלה. וארבעה מפסיקים קטנים בערכם והם הלגרעה כשתי תמונותיו, והרביע הקטן, זהצנור. והמשרתים לטעטים שטנה ואלו הס:.1 טךכא א ויקרא גס טאריןי ושם אחד הוא, ובן אשר קורא לו י 1 ךד כי כן עונו קול יורד למטה. % טונה א ושמו גם שיופר טלטטה בעבור צורתו כשופר, ובפי קצת ש 1 ^ר גלגל שמו, ולבן אשר עיולה שמו, כי קולו למעלה ירום..3?גליי א ויקרא גם שיופר טלטעלה ובפי בן אשר תולה שמו, כי כן נחלה על האוח מלמעלה..4 מהפך א גם שמו ש 1 פר טוזפף עיש דמותו, ויש שיקראוהו פוגה כי כן פונה לימין..5 אזלא א> ובן אשר קורא לו מעלת..6 גלגל א הוא ;ךחבךייוטיו ויקרא גם אופן ובפי בן אשר.,עגול שמו, וכל השמות על שם צורתו..7 טרחא א וינוקר תמיד באות המחלק ובור, נבדלה מן דחי המפסיק אשר יבא לעולם מחוץ לחיבה, ובן אשר קורא לטרחא בין ע ש מעמדה שהוא בין האותיות, ויש קוראים לו דחייה או עיוככ. קטנה א והיא דומה לשלשלת הגדולה המפסקת, אך אין פסק.8 שלשלת אחריה ובזה חכירה. ובהרבה מקומות ישתנה (בהרבה מקומות ישתנה צנור זה לרביע קטן), והוא מהם נמנה (גם הצכור נטנה עם המפסיקים, והיצרן להעירנו על זאת מפני שגם צורה כמותה יש אשר היא טשרתת). ונייז רד ועולה (עתה נותן לנו כלל מי הוא הטפסיק היותר גדול כפסוק ואמר כי הטנייז והטפסיק היותר גדול זהו העולה ויורד), פעם כראש תיבה יעלה, > ליטין טסולה (רצונו, שיגא לפעטיס דטות< היתיב של עולה ויורד בתיבתו עטו כמי ופעם טשכב 1 ולפעמים שיכא מתוץ לתיבה לימינה כמו עיז). והמשרתים זה יסודם, המעולה (הוא אזלא), היורד (הטירכא), ועולה (טינת), והפוכה (מהפך) ותולה (הוא עלןי),.?יי (הוא טרתא וקוראו ככה ע ש שתכא תמיד כין האותות ובזה נבדלה טן הדתי הטעם הדומה לה כצורה והוא שכונו לעולם טתוץ לתיבה), והעגול (הוא גלגל), וממלא (צנורית המשרתת נקראת ממלא מפני שלעולם לא תכא יתידה נתיבה אלא תמיד כתבור מרכא או מהפן וע כ תיבה כזו טטלאת אותה במשרתים), עי מכם וישמור אלה. עד כה לשון בן אשר כפי קונטרס כ יי הנזכר, והכה השלשלמ קטנה לא טכאה במשרתים הואיל שהיא כמכין כי לא נמצאה בכל הטקרא אלא ת פעמים כמו שיבואר כפרק/ אבל ככל זאת רמז עליה כאטרו, רתק בשפה ולשון ירתק, לא בטהרה ינתק, רצונו בזה שהשלשלת גדולה ברוב טקוטות היגן טעם ולא בטהרה תנתק טלהיית טעם, רק בקצת הטקוטות שתנתק טטדרגתה ונהיה טשרתת. ינדאה מכל זאת מה מאד נמל ויקר מאמר זה םל בן אשר כי ימו בי על כל דרכי טינמי אמ ת מודרגיתם ניןזצי מיפלנ, לכן היגמלת סחש ללשון תחזי ושפת חידתי!פתחתי מצפ!נ! ותנא אל תיכי יתראה תכונת!.

18 6 ויש עוד טלנד אלה טשרת אתד והוא משרת למשרתים ושכגו צנ 1 ךית א ידיעה נצורה לטפסיק צנור אך בטוב יש להבדילה מטנו, כי הצנור רשום תטיד בסון התיבה אבל הצנורית לעולם לא תתכן לבוא לבדה אלא בצרוף טשרת טרכא או טה 5 ן יבא!ן טטעל לאות אשר לפני הטרכא והטהפך כטו וחדל (תהליס טיט, טי),ינאץ (שם ע ן ל עיר, י ), וזה שהזכיר בן אשר הצנורית בשם טטלא כי כן התינס אשר תנא עליה משרת יש לה וע כ היא טטולאת בטשרתיס. אכ,1 הן אלה הטעמים והמשרתים של ספרי אמית בצורוחם ומספרם ושטוחס, ע ס הפסץ, א ו, הוא לא נמנה לא עם המפסיקים ולא עם המשרתים, לא כ ^ן המפסיקים מפגי שאיננו כא כ אם אחרי משרת כמו האח ו האח (תהלים ליה, ייס ו ייוס (ס ת, כי). האל ו לנו (ס ת, כ א), ועם המשרתים לא נמנה כעכור ג )) שלא נמנע רגש מלבוא אחריו בין יהויא לבגדכפ ת כמו אס 1 א י?ני(טשלי יי, ויתכן הפסק לבוא עם כל המשרתים. פרק ב. נגינות נמנעות באט ת. אלו צורות הנגינות ביתר כ א הספרים ואינ ז ב א ו ח ב ס יי א ט " ה (יזיז טן שני שמנים הראשונים של איוב ואיזה פסוקים שבסופו שנוהגים מנהג כ א הספרים נטעטיהס, כי הם כדטות פתיתה וסתימה לספר), הפזר גדול, והתלישא, והטרס, והסגולא, יהיחיכ הפשטא, והזקף גדול וקטן, והמונח לגרמה, ותלישא קטנה, וררגא, ותכיר, ותרין חיטרין. פרק ג. טושב הנגינות. מ ש ח י ם צ נ י ר ירחי 1 " עגור ח(? מ ש ח י ם צ נ י ר ירחי י א י ת י י' א י יה ^נגיז ח( כל ה גגינ י כ א ו ת ה מ י ש ב ם ת נ קי א ו ת כאוחה ו א ע פ " כ נ ה ת י כ ה ו א ע פ ב ר א ש ה ת י כ ה י ע ו ם ב ר א ש ה ת י כ ה ה ח י ב ה י ב ס יף ה ח י ב ה מנוקד חטיי ב ס ו ז ר ח י כ ט ן האות שדינר, לנגנה ושהיחה בר, הנגינה אלו היחד. אחת מנגינות אחרות, פ$יף (תהלים ל א, כיא) מנגנים הגו ן כמו שגטעם בנגינה אחרת פנ.;ף(צ/ת ), אח ר ת וכן צריקים (ל ג, אי) מנגגים לרע אח הקו ף כמו שמצאנו בנגינה ב ר, (ל כ, י א), וגעשה ככה לצנור ולדחי לגקדם שלא במקומם צדוקים להבדילם מן כ נגינות שוות להם בצורה, והן הצגוחח המשרתת רומה לצנור הטעם והטרחא המשרתת חמה לדחי הטעם, ע כ מבדילים ביניהן במקומות םישכיתם. ומזה הטעם עשו גם כן סטן לנגינות אחרות שוות בצורה נבדלות כשמוש ונקרו לרביע החרף לסלוק עור דטוח גרש לפניו להבדילו מרביע ועייל הבא כחצי הראשון של פסוק נטו חינני (תהליס ד/ ב ), חננ (ניז, ב ), והעולה ייורד 01 רמות יתיב לפניו ונבדל בזה מן טרכא המשרתת כמי לייי («/ א ) לדוד (ס ה, א')! והטפסיקים מהפך ואזלא ושלשלת יבואו במקל אחריהם כדמות פסק נ '^ עלל 5 ן (י "יי נ כ מ י M?r^J (י להבדילם טטהסך ואזלא ושלשלת הטשריזים כ מ

19 (א/ ה, ), אלהים ו (ע יז, ל א), אלוזים (ט ת, ט ), לתפ&ו ו (יי, ב ), חן(משלי א/ טי). והנה כל סמנים הללי אין להם נגון כלל ואינם באים אלא להודיענו אמתח השמוש של ננינותיהם, שלא נטעה ונחליף זו בזו.*) פרק ד. הבדל שבין המפסיק ובין המשרת. לעולם אין משרת בלי מפסיק אחריו, אבל יש מפסיק בלתי משרת לו כמו ל?טח (תהלים ל, ט ) תושיבני (שם) חפצו (א/ 3 ).ירז:צב 0 (כ/ כ ) דזךיחמ 1 (ה/ י א) טלכייאךץ (שם) בקראי(ל,, כ ) קיולי (נ/ ה ) ר$יס (ג/ ג ) שגי 1 ן 0', א ). והשלשלת תמיר יחידה בלי משרת חוץ מן מעט הפסוקים המנוים למטה בפרקה. וכל משרת יתכן לבוא משרת אחר לפניו חוץ מן הגלגל המשרת לעולה ויורד הוא לא ישורת ע י משרת עוד, וכן המהפך לא יתכן לבוא לפניו מרכא מלבר ארבע מקומות נזכרים במסורת והם כי גרוד 1 (תהלים ציו, ד ), כי גבר (קי ז, ל), כי רדף (קט ג, ל) כי"יוסץז(איוב ל ל, ל יז). פרק ה. טכןפר המשרתים לכל אחד ואחד מן הטעמים. יש מן הטעמים אשר לא ישרתהו כי אם משרת אחד, ויש מהם שיתכנו להם ב משרתים, ויש יוכלו להם גי, ויש ר משרתים, ולא יותר. הטעם אשר לא יבוא עליו יותר ממשרת אחר, הוא העולה ויורד. ואשר יתכנו להם ב משרתים, הס הרביע, והלגרמה, והצמר, ובמקום אחד השלשלת. ואשר יתכנו להם ג משרתים, הם הפזר, והרביע מוגרש, והרחי. ואשר להם ר משרחים, הם הסלוק במקום אחד, והאחנח במקומות שנים, פרק ן,. חנית המשרתים לטעמיהם. המהפך ישרת לכל המפסיקים, חוץ מעולה ויורד ושלשלת. המרכא תשרת לםלוק, ולעולה ויורד, זלאחנח, ושלשלת, ולצמר, זלכלרביעין. העלוי ישרת לסלוק, ולאחנח, ולדחי, ולרביע גחל, וללגרמה, ולרביע טוגרעז. המונח ישרת לסלוק, ולאתנח, ולדחי, ולצנור. הטרחא תשרת לסלוק, ולאתנח, ולרביע מוגרש, ולשלשלח, השלשלת קטנה תשרת לםלוק, ולאתנח, ולרביע מוגרש, האזלא לא ישרת אלא לסלוק ולפזר. הגלגל לא ישרת אלא לעולה ויורד ולפזר. ותנאי התחלקות משרתים אלה ואופן שמושם למפסיקיהם מלם יבוארו בפרקיהם *) וכתב בן בלעם בפרקיו על טעטי אטית וז ל: יש קצת סופרים, שטשיטין תתת אות הנעימה (של הלתי) בטקזטה טקל שהוא לועה לטרכא ולא יהיה לה אלא ללטל צליני ן כ ט ן 3 מ ם שאותו אות הטנעים כטו עורה בבולי $יל, ה הנבל ומור (תהלים כ ז, י ) פ ו, ז, ( עכ ל. וטצאתי און ללכדו בטכ ש על פשוק זה עיין עליו. וידוע כי בכ י ולפיסים ישנים הגעיא הנקרא העעדה לוטה לטרכא ובאמת אינו אלא מתג וכן לטות טרכא זה

20 השער השני שכינת המשרתים למפםיקיהם כולם בסדר אחד ואחד. פרק א. משפט הםלוק וטשרתיו ז א סיף הפסוק כמו בשאר הספרים, אך בנגיגו גם בביאת מושבי כפסוק ן ר ר, ס,1 משונה י מםלוק איך הספרים, כי נגונו באמ ת איננו קול פשוט נמוך ומניח כטו באיך ספרים אלא יעלה בגעימתו קורם שיניחה וכמו שעוד היום מנעימים אותו החזנים המובהקים באמירת המזמורים. גם במושב מקומו משונה משאר הספרים, כי בשאר הספרים הסליק לעולם לא יתכן לבא בראש פסוק בלי מפסיק או ז ר לפניו, וגס אם הפסוק אינו אלא משחי חיבות אף שהן רהוטות ןו לזו מ מ לא יבא סלוק מבלי מפסיק לפניו והער המוכיח לא תרצח לא תנאף לא ונגנב לטעמי העליון ואין מםעימין לא תרצח או לא תרצח אבל בשלשת ספרי אמ ת יתכן לחיור} בחחלח הפסוק כמו טזטוך לדוד להזכיר(תהליס ת ), לטנצחלבנ קרחטשכיל (מיד), שיר טזטור לבני קרח (טית). א. םלוק ויש לו משרת הוא המרכא אך בתנאי שיקדם לו או אתנח או רביע מוגרש, ושתהיה התיבה אשר יפול המשרת עליה לפחות בת ב מלכים והנגון במלך השני ואילך, כמן הץם ילדתיך (תהליס בי, ז ), יאל סגי;וןסלה (ט/ י ז), ( >ננויס (י, י*ב), אם :ש עול בכפי (ז/ ה ), וכיךאת^ עכריזך אל הנשבח (צ, י*נ), טזטיור לדוד (ייג, א ), לטשןגן לי (י יז, י ט), אתה?!ןיל (צי, כ ) ו ע,ד ותחולל ל 1 (איוב ליה, י ד. כן לבן אשר ותח ולל טפי קרוב הטעמים, הלעיד בהעמדה כלי להמשיך הצרי). אבל אם המלה איננה אלא בת מלך אחד או גם מלה גדולה והגגי! כטלך ב ) הראשון אז מונח יבא לשרת את הםלוק לא מרבא כמו בינה הגיגי (תהליס ה/ שתו עליי (ג/ ז ) נ^אי ראש ) ה " ג ולא ג ) לא. י?ן כ V'> א ) יילד #קר (ז, מיו), אשר לא ברע (, ו ), בדור צדיק(י ז, ה ), גם אחד (י ד, ה ), יטיר (טיו, ד ),,עטרת פז (כיא, ד ), בשטן רעב«) צ * כ י,1 ) לאייר יטיס (צ ג, ה ) >נד אעבו ר (קמ א, יי. כן לבן אשר, ולכן נפתלי הוא נווקף) הדר מלכותו (קט ה, י ב), הטאזנך (טשלי ה, א ) טטלפני רשע (משלי כיה, כיו), נות צחןף (איוב ז, ו ). טלא דשן (איוב ל א, טיז), מסיו יקכ (איוב כיו, י ב), כי יבלע (איוב ליז, כ ). אכל אם תקדם לתיבה מי חיבה זד,ימ מתג הוא, יטה טיב יהיה לרשום כן ככל היבומ אשר בקל יטעה הקורא למשוב הדתי של* במקומה הראוי לה כמו *ייי (ג/ ה ), 3 ס? י (לייז, ייד) T!R (כ א, י ) (קטיג, ייב) ודומיהן כולן ראויות להציגן מעמלה נאות הנעימה כמנהג סופרים הנאמרים!

21 מוקפת לה חנהג כסמן הראשון ומרכא יושם ולא מונח כמו כל חיוסי ב 1 (תהליס כ/ י כ), כל פיעלי און (ה, ו ), כל ישבי חלד (ע ט, כ, ( כל מיוסדי ארץ (פ כ, ה ), גם גברו ח:? 1 (איוכ כ א, ז ). כי כל שתי תיבות מוקפות כתיבה אחת נראות. ומצאנו כתלופים ב א ואתהךע לך, ב כואתה(איוכה, כ ז) וטיולוקתם כקריאת טלת אתה אס טלעיל או טלרע ואם טלעיל צריך להיות הטעם מוכת, ואם טלרע טרכא ע פ כללם. וכן חולקים כתהליס פ ט, י. וי כ. ולועיהן. כ. מרכא המשרת אם יפול על תיבה אשר לפני מקום נגונה יש עוד תנועה משוכה, היא תנועה אשר אין שוא נח גם אין תש אחריה, אן מנקדין מרכא וצנוריח בתיבה, ותכא המרכא במקום הנגון והצנורית תנוקר על תנועה המשוכה שלפניו כמו ;פיח בהם (יזהליםי/ה/ י ב,ו ), יומם ולילה(א/ב ),.יבשו רגע (י/ י א) למיחלים לחסדיו(ל ג, י ת) ייחלנו לן! ל נ, כ כ), ראתה עיגנו (ליה, כ א. נ ל, ט.) המיון חיוגג (טיב, ה ), וחדל לעיולם (ט ע, ט ) בל נטיוטו פעמי( ז, ה ), ו^יעזו בשמחה (ס ת, ל ), ברו-ן אלקיס(ס ת, ל ו), הצליחה נא(קי ת,כ ה), מתי תנחמני (קי ט, פ כ), מקין פתץם (קי ט, ק ל) נצרתם נפשי*)(קי ט, קכ ט) הבינני ואחיה(קי ט, קט ר) נ?*ץ«ן; (י/ ג ) האח 1 וז»ןח (ט,, ט ז, ע, ל ), אמן ו ואמן (טי א, י ל. ע כ, י ט), חכללו-ת עינים (טשלי כ ג, כ ט) נח^ז בריח (איוב כ ו, י ג). ואם מלה מרכא בראשה ומלה לפניה יוצאת על חנועה משוכה וראויה להקיפה לה מבטלין המקף ומנקרין הצנורית בראש המלה הראשונה מחוץלה, כמו כי חרה לו(תהלים י ת, מ ) כי חפץ בי(י ת, כ ) כי חפץ ב 1 (כ כ, ט, ). וטאר יש להזהר בזה לנקל הצנורית בראש תימת כאלו אשר יבוטלו טטקף, כי אם תנקלה בסופם תתערכ עם טעם צנור הטפסיק אשר כא הטיל בסוף התיבה כאשר תראה בטשפטו. והנה כל צנוריות הללו אין להן כגון כלל ואינן עושות לעיל ולרע ורק עבלים הן לטשרתים טרכא וטהפן להוליענו שאלו טהפכות וטרכאין טשרתים הם טפני שיש גם כלטותם שהם טפסיקים הם טרכא של עולה ויורל ומהפך של לגרטה, ויען כי כקל יטעה הקורא כתיבות ככאטרות ויתשוכ אשר אולי נשכת היתיב שצ עולה ויורל או טקל של לגרטה לכן כאת הצנורית להישר לפנינו לרן הקריאה. וטכע הצנורית הזו שלא תכא כי אס על תנועה טשוכה, אכל תנועה לגישה או כתה בשוא גם אותיות בוכל ם הטשטשים כראש תיכה הטה לא יסכלו הצנורית,**) כטו טזמ 1 ר (ל,, א ) מןףןי(ל/ ל ) הי 1 ם (ב/ ז, ( לעתות (ט, י ) לרוץ י ט, ו ) מריב (ל א, כ א) ויסובבו (נ ט, ט ו), ואל תשאל לטעם, לטה לאן כי הוא כטום מעטנו וכטו :לא ^ נצרנ 1 ם כן מונו לעילא ע פ םטסרת והוא תל טן יז טלץ טייזדן הטשטשין מ>= כסוף ומלעיל נטסרץ ראש פ יתרו, והצנורית על הצל י וכן הוא בדפוסי רפ א, ועטיאש, ופרופש, וריינעק, ורוויה, וט ש, והוטטערוס, ואפיטיוס. ( 3 להעמיס י **) זרע כי גם חיכות כטו WW (תהלים ו/ ב, ( י?וי**י>ןי($/

22 מיג כדעתנו למה הוצתו אלה הצורות לטעמים 1 אלה למשרתים ולמה אלה למעלה(אלה. למטה כן לא נוכל לעמול על דכר זה והוא נכלל נסתרות התורה. ה ו א נ אם יקרם למשרת של סלוק המפסיק לגרמה, אז המשרת לעולם עליי כמו טפניואבשילוםכניו (תהליס ג/ א ) עום ו אוזל בהס (י ע, ה. כציל #סו נלגרטס וכן בקראתו ורוו ה. וברוכ ספרים עזם א 1 זל ושבוש), היה ו עזי לי (ל/ י א, וכן כהויה וקראתי), ליפני ו הטלף יי (צ יז, י ) אשר ו איךטעצר לרוחי(פשלי כיה, כ ת. ובן מגון) כטלךו עתיד לבידןיר (איוב ט/ כיד). י יש לםלוק ב משרתים הראשון טרחא והשני מוגח, אך בתגאי שהטפקזק הקרוב לפניהם הוא אתנח או שלשלת, כמו וכל אשר יעעזה יצליח (י*'/ ג ) 1 תכרי_ע,קטי תחתי (י ת, א ) איעצה,עליף.עיני (ל ב, ת ), ותיוחלת אוניס אבדה (משלי י א, ). כן במיג רעית גס יהיו גס במקרא פיניציא רפ א חע א יפע ג באזיליא ועיש ואפיטיוס וריינעק ותוחלת בטרתא והיא הנכון כי לבוק הוא עם n,j\s ט ) ובסית ותוחלת ושבוש גטור הורס הענין) ושטף ו לעיולס נ ודה סלה (תהליסט ל, א עד אנהותסתיר את פניף טטני(י יג, ב ). ויבואו טרחא ומונח בתיבר»א 1 זת ם צמע (י ט,, ) >»ס*ם (ניט, י ב) ' *"* ליט (תיל, ו ) ט כ ינ ו ( וןי 3 P ) ותייתןי צ «) נ ת ת,, ק בזזפתך ש ל (קכ ט, הי) ולוטיהס גס הטה בכלל הניויס בשיא, כי f,\t היא ינקיא ע ס המ לו שלפנ 'י י כ 1 ה ט י ם ט 1 ש? 1 י י ם M ה י א י כ 1 כ ל ע ל מש קל ס / ככר לפי לעת הקלטוניס, ולא כטדקדקיס האתרוניס שהתליטו כי ל עו ל א ת ר ש יא נ יי יבא ל; r ע ן / ולכן קראו שואיס כנאטריס נעים, אק הכלל האטת כי כ ל ש יא ש 'יול ם לי אתי ע ט 1 ת י ל י ט י ת ןה לאשיכי- המלכים הוא נת ונקרא עם הטלן שלפניי י יז ט א 1 ת י ) ת א ה ת " ' נשוא הס בשוא טניע כגון (שטות י ב, טיט), יי 5 י (יתזקאל כ ת, ט ז), וזליכ- כ ' ו). ה שןריים והשיעךיס (נתטיה י י ט ה) י -י'-^ל (איוב ע» ) ד 3 ל י ס י ף נ /.,) םןזלי (לה ב, א, ט ז). וכן אמר הראב ע בספרו צמות לף י א, לא עשה (ר שלטה ז 3! גבירול) כהוגן גמלת ^?י כי השי ן הוא נא נראה, והוא הניעו כעבור המשקל. ס ל ף, ולקחתם, ולבני ט 1 בתתלה היה הלמרניעושב עתה גיו. וכדי! ( נ י ט א >)טר מ פ ר, כ ת אמר, ובמין נפעל יהיה העי ן בסטין נת בשוא, כמי ואלי D, P,V (עזרא טי, ד ) וכן לעת בן אשר ובן בלעם ולהם האטת וקבלתם קבלת אטת כאשר ראינו טשטישי המעמיס' א ^א י (שס ד, ייא) יאךאיין!; (שטות מ טיי) י ) 3 ל ) ( ש,מ ל- י^י^ רי כ \ט צ א נ ן כ, כיב) א?י *?ל (בטלנר כיי, סיד) א ןי ft (שיא, ל, מיז) ה קי *?ידי (ט א כביים עיי/טסים (ישעי כית, בי) על?י # כ?י (שם נ א, ב )?» 3 י (ירטיר ט -ז נ י ד ( ג ) ושניתי»טייי (טיכה א י ) ייימיה! כולס,.ז, ג) אשר הןיכמז (יתזקאל ייג, ר _ בטרכא טשטש לתביר בעבור ששוא כתיבת התביר נת הוא וע כ בין תביר לטשרמו טלי ת;?ר (יתזקאל כ ת, ע,] ת ב י ל ) j<3 טצי<ני ע ל ^ ה ג ל ה ג<י(ת כ י ן נ א י tow ש מ י בדרגא כי זה שוא מניע טפני ב אותיות דוטות ועיכ בין תיבת התניר למשרתו הנרות מלן ותטף כתנאי הלרגא דוגמת י $י-י,?ק = (בראשית כיז, סיב). ואשי העע ה האתרינים למשיב בטלות מאמרות השוא לטניע, הוא הגעיא אשר יעטול בטלן שלפני, ותשבו אותה כטתג להניע השוא שלאתריו ובאמת אין געיא זו באה רק להעטיר התנועה קצת שלא נקראנה במהירות ולא ישטע הקטן ותולם כקטן תטיף ולא הצרי כשניל וה,ל< D n».בראשית כ ת, ל) ל??,י (במדבר כיל, כיב) דייקי (אסתר ג ן געיא של ) ייל) ורבים כמותם. ועתה מבואר טה שלא נמצא טלה אתת הבא על משקל הןאטר כצנורית לפני הטרכא כי התנועה יוצאת על שוא ניז אשר לא תכון צנויית טליה

23 היא בשרה למתג בתנועה שלישית לנגונה, ובתנאי שלא ילך רביע מוגרש לפגיה, ואז יתהפך המתג. לטרחא, והמונח באות המחלק כמו ובחר 1 נ 1.(ג/ ה ), הז שי.ןגנ\ (ליא, ייז), ויךכא (ע כ, ד ), ומעיוגתן (ע ו, ג, ), מעולם(צ ג, ל) ושבועתו (ק ה, ט ) וטיוסריו^יהס (ק ז, י ד), ותו שמנני(קל ת, ז ), אל-תעןבני קי ט, ת ), יי^עזרני(קי יז, ייג) בט;עצ 1 ת (טשלי כ כ, כ ) לאידיאל (שם ל/ א ). ואם יש רביע מוגרש' לפניה, ישאר המתג ולא ישתנה, כסו''ולשונם ק לך כארץ (תהלים ע ג, ט ), טכטניו;ךשנל אל (איוב כ/ טיו.) ויש חלוק במשרת השני אם יפול על אות ראשונה של תיבתו ואין מלך בינו ובין המשרת ההולך לפניו, כי או יתחלף ממונח למרכא, כמו, כי טרו בן! (תהליס ה/ י א), אנ ש הטה סלה («/ כ א), בטזטות זו חשבי(י o מךהדור זו לעולם (י כ, ת ), טדבר צדק סלה (נ ב, ה ) וצפן הוא אלי חרב (איוב ט ו, כ כ) עד תכלית אור עם-חשך (שם כ ו, י ). ככה ברור טלל כן כלעס בפרקיו על טעטי אט מ ושמור לך, כי הספרים לא שטרו כלל, ודע עוד כי הרבה טן טרתא ומוכת טשרתי הסליק שיבואו ככה בטקום רביע טוגרש ומשרתו, כי כל רביע טוגרש סמוך לסליק ואין בינו לסליק לפתות ב טלכים הוא צריך להשתנות לטזנת ומשרתו לטרתא, כטו שכתוכ בפרק השני סטן ז/ אך אם קרוב למשרתי סלוק או המפסיק דחי או המפסיק עולה ויורד, אזי הס ( ואבי'ון ונבאה לבב לט 1 תת (תהלים ק ט, ט ז, כן הוא בכ 0 אזלא ועלוי, כמו רע ופי תהפכיות שנאתי (טשלי ת, י ג) *לנו האל ןשמנ נו סלה (מהלים ס ת, כ,. ובא האל במהפך וצנורית בגלל תנועה המשוכה כדין אזלא הטתהפך לטהפן טצונר כתיבה משוכה בתנועה וכנאמר למעה). ה. אם ישרתו לסילוק שלשה משרתים אז שנים הקרובים לו טרחא ומונח כבראשונה והקודם להם הוא עלוי אם עומר על אות שניה של תיבתו, כמו ממנת דגנם ו^יר 1 שס דנו(תהלים ד/ ת ). וא& בא על אוח שלישית ומעלה הוא אזלא, כמו בהי ות לאל g-r לעעזות(משלי ג/ כ 0 את גא ון _;עק 3 אשר אהב סלה (תהלים ט ז, ה/ וטלת את נטלט טהטקף ע יפ המסרת), ןטלטנפש 1 טי ד שאול סלה (תהלים פ ט, ט ט). ואתה נותךלהם את אכלם בעתו(קט ה, ט ו)..אך אם היא ההברה הראשונה של תיבה אשר יבא המשרת עליה, או הוא לעולם מהפך לא עלוי, כמו שיר חנכת הבית לדוד (תהלים ל/ א ), תשית לי חיק ותזכרני(איוב י ל, י ג), ייום צעקתי בלילה נגדך (תהלים פייז! 3 ) ד\ברה לרשע שחת צ ל, ייג) אזל הבל כל אדס סלה (ל יט, י כ) אשך אמר יי להם V JTJ V T * * T,V JTT T.V V י IT JR T T (ק ו, ליל), לכל א ר מןךאהו באטת (קע ה, י ת) כי הלא צדיק בעיניו (איוב ל כ, א ), מ 1»^ב'?ל!^^רנין (תהלים ס ה, ט/ והראוי יהיה טיוצאי וטפגי

24 VI קירוב הטעמים נסג המשרת לאחור למקום המתג והיה טויצאי דוגמת מנרטו טיס; שטות ט ו, ת. לט וצאי טיס ישעיה ט א, יית. ותנר לו טוטעס כקראתו למיצאי טיפ תהליס קיז, ל ה. והוא העיקר). ופסוק אחד יש בו מהפך וטרחא נתיבה. אהת והוא שאין ל ו תשועה (תהליס קטיו, ג ). ר.' תיבח משרח הראשון אם גבנה באופן אשר חקרם חגועה משוכה לתגוער! הגגון אזי נטעמה התיבה במהפך וצגוריח ודין נקודה כולה כמו דין מדכא זצגיריר! המבואר למעלה נע[את עין חטאו$י םלה (תהליס ל ב, ה ) א להים יכוננה עד- ז /כי ט;וב (ניד, ת ) בי ךאיתי חטסוךיכ עולם םלה (טית, ט ) א ודה שטןל; בןניר ניניה, י ) אל תחן כל ב גדי און סלה (ניט, ו ) אחסה בסתר מפיך^ןן (ש א, ה ), אעקזהבקרעם עתודים סלה(ס ו, ט י), הליכיות אלי טלבי מן דש (ס ת, כיה) ןנאץ אויב שטןז לנצח (ע ד, יי), אנצי תכנתי עטוריה פלה(ע ה, ד ) טגן וחרב וטלחטה סלה (ע ו, ד ) וןךפתם אשר חרפוף;י(עיט, י 3 ) הייזר 1 _ע לבני לוט סלה (פיג, ט ), האענה אלהי יעק 3 סלה(פ ד, ט ) ובנימי לדד- ודוד כסאןל סלה(פיט, ה ) טאיר עיני שניהם;,; (טשלי כיגו, י ג. כן הגגוןט^יך ואין &סק טלאתריו) וארןי תביא במשפט >נטןז (איובי"ד,ג ), ואם התניעה המשוכה בתיבה ראויה למקף יבוטל המקף ובאת הצגוריח כמו שנתבאר למעלה "לא קןכןן אלוזים לנגדם סלה (תהליס ניד, הי. וזהו דעת כן אשר כתלופיס, ולכן נפתלי ל^ שטו מוקף). ובשנים פסוקים יש קצת שנוי טאיש טרטה ועולה תפלטני(תהליס ט'ג/י</) י ;אר פניו אתנו סלה (ס ז, כ ), מרכא מהפך במקום מהפך מצונר, והמחלק היא המרכא והתיבה לרע והטהפך אינו אלא סמן למדכא שהוא משרי 1 יעמושו מלו כשםוש הצגיריח. ז. משפט חרוץ, עליו כל המקרא ירוץ, אחרי רביע מוגרש הגוזר, רק טשר ת אחד למלוק לא יותר, חוץ משני פסוקים, מכלל זה יוצאים, והם טעזגב-ילנו אלהן.יעק^ב סלה (תהלים ט ו, ת ) וחברו (שם פסיק י ג). הן זה משפט הסלוק עם משרתיו לכל תנאיהם, ויותר מן שלשה משרתים לא עון חטאתי יתכנו לסלוק, חוץ מן פסוק אחד שיבאו ד משרתים ןאתה נקזאת סלה (תהלים ל ג, ה. כן במיג ואתה נאזלא משרת וכן כרויה וכציל כטו שכיזכ p בלעם). ופםונ^ אחר במקרא מיוחד, שתשרת לסלוק שלשלת קטנה עם טשר ח ה ז עונה 6 באלהים סלה (תהליס ג, ג ) ואין זולחו. והוא אין,ישו! c נמסיי לטנ#ח לדוד ב בטעם, וסמן, למנצת דקוה קויתי(תהליס מי, א ) לטנצת לדוד להזכיר (שם ע/ א ) עכיל, ורצונה כי שנים אלה לטכציז בטרייה ושבוש

25 13 j י כלוב ספרים שנקלוהו לכיע, גם מה שנמסר כמסיק על לטנציז לאשר משכיל(ט א, א ) 3 כטעם קיה קויתי, טעות הטתוקק ומתנגד למס ג. עוד במסורת: שיר מזטןר ג כטעם, וסמן, שיר טזטור למי קרת גדול ה (תהלים «מ, א ), שיר מזמור לאסף אלהיס אל דמי לן (פ ג, א ), שיר מזמור לדוד נכון לכי, (קימ, א ) עכ ל וכן גם כמסורת כן כלעם. וכשמע טטנה כי טעות כספרים שכקדו שיר טזטור לככי קרת כטרכא רכיע, והריש כעל שערי כעיעה הציב כלל על טעות זאת ולא נשא עיניו לעיין כטסורת, וכאטת כל הכללים שהכיא שם כססרו בטלים וטכוטלים. עוד בטסורת: לטנצח לבני קרח טשכיל ת פסוקין כטעם וסמן, לטכצת לכני קרת משכיל, אלהיס כאזנינו שמענו (תהלים מ ד, א, ), למנצת לכני קרת מזמור, רצית ה (פ ה, א ), למנצת על נגינת לדוד, שמעה אלהים מתי (ס א, א ), למנצת על שושנים לדוד, הושיעני אלהים (סיני, א ), לטנצת על הגתית לאסף, הרכינו לאלהיס (פ א, א ), כמכצת לכני קרת מזמור, שמעו זאת כל העמיס (ט ט, א ), לטנצת לעכד ה לדוד, נאם פשע לרשע (ל ו, א ), למכצת למי קרת מזמור, כל העמיס תקעו כף (מ ז, א ). ע כ כפי מסורת כ י, וסבת השתנות פסוקים אלה יכואר כשער השלישי מזה הספר כפרק ע/ עוד נמצא כמסורת כן כלעס: כג טקוטות ישטש השוכב את הסלוק וסמן, יעטרו טיס (תהלים ק ד, ו ), וטטעכמןי טיס (שם ס ט, ע ו), ויהפכו: ארץ (איוב י כ, ט ו) עב ל. והשוכב הוא הטלתא כמו שקראו הקדעונים את הערחא הבא לרכיע מוגרש גם כן שוככ (עיין פרק ל). והכה כספרינו שלש אלה שהביאה טסורת כ י כולם מוקפים וטתוגים, ובדקתי בס ט קדטוכיס וטצאתי.;עטרו טים כלא טקף ונטעם טונמ, וברור שצ ל טרתא כדברי מסורת זו, וכן שנים האתרים, פרק ב. טשפט הרביע טוגרש וטשרתיו כל רביע אשר לפני הסלוק היא רביע מוגרש, וצורתו תאומיח, האחת נקירה על האות אשר הגגון בה ועור מקל לפניה כדמות גרש, והוא תמיד מחוץ לאות 'ולזךע ו(י ת,כ א)':בחלל ראשונה של תיבה ממעל לה, כמי ואחזתף (ל, ת ) (י א, ד, ). ישטע (ד, ד ) וגילו (ל, י א), לבן (ע, א ). ובתיבות אשר הגגון י י " י י ן י ו בראשם יתחברו שחיהם יחד באית אחת, כמי ני (ת, ת ), פיטיו י ז, י ), לי (ל א, כ כ), בל (ל כ, ט ), חסד (ל כ, י ), בטו אפל (ייא, ל), על יתר (ל א, כ ד), כי בם (קי ט, צ ג). ) *)ונתפשט המנהג להעמיד הרגיע טבלי גרש עמו בפסוקים שאין כהם אמנת, וטכהג טעות הוא זה, וכל רביע קודם לסלוק צריך להיות גרש לפניו, כי זהו הסמן להבדיל על ידו רביע זה טן רביע הגדול אשר הוא מפסיק גביה טמנו עד שבויזו.להפוך שוא לטלך בא?י (תהליס ז, o בישיעתי (כ/ o ייש?«י(כ נ, כ ז) יא ל די (ל/ כ ) וכת כ ט ן זה אין לרביע טוגרש אלא על דרך זר, והנה אם נשטיט הגרש לא ידענו להבדיל כין שניהם. ואם תאטר הלא הסלוק סמן הוא אשר לפניו לא יתכן אלא רביע הטוגרש? אומר זה לא יספיק כי גס האתנת סטן הוא יען כי לפני אתכיז לא יתכן להיות רניע עוגרש ובכל זאת מצאנו לרביע זה הגרש עטו בפסוקים שיש בס אתית! אבל דע והבן

26 14 א. יש לרביע מוגרש משרת אחד היא מרבא לעולם, למנצח בנגינ 1 ת (י/ א ); אןז בל הבל כל אךס (ליט, ו/ כן בקראתו יליו ה וכצ ל), טי אלגדייל(עיי י ד), (ע -ת, ל 0, לעג,וקלס (עיט, ל ), חסד ואטת(פיט, טיו) ויהי י; th\ נאטנ!- (יית, י ט**) מבקשי פניף (כיל, ו. כן ברפ א וקראתו והיא מלין) עץ פדי ע ), ולא כחדו (איוכ טיו, ייח,), ואיול'לו (משלי כ, ייל. וכסג הטשר,ז (וןטימ, לאמור טפני קרבת הטעטים והויין כהעטלה להעטיד הצרי), בן איש (שם כיז, ת ^ לט זה (שס טי, כ*ט. כיז, י ב). כ. אך אם תיבת המשרת יש לפני מקום נגונה תנועה משוכה, יבא מרכא וצנורית וכתנאי הצנורית המבוארים במשפט הםלוק, כמו ובת 1 רת 1 (תהלים א/ ב ), ובמןיםךב (י א, ט' 0, ;?*יש בגט ר (י ט, 0 וא 1 זכחטס (י א, ה ), הצילני טיד יאויבי (ל*א, ט ז),.ייבשו רשעים (ל א, י ת), םכיכזית ירושלס (עיט, גי), ולטיוצאישפתי(פ ט, ל ה), בתוככי ירושלם( AT י'ט)שכן ירושלם (קליה, כיא), בי פםויאטונים (י כ, ב. ויבוטל המקף כדין הצנילית)," 4 גזחיש (צ/ י א), ק:רץ'שפתיו(טשל ט ז, ל ), &טחלאיד(שם י ז, ה ), ונ 1 לל אבן(כיו, כיי). ג. אם יבואו שני משרתים לרביע מוגרש לעולם הראשון טרחא והשני םי כא, כמו השחיתו התץיבו עלילה (תהליס ייל, א/ ניג, ב ),?נחת ןי,נאטנה ט$ו_ר; ברה (ייט, ח. ט, /)כי קטו בי עדי- ז שקר (כ ז, ב),?י הפליא חסי! 4i, 3 (ליא, כיב. כן מנון ומוקף בי וכן כרפיא וקראתו וריינעק. זטה שרוו ה הדפיס דזפליא טעות וכגד כללי המקף של ספרי אמית אזכירהו לטטה בשער ג פיק י') זכ ד חרפתןל טני נ^ל(ע ל,כיב),ענה בדרך כיחי(ק ב,כ ל),לטהק:דראלר (טי?, י ), כי הסטנים לא נעשו לטביניס והס לא נצרכים להם אלא נעשו טפני הטון העם אש ר לא שגבו טעלת המכטה ולהס הסטנים לפנות להם לרד, וע כ טלרו כקוד העברית לעשות jjjp אאר סטן כטו שטצאכו סטן טיוחד לעז גס סטן לש וסמן לדגש ועוד סטן ל רפי וכל זאת כדי שלא יתשוב הטון הקוראים ששכת המנקד ויסתפק לו וכטו שכתב הראביע njp3 צתות דף ז, עיין שם. וכן גס הרביע הטיגרש אף כי נוכל להכירו ע י עטידת טקוטו שהוא תטיד קרוב לסלוק מ מ יבא בסטן גרש להכרה יתרה ולהבדל עינים לכל. וטת ה תשפוט, אס בפסוקים שיש בהם אתנת לא יטנע הגרש מן רביע הזה, כל שכן שלא ניכל כ ן להתסירו בפסוקים שאין בהם אתנת, ע*כ כל רביע השוכן לסליק הוא טוגרש לעולם י האטת והברור וכן גס מצאתיו במקצת הספרים ובמקצת המקומות. * )ככה כדפוס רפ א ושל קראתו,.ושל עעיאש ושל רוו ה וכן כטקיא יש! נישן וכן הנכון יבקלוליוס ופרופש והאאגט י;? :: טוקף והצד השוה שבכולם שהוא ברביע טוגרש ורק בטיג ודפוס גנווא ואפיעיאם יי הי י\, כטרתא, ורש ד בתוספותיו לשעלי נעימה יזשב הטרתא להעיך נגל כל סיט הכיל ומביא דברים יבא רות ונשבם ואינם, וגם כל הכלל המובא שם הבל הוא טוצב על דעת ההבילה רזיה בשערי תפלה אות ניט. ויסוד הנקוד שער הדגש אות ל א.

27 15 להשכיב אטךימ אטת (שם כיב, כיא), לטה:.קחטשכבף 0 ם כ כ, כ ז) טיוב שכ^קרן ב (שם כיו, י ) כן קללת חנם»ס כ ו, ל) כךןדדישאיול כאיוב ז, ט ), ז קס בי ברושי (שם ט ז, ח ), ערבה לו ליחם (שם כ ל, ה ) רען איןיב את-יי _וי (שם ט/ ג/ ט ב, א ). וכן כל שני משרתים לרביע םוגרש הראשון טרחא והשני מרבא לדעת ב א, חוץ מן אחד, במקרא מיוחד, שתבא המרכא תחת הטרחא, ובצנוריח מלווה, והוא בי'וםוהציל ;ה 1 ה אר 11 טכף כל א 1 ןביו (תהלים י יו, א ). ויש ללעת כי קצמ סכקדנים קיראים לזו הטריוא הכא לרביע טוגרש כשם ש 1 כב ואין יזלוף ביניהם רק כשם. ד. יש לרביע מיגרש שלשה משרתים או לפני הטרחאמהפך, אשר ליא הסיר ת^לתי וחסרו(ס ו, כ ), אך ט וב ל:עזךאל אלהייס (ע ג א ), פיי^יויחרצ^ת לטיותס (ע ג, ד )"זכרתי טשפטיף טע 1 לם \}\(קי ט, כ כ. ולפט הטהפך עול צכורית. טפאת תנועה הטשוכה), שלא טלא כפיוקיוצר (קכ ט, ז ). ויותר מן משרתים אלה לא יכונו לרביע מוגרש, חוץ משלשה פסוקים מדרך זו משונים, אשר השלשלת הקטנה עם משרתיה משמשים אתרביעמוגרש, והם חנה טלאך יי סביב ליךאיו (תהלים ל ל, ת ), בפרש 0 ןךי טלכיס בה (ס ת, ט 0, אשרי שי*חז ונפץ?*ת עללץי(קל ז, ט ). ה. כל רביע מוגרש הבא אחרי דחי המפסיק לא ימן לו יותר ממשרת אחר כמו לכי לעע 11 ת ח?ןיף (קי ט, קי ב) צדקתך צדק לעז לם (קי ט, קטיב), לף ו 9 ח ~*סיףלך(ק כ, ג ), את אי'ובטנו'הסעךה(איוכ ל ת, א/ ט,, ז, ). ו. לעולם לא יבאו שני רביעין טוגרשין בפסוק, גס לא יבא רביע הטוגרש בחצי הראשון של פסוק, ואם תמצאם דע ותרע כי טעות המעתיק או המדפים הוא. ז. כלל, כי לא יתכן רביע מוגרש סמוך לסלוק, אלא בתנאי שיש בתיבת הסלוק לפחות שתי תנועות קורם תנועות הםלוק, ולולי כן ישתנה הרביע מוגרש למונח, ואם משרת קורם לו, יהיה המשרת טרהא. ואז אין הפרש ביניהם ובין טרחא ומונח משרתי הסלוק. פרק ג. טשפט טשרתי האתנח. א. האתנח אם ישרתהו משרת אחר והוא בראש הפסוק לעולם מרכא הוא, כסו י ; הישועה (תהלים ג/ ט ), זבחי זבחי צךק (ל/ 0 הנהיחבל אין 0 / טיי) ל; הךבעוןן חיוללתי (נ א, ז ), נלואה לטשכנותיו (קליכ, זי), ושית על עפר בצר(איוב כ כ, כ ל), היש לטטר אב שם לית, כ ת), יהךטק ויד בתך (טשלי *) ככה מגון וכן ברוו ה, ובספרים נגוניס טתתלפיס כולם משובשים.

28 I 16 ה/ יייז) תנו שכך לאיובד (שם ל*א, ו. כן הנגון גפלנטין וכצ ל והן כתב «'t, ונסי!! שכר או שכר ושבוש עצום) צ;ךך ט:ם בעביו (איוכ כיו, ת ) וטלת צ רי לעיל והעטלה ברי ש). וכן הוא מרכא באמצע הפסוק אם לפניו או המפסיק עולה ויורד או רביע, כמו בטנם.יעזבעו כניס (תהליס ייז, ייד), נגד? עביו עכרו (יייז, י ג) יחד# אש לפניו תאכל (נ ג ) בלילה עם לבבי אעזיחה (עיז, ז/*), נאלחי W עעזה טו ב (ייל, גי. גם ניג, ל. כן מגון כשניהם וכן בריינעק ואפיטייס), הטעליית זכיר יי לדוד (קליכ, אי), עד ככר לחם ואשת איש (טשלי יי, כיי) נסיכתי להותיי/גילי(איוב לי, ייג), יציילני טאיביעז(תהליס י יז, יית) ואשחקסכ*נפר על פני ריח (יייז, ט ג) ולילה ;ם ובבה על חיוטתיה (נ ה, ייא) והיא :שפט תבל בצדק (מי, מ. כן לכן אשר טוקף וגעיא, ולכן נפתלי ישפט תבל P ל«עה ציו, ייג. וכן יגנננ איש שטות כ א, ל ז. יגביל אתו יהושע י ת, כי. יצפךלכניו איוב כיא, ייט. כולם בתולס לבן אשר אף שהם טוקפיס, ולבן נפתלי כייטף קטץ, ואנתנו נלן לשטת בן אשר, יהגעיא הטועטל בהם הוא להישיר טסלה לקויי* ש לא ישתפ ין בהם ולא יתשנם כטעות סופר, געכור כי כל אפעול יפעול תפעול המוקפים הס מטיפים טיס הנהוג, ע כ הגעיא להורות שאלו יוצאים מן המנהג. והנה כתלופיס כמו שהם בדפ!ש משובשים כל אלו הנאטריס, יטה שאמרתי הוא האטת והבט במכלול באבן כיה טשעל לקלוק הפעלים), לי יתטף דברי לבך (טשליד, ר: כןלבןא^גזט וק מו זיע כגעיא ביי ל להורות על התטף, אבל לבן נפתלי יתטך דברי וכן:,רןטל עגי א 'י ב ב * ד '" ד ^ 3# ד >נליו שם ג/ ס/ לכן אשר תעופין ולבן נפתלי בתולס והנה זי הטתלוקת היא ההפך ק ה«תלוקת שבארתי למעלה טטנה), מים תשטיף םפיחיה עפר ארץ (איוב י'ל,*י*ט. כן ^ אשר וטוקף וכמו שאטרתי), אלוה יצפיךלבניו איוניו(איו: כ א, ייט.**), והנ^ל 3 י באת בכף רעך (משלי ו, ג. ובא באת במהפן במקום מרכא נעבור הצמדת נטלת ~כי אשר נמלט טטקף לשטת בן אשר, אבל לכן נפתלי כי באת) ב. אם ילך לפני משרת של אתנח המפסיק דחי, אז המשרת מונח הוא לא מרכא, אך בתנאי שלא יפול על אות ראשונה של תיבתו, כמו, אל נעזא יךך (תהליס י, י כ), כי הוא על יטים יסד (כיל, כ ) ת עשנו ולוי אנחנו (ק, ג ), איור זרע לצדיק (ציי 'יא) ללעי ם (משלי א, ב ), בנשף בעלב י\ נ ס פ ר י ם < 1 ס יי נז כ! הנג יז י פלטניט:ךרשע ) ע "א/ ד ) יטי-סר י יזקיש עם - 4 ב 2 י אשיזזה והיא «וס כ ס *)ככה הנגין בספרים, אכל בדפוס קראתו טועעס בלילה לפרוש רדיק, גם לפרוש השני של ראכ ע. *) כן הנגון כטיג ופלנטין ומקרא ויניציא רפ א ושע א ועעיאס 1 טי: אלוה י-יניע וכי ה יקר ולא כייס הטנקדים דתי, כי כן יירה עליו הטרכא.

29 כל אפסי ארץ (שם ל/ ד, ( דולכתי 17 חטוז (איוכ ל/ כייז),,נא 4»*ן י$ה (איוב ט/ י ), צלטות ללא קדרים (שם י', כ כ כצ ל כמו גכ י). אכן אם המשרת הוא באות ראשונה של התיבה ישאר םרכא, כמו חטאים לא עמד(מסלי א/א, ), ויעלהו לא :בול(א/ ל) בלבו שכח אל 0 ',י א), רשעים זי שדוני(י/ ע ), חכם טוסר אב (טשלי י ג, א ), טגדל עז שם.;;(שסי יז, י ) 3 :ידו נפש כל וד כאיוב י כ, י, ( הן :קטלני ל 1 איחל (שם י ג, ט ו). וכן כשיהיה פסק אחרי המשרת הוא לעולם מרכא כמו, אטרי האזינה ו יי (תהליםה/כ.*), אטרוהאחזהאח (ל ס,כ א), א 1 יב חרןז^;;(ע ל,י ת),הצעקתו י^טעזאל (איוב כ ז, c אך &וא לא י^זקעואל (שסיל ה, י ג), ואם זרוע כאל ולך (שם ט/ ט ), שעשועים י 1 ם 1 י 1 ס (טשלית/ ל ), על-דלתתי י 1 םו'י 1 ם (שם ת, ל ד). וגדול השנוי אשר גורם פסק הזה, ער שגם בפסוקים אשר יבאו שני מונחים משרתים יתהפך על ידו מונח הראשון לטרחא והשני למרכא, כסו שנבאר למטה בסמן ד/ ג. יש לאתנח ב משרתים שניהם מונחים הם, כמו, עבדו את יי ביראה (תהליםב, י א), בי א?»יתט 1 ש?ם (כ א,י ג. הצ'> 0,?$לם*ידקתדבריו (נ יו,כ ) ותחולל ארץ ותבל (צ, כ. ולט ל של ותחולל עוד כגעיא הנקראה העמלה כלי להעמיל תנועת הצרי שלא יטהר הקורא ולא יקראנה כסגזל וכן הנדזיולל גשם משלי כ ה,כ'ג. וכהנה רכות, וראה דף כ א), בלןר לט 1 צלטות כאיוב כ ל, י ז), ותבחר טחנק נפשי (שם ז/ טיו). ;ניז ןהדר לבלצןך, (טשליל א, כ ה. כן ככ י ונכון). ד. יש לאתנח ב משרתים, ועומד פסק בין תיבת האתנח ובין המשרת הקרוב אליו, אז יבאו המשרתים טרחא וםי בא י הפס ק ה ו א ש ג ו ר ם ז ה ה ש נ ו י י כ ם ו וי-^ג^עי&^ה (ה/ ה/ ולולא הפסק יהיה חפץ רשע), נאץ רשעואלהיס(י/י ג) אןךןז בעטים אדני(נ ז,י ), הצילני טאיביואלהי(נ ט,ב ) י 1 רוף_עטים 1 אלהיס (ס ז,ל/ו/) *T \ * " *י *1*AT V J I : קטל אלוהו רשע (קליע, י ט), כי שצןע אל אך/יםו.;; (ס ט, ל ל), אם ת הל 1 א ט?איף.;;ואשנא (קל ט, כ א), חלק-אדס רשע ו עם אל(איוככ ז,י"ג), וכן כל דומיהם אם יש פסק יבואו טרחא וסרבא לשרת. ועור שני פסוקים, סן הכלל יוצאים, אשר הם בטרחא ומרכא אף שאין שם פסק, והם הגה ז^ת חקךנוה כךהיא (איוב ה, כ ז) הקשב אייוב שטע לי(שם ל ג, ליא**). ומלם מלבר אלה אם לא יהיה פסק ביניהם, יהיו שני המשרתים מונחים בכללם. האז,י נה, כטרכא מפני הפסק שלאיזליו וכהליא נעסר בהלי כ צ ל אקל' כרתי, וטלת ^ פסקין לספרא וכן אוער כן כלעס ובספרים הנגון משובש. **) כן מסר כן בלעם בספרו על טעטי אט ת, ובספרינו ב מקומות אלו ננוניהם מוטעים. 2-

30 18 ה יש לאחנח שלשה משרתים יחקימו השנים הקרובים אליו מונחים ככיאשוגד, והמשרת הבא לפגיהם הוא מהפך, אך בתגאי שתהיה חיבתו בת מלך אחר, או גס בת מלכים רבים אבל גגונה במלך הראשון, כמו אז.ידבר אל,יט 1 באפ 1 (תהליסנ ה ), כ אל גדול יי(ציה, ג ) חג ור חי בף על ירך גביור(מיה, ד ), אשר חיפי אויביףו.יי (פיט, ניב. ושנוי המעטים מפאת הכשת כאשר אמרתי), רש ואיש י 1 ככ*ם ז (איוב 'ב, ת ), והוא טלא בק:הס נפגשו(משלי כ נו, י ג), אזי עזיה לארץ ותרף טו כ (שם כיב, יימ), לטח #ן נטל א 1 ר (שס ג, כ ), פג וש in שכ;ל?אי^ ה יא כמגיון (משלי י 1, ייב. מלת גוש לעילא טתטת קירוב המעטים ע כ בטה = 1 יל{!רפיאופלנטיןזאפיטיוש וריינעק), בפשןנ איש jn טולןש (טשלי כיט, יי P מגון ככט ג וט ש ואפיעיוש וריינעק). ויש פסוק אחר אשר ה ם ה פ ר ב ת י כ ת ה מ י נ ח ש&ל" pun בעזרו (תהליסקט ו, הי). ועוד פסוק אחד עם ג מוגחין אחרי מהפך ipj?,י את אשר יאהב ;^יו ביח (משלי ג, י כ. וטלת או; נטלט טטקף ע פ הטסירת*) גם מהפך יבא עם הגגון במלך השני, אך צריך להיות המלך הראשון נאוה ראשונית של התיבה ואחריו שוא נח או דגש ובלא געיא כלל, כמו אתה פוררת : קרב *W מ:ןןל;ס(תהליםע'ד,י ג),אשרי הגבר ^ח 5 :?יפו;ה(צ ל,י'כ), ת לפנ;ף.;;(קייט קס ט), א יח.חסדיף הראשנ;מ ו אדני(פיט, נ. ושנוי העעעיש טסכת הפסק, והנה מוב ספריס טיטעס אן^וכלגרטה, וטעות)«ס^נ* י^א^ד ענגי (פיו, אי. כן מגון הטח ולא טוקף וכן בלפ א ונקראתי י* *^, לניז ז נ^יגי מ יני,ז ) א י י י 5 " ( י כ " א) י! :י& ם י? 1 ן ל? 5 זס י י''* עטם (איוב כ א, חי). ו 0,1 ו. אין בחיבת המשרת תנאים הנאמרים, תהי שהנגון במלך השני וד שלפגיו אין אחריו שוא גח או דגש, או יש בו געיא, או יש לפניו שוא מניע ועיק איננו בראש תיבה, או שהגגון במלך השלישי ולהלאה, אז מומעמח החיבה,jijp ני (?[?לי^לי שליד לא במהפך, כמו ל>ן& 1 ת ךצמןל אלהי חפצתי(ממלים «/ זדים (קייט, סיט) נתנו רשעים פח ל; (קייט, ק י), האף שונא טקפט ;חיכיוקג (שם ליל, ייז), ו^םה דבר אלי תלאה (שם ל/ כ ), והנה אין ל*י{ב טו%ת : הפמף%רך איש וזך (משלי כ א, >ז ), 6 *! 0 ש/ f ןןון (שם ל כ, י ב), : עליהס טן לאכל!(טית, היל. וכ ).), כי אתהש^ (תכלים ל כ, 5 ), וי_טטך לכיף י ט), ואל ^צל טפי י 3 י iwpx.$<8 (קי ט, ט/). י J י* ז יש חניעה משוכה לפגי מקום הגגון של משרת הראשון, אן נטעםח התיכו ^ א &ו-יאהכ מוקף אינו Lf, ע ש ע כ ט ה 1 3 M 3 3 ל ג יכ. ה מ ז ן בט - תקון האזרונים אשר נעלמו מהם כללי אטת.

31 19 במהפך וצנורית, נתתה ליראיף נס להתנוסס(תהליםס,ז ), ןד 1 ה אאזים?בא 1 ת השיבני(פ/ כ ), לעע 1 ה נפלא ות ךל 1 ת לבדו (קל ו, ל ), וגעך פמנה וחילןי כיםדםיף(קל ו,ט ו),גד'ול.;;ונזהלל ט*ד (ט ת, כ/ גס קט ה, ג/*), לה 1 ד:ע ללני האדם גבוהתיו (קט ה, י כ) ה$ איש רשע ןנפניו (משלי כ א, כ ט),?^א נין ל 1 ולא נכד בעט 1 כאיוב י ת, יינו. ונטלט ~לא טן הטקף בעכור הצנורית, וקילא אל חפץ רשע ו אתה תהליס ה, ה/ וכספריס שכם). ח לעולם לא יבאו לאתנח יוחר מן שלשה משמשים, חוץ משנים פסוקים מיוחדים שיבאו לו ארבעה משרתים, האחד כי bill יי ומהלל טא? (מהליםצ ו,ל, ), N ' < י ( י T והשני בי את אשך יאהב יי י 1 ביח (משלי גי, י כ). ט הן אלה תנאי משרתי האתנח במשפטיהם וכלליהם. אבל נמצאים ארבעה פסוקים, מדרך כלל יוצאים, שתבא השלשלת הקטנה עם משראיה לשרת האתנח, ב' מהם אחרי השלשלת מרכא וצנורית לך דטיהר;הלה אלזדם בצי 1 ן(מהלים ס ה, ל), ישאו הרים 10 לום לעם (ע ב, ג ), וב שיבא מונח עלוי אחרי השלשלת I j { 1STT J T T (כעכור תכתו אשר זעירה היא), לוית חן הם לרא ף (טשלי א, ט ) היחתה אי 0 ז א# בחיק 1 (טשלי ו, כ ז). ושלשלות אלו אין פסק אתריהן טפכי שהן טשרמות, ות שלשלות שהן משרתות כטו שארכר כמשפטן. פרק ך טשפט טשרתי הדחי. א. הדחי לעולם משרתו מונח הוא חק ולא יעבור, ןאתה^:; (תהליםג ל ), לעיולס ירננו (ה, י כ) אטרו בלבבכם (ל, כ, **), כי דר^ דטים (ט,, י ג).יפלה נפשי (טיט, ט ז), ו:הי^; (צ ל, כ א. ככה כעטיאש וכצ ל), הוכה כ^שב (ק כ, ה/ כקראתו ולוויה וכצ ל), כי רם^ (קל ת, ו, ), ט[ 3 _עץ (משלי כ כ, ט, ), אי*ז אף (משלי כ ט כ כ), תם אני(איוב ט/ כ א), כי-ןץנת^? 3 יס (איוככ/ה/ וכצ ל במקף), קי בם (שם ל ו, ל א. וכצ ל לא מקף), שטןגו זטוע (שם ל ז, נ/ וכן ברפ א), ו;ען-;; $וד$י 1 ב (ל ת, א/ גם ט, ו, ושניהם כן במקף ויעף, זכןצט ע גם כטקרא ויניציא שע א גס באפיעיוס וריינעק). ב. ויבא המונח לשרת הדחי בתיבתו עמו אם ממקום הנחת הטעם ולמעלה יש עוד תנועה ראויה לגעיא, ומתהפכת געיא זו למונח j אך יש לוה ב תנאים, האחד *) כן הנגון כשניהם וכן כפלנטין וקלוליוס ואפיטיוס ורייצעק וט, ובקצמ ספרים שכשו ונקלו הראשין II בלתי וכטקצתס נקלו השני יי כלתי, ועעומ זאמ נראה לעינים ג ל<יל כמהפן מצוכר והוא העל אשר כקול לספרים מלויקים הנאמרים הוא כי בכולם האמתי, שוב מצאתי בלפום קראתו טוטעם שניהם גד 'ל" ובהשקפה ראשונה נראה טוב, אבל אין הלין עמו בעזמל למזלו? ג מי ינ בסמן צ ו, ד/ **) כן ככל ס מ, ושקר ענה ח ה בככין :למה שלו, 2 *

32 20 שיהיה שוא לפני גגון הדחי, והשני שיהיה לפני השוא אחר םשגי הסלכים א( קמץ גחל או חולם, כמו Wtom (תהליסכ ד, ז. ולולי הדתי יהיה והנשאו הקטן עעיא, יבא הטונת בטקוטו, וזהי גם דעו! בן אשר כיזלופיס ולא כט ש שהלן אתרי שכוש ה ד פ י ש.) > אן^ף (ליה י ת), בחברות (צ ת, ו ), ופשעים (ל ז, ל'ת),שכחז ז קרכו ) p < כ א^צטת(קיו, כ ת), רריטטוהו(קיזל ב), בהשפטיו(ק'ט ז / (קייט, ק נ, והטלה בדתי כקראתו ורוויה וכצ ל וכן כתב ט ש), ש^רים נקליה ב ), גו רלף (משלי א, ייד), רשבה (טשלי ט/ ייד), אכ ז(שס ל/ כ ) דרש ה ה,:חנ ה 1 :לפתו(איוב 1, י יז), חלפו(שם ע/ כיו^ ^זט^ה, חו,רה טעמה (משלי ל*א) חן,ן ומצהרים (שם ייא, י!), וכן כל רומיהן על אופניה; םהפכין געיא למונח, ר,רחי יר,ס נ : מ ק, ם נגו 1 ר,רחי מ ו נ ח אח יייי נ : מ משלשה אשר חשאר הגעיא במקומה ועור מ ו נ ח אח כ 0 העזבים (טשלי נ,, ייג), הט:רא^ (איוב כ כ, ד ), הטגינרנןז (איוב ליע, כ ה כמו שאטר בן אשר כטסורות טעמי אמית שלו וזיל, תיבה אחת אם יהיה, י יגעי** ב ה ם ש י פ י ש ב ה ם ש י פ ה קי י א י ש ב ה ם ש י פ ב כ ל ה געיא לעילם אין בשופר מצויה חיץ משלשה ב כ כ ך המביגתך יאבר נץ, העוזבים ארחית יושר, הסיראתך יוכיחך עכ ל (והנה טצד כו חרוזת לשונו תשב כעל מיש לנקד ההאי ן של אלו התיבות בגעיא, אכל טעה, יכן הדוש דברי הגאון, תיבה כטעם דתי, ויהיה בה עוד מקום לגעיא, לעולם אין, פרוש, לטולש אין גטיא אלא השופר הוא מונת מצויה בטקוטה וע פ התנאים שאטרתי, יזיז טשלשל- שישאר הגעיא ועול שופר אתריה). אבל אם הוא אחד מן המלכים מלבד הנאמרים, ובן אם החסר שוא מן החי כ ר אע פ שאחד משני המלכים שם, לא תתעלה הגעיא למונח כמו^והשתחיי(תהליס צ ט, ה ) רהר 1 ג(ע ת, ליא), האכלתם (פ/ ו ), להצילף (משלי כ, י כ), טהששילן- ' c (שם כיה, ז ),\יר 1?ן?ף (תהליסליז, ליד), הלעולטים (ע ז, ת/וא טר (ע/., j ^טוןןכלף (סימ, ל /וטיחיוק (איוב ל ט, בית). נם לא יתכן הפיך זו הגעיא למינח אלא בתגאי שתהיה התיבה בלי טשרת אחר לפניה, כי אם בן, הנעיא לא תשתנה, כמו יתיצבו הייללים(תהליסה/ jv י* י י J ו ) ה לא,.'י^ף (אי 1 נד ארדוף א 1 ןבי 0 'ת,ל א), םדין^עזתה (טשלי ל א, כיד), והפעם שאלו לא ישתנו, מפני שיהיו אז שני מונחים משרתים לדחי והיא ע ד חק הטעמים. והנה תזק בתנאים הללו כי בספרים לא השוו המדה ונקדו בטונין ד ע ן שצריך לגעיא והשאירו געיא במה שצריך למונה ופסתו על שתי הסעיפים כי ל*, ה י ר סכלל אשר נותן לנו הגאון בן בלעם בספרו על עעטי אמית וכה שם לשיני //אש משרת אתו כתיבה, הסתכל, אם יהיה בתוכה אתד משני המלכים או תולס או גליל, וכין האולם או קק גדול ובין אות היתיכ (הוא הדתי וכן קורא לו תיוג בקפך *) ודע כי בכל אלו מקום שרות המונת קודס לדתי אף שהוא מנוקד מלאתלין והנגין כאלו נקוד י ה & א ן **יךזי, אבל מפני שטציבין את הדתי בראש התיכה לעילס 3^ כ^י ' היה הייזי להבדילה כזה טן הטשרת טרתא הדזטה לו בתמונה, לכן נראה לעי! קודם לטונת, ונאטת איננו.

33 21, BP 0, והדומה לו כתוך יניבה מקוד שלו) שכ א, מעלה כשופר, הקמץ כמו \ל 8 יזי קמוצה, ומה שיש כתוך המלה כהולם כמו,-יי 1 ר # י (תהלים צ ל, ז, ), \ייז«*יהי ודומיהם; ואס היו מלכד אלה שני המלכים לא תתעלה כשופר, כמו תאוה (תהלים ק ו, י ל), במקהלות (שם סית, כ ז), וכן אס תתסר שכ א מן התיבה אע פ שאתל משכי המלכים שם, לא תתעלה בשופר כמו טהיכלך זלוטיהם, עכ ל, וכבר הראיתיך למעלה כי זהו גם לעת כן אשר כמסורות שלו, ולוטה כלל זה בולו לכלל משרת התביר כא ך ספרים הבא עמו כתיכתו*). ג. יש לרחי שני משרתים, ישאר אוחו שלפניו מונח כמקדם, והבא קורם למונח ינהג כולו כתנאים שהבאתי במשרת הראשון ממשרתי האתנח אם הם שלשה, כי כל שהגנון במלך הראשון של חיבה, וכן שהנגון במלך השני והמלך הראשון באות ראשון ואחריו שוא נח או רגש ובלי געיא, כולן מוטעמין במהפך ן ובלי תנאים אלה יבא שופרעלוי; ואם לפני הגגון יש תנועה משוכה יבאו מהפך וצנורית 5 תיבה. כמו טי זה האיש (תהליסכ ה,י ב), קזמע קיול&סגוגי (כ ת, כ ), לטה תשיבנו (ע ל, י א) זלר רחט י ף\; (כ ה, ו/ כצ ל י?דובתולם,עייןמ ש), בי לא בטויתיי(ט ט, י ת), כי לאנץטתי(איוב כ ג, י ז. ק כרפ א וכצ ל),_עו~ ט כביודי לבלטה (תהלים ר' ג. וכן בקראתו ועעיאש ומקרא ישן נושן) הקשיבה לק 1 ל שףגי (ה, ג.**), הנה.!גי ן י; (ל ג, י ח), :שטח צדיק בי; (סיר, י א. *) אכל אס תמצא שנויים אתרים בספרים, כגון שתמצא מרכא אתרי דתי כתיבתו, או גם אם תייצא מרכא אמרי מוכת כתיכתו, אל תמרית אתריהם, וכאמת כל מדכאות כאלה אינן אלא געיות הקראות העמדות וכאות על תימת יוצאות כצרי ומלעיל, כלי שיגעה כהן הקורא ויעמיד את תנועת הצרי שלא תכועא ותשמע כסמל, וכן כתיבות יוצאות על אות גרונית ופתת שלא תבולע האות ברהיטת הקריאה (ויש מן הסופרים הקדמונים היה מנהגם להמתית געיות כאלה קצת לצד שמאל כזה [/] ותשבום המדפיסים לטרכא מעש וטעו) כטו 3 ייו (משלי י/ י/), #? $- T (שם י א, כ ז. כ ת), (שם סזיטי (י ז, ל, ),?י- (ייט, ט ז) כ, י כ א. גם י ז, י ט) m (שם י ר, ל א. גס כ י ז), יאיגל (כ/ ייד) (כ ב, י ).ימחילל (תהליםצ/ ב )#לף(תהליםק ה, כ ת), 8* (טשלי א/ י ט) (שם כ, כיה) י: יע (כ, כ כ), וטן המין זה גם אתרי??# ע (שס יינו, יל) י^ילי (איוב ל ה, ב ט ) ת כ / ג ס כ? ץ ) ת ה ל י ס י * ט ר כ א ייל) וכן *V (איוב כ ו, ת, ). ולוטותיהן גס בא ן ספרים 97*1 (כטרבר כ ל, כ*כ 1, ז ) נבל (ישעי ט,, ז/ ת! tf,??)'v שע יה ן/, ז) נגע ף ט ן ) ש ן פ ט י ס כ שלף ל ) למתן (אסתר ג, 0 כ כ ה ( גלי* (ש כ ב, כ י (שם ס ו, גי) 9 יף (יתזקאל! ל. הי, ג ) ולוטיהם רבים, וגעיא זו שטושה להעטיל טלכה כטעם וערכה שוה לטעם ובן לטלתי מטסורת האוטרת: 1# ב, כ כתרי טעטי, וסמן אהב טיסר אהב לעת, תניכא לפסוק (משלי ייכ, א ), אהב פשע אהכ מצה קלמא לפסיק (שם «ז, י ט) עכ ל, וקוראה כאן געיא זו כשם טעם, וכמקום אתר קוראת אותה געיא סתם (עיין למטלה בסוף משפט הדתי) ומבורר מזה כי געיא זו ערכה כטעם ויסודה כמסורת, אכל הגעיא הכאה הרב (נ א ל ), 3 י 5?ט (פ, בחרן* ^, ד) ג ה ) < ) ת ה ל י ס ל אקב א ח ל י ד ח י מ ן ט, ), (פ כ, ז ),.יקי (פיו, ז ) (משלי ג כ ד) אין יסודה כמסורת אלא ברצון הסופרים כאשר העירותי בשער א פרק ג/ **c ככה הטעים,רוו ה.ז ל ע פ כי י, וכן הנכון והטוב ע פ עקר הטעמים, זבשסרים ת קי הקשיבה נ כבר כעל ט ש והוצרך ל ה ק ש > יבה ימיי 8 ימי והוא,.טעות *!ר פגש כו מוטעם בלגרעה בעבור העלוי כתיבת לקיל דוגטת *יו זייי «ויי(מהלים עי, 0. אבללטעע* רוו ה הכל על נכון.

34 והן גיןלאמו יטקלא לפ א, ובכל שיא שבס), יבשו ל:בהלו מאיד (מהלי! י,, (!), נבל בל 13 (י ל, א. ניג, ב/), עולות טירופם אעלה לןי(ס ו,ט 1 ), טוכ ח אדט אחרי(משלי?*מ, כ/), כי ייסיף ;נל חטאתיו פשע (שס ל ד, ל ז. וטלת? נטלנ! טן המקף טיפ הטסלה)..ישלח בהם^ר 1 ב (תהליסע ת ט ה) זה כעלוי, כי אין ט תנאים הנאמרים. ד. אם שלשה משרחים משמשים לדחי אזי הראשון לעולם מהפך והשני הבא אחרי המהפך אם הוא בראש חיבה הוא שופר מלמטה, ובאמצע,תיבה שופר טלמעלה, כמו אך טזיב וחסד ירדפוני(תהליס כ ג, ו.), לטנצח על-יונת *ןלט רח 1 קים (כיו, א ). ויוחד מן שלשה לא יבואו משרתים לדחי. ה. לעולם אין הדחי אלא במחצית הראשונה של פסוק קודם לאתנח או רכ י ע מוגרש, חוץ משני פסוקים היוצאים מכלל זה, ויבא הרחי ל פני הס לי? והס $כי'ון ט 0, רע ופי תהםכות שנאתי(טשלית/.>*) ק ט ונכאה לבב לטותת (תהליס יאין זולתם. ו. כלל כי לא יבא דחי סמוך לאחנח אלא בתנאי שיפול טעם האתנח בועןעד שלישית מן תבחן, ולולא כן יתהפך הדחי ויהי למשרת. ודומה לין זה כולו 3,V ז /י הרביע טוגרש סטון לסלוק הבא לטעלה פרק ב סטן ז. וראה עול כשער נ פרה ןתטצא תנאיהם מבוארים יותר. י י! r במםיי : ב פסוקין בענין טטעין כטעם תל תטף ותל נעיא, וסטן שלוד^לך ויתירהו (תהלים ק ה, כ ), שלח חשך ויתשן (שם פסוק כ י 0, וסמן בלשן תלגוס שלזתי לטלכא זליזין, שלוחי לתשוכא טתיניןעכ ל; והפרוש, שלח העומל לפני מלת צןלןן הוא רהוט לה ומוקף מטה,!בפסוק האתר שיקלס של ח לח 1 י טטמי 1 י ע י ט י כ ה נ ' עצען ג ע י. זניתן לו משלת, והוא נ&ג לאתול טפני קלכת הטעטים אשר על כן יבוא לו עול הנקלא העמלה בסופו להעטיל אות מלון, וזה שאטלה הטסיה ייי חטף יייל געיא / זלצונה שהראשון נתטף טשלת מטנו וטוקף, והשני יעמול בטשלת ותנא געיא טלאתריו והן מצאתי נמסרה אתריתא כ י האומרת בפרוש וזיל: שלח טלך במקף, שלח חשך נלאטקף,שלח טשה (פסוק כיו) יתיב, וסימנך, שלותי למלכא זריזין ודמשוכא טתינין ולמשה יתיבין. טכיל. ישמיי לו י ה ה פ י נ ' ל א ע מ 7 יגל '' א ' ש ינד ע מ ה ' ה י נ נ ע - D J לת(יה «t הרב נעל מני! חדונ; צללו במים אדירים לפרש מםרה ו! ויעלו חרס נידם. עול מיפ>י«! עטןה ב גלשין בספרא, וסמן שטרה נפשי כי תסיל אני(תהליס פיו, 3 ) עטרה נפשי טלתין יאהבם (שם קי ט, קס ז) עכ ל של טס ג וכן כעקע על שניהם במסיק. ופלוf גרשין, שבשנים הללו טנולש הקטן תטוף ע י הגעיא ונ ה י מ י ר גס י ש ע י ה ^מ י ר ע ל י ש ע י ה ^מ ג ס ע ל י ש ע י ה ^מ ב י ג ס ע ל י ש ע י ה ^מ מ ה ל י ס ה י ב ע^ מ ה ל י ס ה י ב 5 י י ש ' כ ת ב יי יז ב 5 לקטן לתכ 0 לן כ ת ב הד^ במכלול דף י/ ובשלשיס שלש עשק ושלש שטל, ופן לבן בלעם הביא דבליו בהלושו, ולוב ספלינו שומעי* לטסלה זו. אבל בטסולת לחלופי קליא בשטה טן 2»\ ט ש י ה אתר-ת' ש ס ' ט ש י ה ת י ש ס י כ י ת י מ 3 י *P ת י ש ס י כ ל ת ד * י כ י ת י מ 3 דכל תל ותל לית כספרא מ ת י ה *e כן בפל^ן ואפיטיופ ודעעון \* כלתי וכצ ל והן מצאתי בטסורמ גן בלע^ן כא.ומרב כע!> עי* לא זכו! לזו הטסלמ ע ב כתב מה שכתב ולא וןלב אל pjjfrp י ועתה נם קושית רט ק (ראלע) סתולה וספר משובש היה ששאבה טמנו.

35 2:5 ן י 1 i וכן לשונה שטרה נפשי עלתין, וכל קריא לכומיה, גל מן תל שמךה# ה אלקי אברהם י יציזק וישראל (לה א, כ ני, י יז) עכ ל, וטנה טשטע כי זה בתהלים פ ו, ב' נקרא?קטן ן תטיף, ופלוגתא על טס ג וטס ק לכאן? אכן אין שועטים לה, כי עול טסרה איזרת י אשר סותרתה והיא היא על שטךה ללה א, כ ט, י יז. וז ל, שטרה לית מטף וכל תהליס דמתה כר טן כ געיא עכ ל, ועול כי כרקתי ממורת כיי ככתכה כשנת כ ל, וגם שם נטצאת \ שטה הנזכרת כולה כמו כדפוס עד וחוטא והוא תיכה האתרוכה טשטה זו, אכל תרין ט לין שמרה, ישי לא נטצאו שם כלל. והוא העקר כי גם לתיכת ישי אין מקים י לשטה זו כנראה לכל מכין. ועתה הכל עיושכ ולא קשה מידי). י פרק ה. טששט עולה ויורד. עולה ויורד הוא הטעם המפסיק היותר גדול מכל המפסיקים חוץ מן המלוק, לכן כל פסוק שתמצא עולה ויורד ואחריו אתנח, לעולם האתנח מפסיק שפל ממנו. וצייתו היא תאומית, מקל דמות מרכא הבא למטה כתיבה באות אשר הנגון לה, ועור דמות יתיב אשר יקרם לו ועומד ממעל למלך אשר לפני תנועת, הנגון, כמו הנב 1 ד (תהלים כ ל, ת ) לנ?שי (ג/ ג ), יכלנלך >נ ה, כ ג). ואם המלה ועירה או הנמן בראשה ינוקר היתיב על אות האחרונה של תיבה הקודמת אם אק בה גגון, כמו יסהת 19 (ת, ל ), כ!ריב י< עם (ימ, ע ל) טט^זסחת רם ( איוב ל כ, ל), פיעלי אלן(תהליסי ד, ד ) סשי תוז אתה >נ ו, מ, ). ואם,המלה הקודמת נמנה בסופה מנקרים היתיב בין שתי התיבות באמצע, vao למחבלי (תהליסל, י כ), אלהיס לי(ע ג, כ ח), ע 1 ן*קוט 1 (פ כ, י ז),^וב/א (פ ט ו), שנאת ;ע(משלי ת/ י ג) ואשב ראש(איובכ ט,כ ה) וחצית^לה(שס ל ל%). יכן אס שתי החיטה ראויות להקיף והשניה נמנה בראשה, יבוטל המקף ויב* ( ל) אל «>ק (>/ תמורהו הית>ב באחרית תיבה הקודמת, כמו ^לגייפדס (מהליסא 0, אל שחת (לי, י )*חשב לי(מ/יית) ןני^יש (ת ב, * c חו^ה לי (ע/ 0, ^ *לי(ק כ, ג ) *אי/חנ >צ ז, י ) יעטסילנו(ם ת, ב ) כ^הוא (מש 4 כ ג,ז ) ;ה'חשך (איוכג/ ד* ) אחשך פי (ש ס ^ס י י '" ג?.לי/ד^ת (שס מ כ גי). \, י א), >ץבי/חל(שס-כ א, ל ג) ןלי א. המשרת שיבא לעולה ויורד הוא הגלגל הגקרא גם ןרחבן עמא, אך בתנאי שיקדם לו המפסיק צמר, יראנו טוב (ד/ ז ) בי אטלל אני >ו %) טלןז הכב 1.ר (* ל, ח,. י.).?ט) נ^ש (ק ט, ל ) י 1 ם -יה&לם V.«^,( j,l ipi : תי.(משלי א, ליכ), ן&צר רחם (שם ל/ :ו ז) gr.j ל^קדת ם>שם ל/ (tf* אבל אס יעמד רביע בתיבה הקודמת למשרת אז הוא מרכא ולא גלגל, כמו יי טי כטיוף (תהליסיל^-י )^^ם^עדזבית^ש (ט ק, ה, ( ואטהזי-טי יי Sctf) לי, ט/ והוא גם דעת ל א בתלוהים, אבל לא טיץי מוקף וכתלופי לפיס:בוש).

36 כ. יש פסק אחרי המשרת של עולה ויורד אז הוא מהפך, במו האל'.^(תהליא פיה, עי), הכוהב (טשלי לי, טיו), כן שניהם בטהפן ופסק וכן גטיג ופלצטין וט ש, וכן נטסרין מלי פןקין לספרא, וראה גס כטשפט הפזר. ג. לעולם אין לעולה ויורד יותר ממשרת אחד. והכלל שאין גלגל ישרך! לעולה ויורד אלא בתנאי שילך המפסיק צנור לפניו וע כ העולה ויורד שלישי הוא לצגיר. וזהו שהטדקלקיס יקראו לו כשם מקל השלישי לזרקא יקראוהו טקל ד * געכור הטרכא שהוא כעין טקל והוא הטעם הטיזלק והיתיב הקולס לו טלטעלה לסטן שזה הטרכא טפםיק הוא, כאשר בארתי כבר כשער א פרק ג. י יבא.הגלגל לשרת את עולה ויורד עמו בתיבתו, אם תקדם למקום 0 עכ היתיב של עולה ויורד עוד תנועה משוכה כשרה למתג, כמו ל$לה טפ#צז# ף;פ יי' (תהלים ה, י א) פניף.יבהלון(קיל, כינו) פרק ן. טשפט רביע קטן. כל רביע אשר מיד בתיבה שלאחריו יבא העילה ויורד הוא רביע קטן,, לתת לוה מגמת פנים בעבור כי זה הרביע דומה כולו לרביע גריל, אך יש הכריז א כ גדול בין שניהם, כי הרביע גדול טעם גבוה עושה הפסק בנתחי ענין הפסוק, ' הרביע הקטן טעם שפל ורהוט לעולה ויורד ויבא במקום הצנור בתיבות יתכן הצנור לבוא עליהם במבואר במשפטו. א יש לרביע קטן משרח הוא מדכא, כמו אני שכבתי (מהליס ג/ יי) לשפ יי* P 7! ~ J ~. ^תזיס 0,י*מ) אל תט?אף (כ'ז,ט. כןבטקראישןנםןוכקראמויקלוליוס 1 הוטעערןק ע.^ ועטיאש יפרופש והאאנט ואפיטיוס יריינעק ולוויה אל תט טוקף וכן הנכון כתברו ק ל ), טכקשי נפ י(ט/ ט 0 נער הייתי (ל ז, כיה) רהב ובבל (פ ז, י) י ד כ : ט 1 ר (פ יו, א )?זיר הקצלות (קכ ב. ק בקדשו(ס, ח. קייז, ת/) שיר טו ל ק קכ ז. קל, *. קל ג.) דרך נחש (טשלי ל, ייט) טתקו # (איוב כיא, ל*ג. p יה '*«יל נ! 'מתלי ה י א ^ w י^ 1 * 1 י?$קי ל עי ל* ב ט ע ם ט פ נ י ה ת ת ר ב י מ הנגי 1 לנגי ' רןן^ ט^קי לרע, אבל"לשניהם איננו מוקף). וכן כל רביע קטן לעולם טשרחוטרכא כ ה ע סמה שעומד בפסק מלאחריו, הוא במהפך, כמו י 1 ם ו יייס (מהלים ס ת, כי. בלוויה ע פ מיי וכצ ל), און Sfcjvi (ליו, הי). ואם תטצא בספלים מקוטות געש ר מ אתל לרביע תלע כי איננו אלא טעות. ב א ם י ש לי לי גיע? ט י ש נ י מ ש ר ת י ם י ש א ר ה מ ר י א י ל פ נ י י מ ה פ ד כשד כי אם?תודת.; 0 י «הלי ס(< (3V 5 ה^/י-ע (צ» C * 0 " 7 fc *ויד- ) לן לבן אשר גתלופים והן נט יש גם בכיי נ ד גם גיוו ם ולכן נפתלי?ייאש מוקף, אבל בתלייפי דפוס שכוש ויותר משובשים הספריםשנקלו?נינלגרטה, יהיא מיז ' ה 0 י למסילת שטסלס י א בטעם לגלטה וזה לא מהם, אלא הוא יזו m ניה נטעם ע משרת בספרא, אטסרס בסיף משפנו םלגרעה. 1

37 25! ו ייזל יז וי) ןל בי נ 1 ךא 1 ת (קל ט, י ל) וברוףו#ם בבורו(ע ב, י ע. ובאת עוד צנורית כטלמ ערוף ו כדי להוציא את הקורא טספק שלא יתשכ טעם זה כלגרטה, אלא טשרמ הוא ואינו אלא פסק טלאתריו והעד הצמדת אשר לא מכון אלא על משרת, ידע כי כרוכ ספרים כשטטה זו הצכורית אכל כלפוסי קראתו ורוו ה טועטלת כתקוכה). ויבאו שני המשרתים אלה יחד בתיבה אחת, אך בתנאי שיש קמץ או חולם לפני מצב המדכא, והתנועה משוכה, כמו; ita אלהיגו (נ/ ג ) וישב,קדם (נ ה, j ל, ( על לבי (י ג, 0, הורני (כ ז, י א. פיו, י א), נ 1 ראזןאז ם (ס ת, ל ו) נ 1 דה לף (עי ט, י ג) ועך י ז 1 (קל כ,י ב) הןלןי אחריה (טשלי ז/ כ כ. וכן כפלכטין ; 1 זרפ א וברוב ספרים ה 1 לף ונשכת הטרכא ובא רייכעק ותקן ה 1 לןד וקלקל עה שתשכ לתקן) טרף ג?שיו (איוב י ת, ד/ וכן בן אשר כתלופים), ולעולם המרכא טעם המחלק והמהפך משרת לו. ויש במסירת לטנצח לדור ב' טיתלץ וסטן, בה מסיתי אין תאטרו(תהלים י ת, א, ), אמר נבל בלבו אין אלקים (שם י ד, א ). ככה מסרת הנכונה יטה שנטסר במס ק ג מיתדין שבוש דפוס. פרק ז. טשםט הצנור וטשרתיו. כבר בשער הראשון אמרנו אשר הצמר לעולם מקום מושבו בסוף התיבה' בין שיהיה הגגון לרע או לעיל וזה להבדילה מהצנורית המשרתת החמה לו בצורתה. והצמר אף הוא אחר מהטעמים השפלים כי אעיפ שהוא מפסיק לענין יהו א ובגרכפ ת, מ ם רהוט הוא לעולה ויורד שלאחריו כולו כזרקא בא ך ספרים שהיא רהוטה לסמלתא. א הצמר אם ישרתו משרת אחד והוא יפול בתיבה על אות הראשונה לעולם מרכא הוא, כמו טי זה (תהליםכ ד, ת ) בי בא (צ ו, י ג) אף?לב (נ ת, ל) טלא טסף (ע ה, ט ) אי לשון" (קיט, י ב). וגם אם המשרת באות שניה של התיבה והאות הראשונה בשיא, הוא כסו : פה נוף (מ ת, ג ) הלא;דעו (נ ג, ה ), כן מרכא, כמו לאל סלעי (מ כ, י ) י $ןךב ביתי" (קיא, ז ), מפן סריה (קכית, גי) קתי בנות (משלי ל, טי). וכן המשרת לעולם מרכא הוא אם האות אשר עומד עליה היא אות דגושה, בין שתהיה אות שגיה או שלישית או יותר כמו רבים אוטך ס (תהליםל/ ז ) חנגי.י; 0,ג ) טי יתן טצי 1 ן*(י ד, זי.)?צפ 1 ר נטלטה(קכ ד, 0,תסתירפגיף(ק"ד, כיט), :ךבו עצבותם(ט/ לי), אל-תרא ^י:ן(משלי כ יג, ל א), אס תטה אשורי ( 6 יוכ ל א! 0, וכל דומיהם, חוץ משלשה פסוקים מדרך זו חלוקים שחבא אות דגושה ומונח עליה גטושה, והם לטנצח אל ת #ות(מהלים לט, א ) אנך, יי (קט ז, ט' 0, 6 דתע 1 א פשע" (איוב זי, כ'*). כן כתב בן אשר כטסירותיו וז ל:

38 /,אס לאש הפשוקים, מאתו מסוק, במש עשוק כמש נאטו, למטה טעמו, בלשין ינעימו, ולא למעלה ירימו, כגון רבים אטדים, הנני י", משד עניים (תהליסי ב,! ), דזלי 6 ההוא (איוב גי, ו ). וזהו ענינס ויופי שמנם, כאשל יהיה הטעם בין בלאש התיבה תלושה, או אם הטעם הנצב בלאש התיבה בטתצכ, גס למטה נקצב, כמו טי זה אתה פתר ל 5 (תהלים ליב, ז ) כי כך תסיה (ניז, ב ) $ ואס באות השני מן התיבה, ויקדם לה שיצ נצכה, בלשון דבובה בשפה עלבה גס הוא לטעה בלשון ט^י כמו לפה ניף הלא ידעו* פחדו פחד(נ*ג, o, כגפן פריה $צני והצילני(קטיד, י"א).וצאןמרעיתך (ט ט, י ג); pp טן ג פשוקים, על אלו תזלקים, כי הטעם באות דגושה, וטעמי ffry&b לטנצח על תשחת, אנה יי יטה לא ת א פש ע " עכ "ל נט " ג י ע " יז< אנגכם בטסולת בן אשל אשל הדפיסה התכס דוקעס טתין כיי אתלת לא יצאו אלא ש כ י ם פסוקים הלאשוניס, והשלישי ומה לא ת&א פשעי לא מובא שם; גם בספלושל קכלעס כ י אשל לי לא מנו אלא שנים יוצאים טן הכלל וככה שס לשונו: אס יהיה המשרת על אות ואותה אות דגושה לעולם טירכא, 3 P י ה י ה ע ם א ו ת ש נ י ה *'י יי תר י ג י 5 טלבל ש נ י ם ל ט נ צ ת א ל תשתת י <צה ה ' כ י א נ י עבד 1" יי! 2 ב כ ל ס פ ר י נ י ג ס לא משא פשט> כטונת כגלסת לעית, לכן שומעים לה. ב. ואם לא נמצאו תנאים הנאמרים והוא שלא יבא המשרת אלא באות שליע י ת א כ ל מן תיבתו ולמעלה והיא איננה דגושה, או שיבוא גם באות שניה של התיבה < ; ש ילך מלך לפגיה ולא שיא, אזי יביא המונח לשרת את הצנור ולא מרכא, אהבת צדק (תהליס ט ה, ח ), כתף אדני~ (כרת, כ ).: wb ויכלטי (ליה, ח ו ^ (קיט, ז ) אלחר דרכם (איוב כ ט, כ ה), חלילה לי(שם כ ז, ה ), וכן מלש משנים פסוקים שיוצאים שן הכלל ובאים במרכא, והם אשרי אדם (טשלי ת/,ז.ד י ל והוא כשני טאליכין, לאה בסוף טשפט לכיע גלול), חלקם כחיים (תהלים י ז, וכן טסול עליו במקלא כ י לית בטעם וגס בטסלת בן בלעם כיי שלי ככה). ואם יש פםקאחרי המשרת הוא מהפך, כמו ד 1 םוליי (תהליס ליה, 1 C ל!אלו לנו" (ס ת, לא. ונסנ לאתול טפני קלוב הטעמים, וההעמדה בצלי כלי להמשיכו) טתי ו פתים (טשלי א, כיב) אל ו (תהליס קי ת, כיז). ג יש לצניר ב משרתים לעולם הראשון הוא מהפך, והשני שלפני הצנזר ד,ו^ כמשפטו, במי & ך לא הלך (תהליסא,א ),טי היא זה (כ ל ' ) ת^יי^ nrf ך(ל א,כ א) אתה םתר לי" נל ב,! 2 Cצאן לשא 1 ל שתו (ט ט, ט 0 ^יזךו"

39 - 2 7 פסי (לג. וי. כצ ל פחך טיבי* יל* עקף והוא נסנ לאמור, וכן כהי בהדיא בן אשר מסוממ שלו) ודרור הןן,לה (פ 1, די. כצ ל וכן בקראתו ולוויה והפסק נקשו אמד : יי* (קט ו, אי) טה אפעל 1 לול (איוב זי, HP כמו שכטסר כטסירת לפסקין), ^ לני כי לן בקלוליוס ועקר, כי אינו אלא פסון אתרי אפעל ו בעבור כ אותיות לוטומ : אליהוא בךברכאל הבוד (איוב ל ב, ל). בטבטא לוגטמ באל ולך איוב ט / ט ) ויותר מן שנים לא יתכנו משרתים לצנור. ופסוק אחד יש קצת שנוי במשרתי הצניר והוא : ארס נהריס (תהליםס, ב,. כעבור את שנמלט מן הטקף עפ ה). rg!כמב כן אשי במם(רומ שלי "ל: כל מיכה ארוכה, וכמרפא ערוכה (רצונו שאין העשרת יפיל על אות מושה אלא רפויה) וכנעיא תמוכה, כפתתא תמוכה (רצונו יכא פתת אצל השוא), כי האות הסמוך ולטעם תענך בפתתא לא ימון, כמו כצר לי אקרא ן; (תהלים י ת, ז ) לשאול שתו מות (טיט, ט ו) א^רות.י; (י כ, ז ) תטחץ רגלך(ס ת, כיל) אבחר דרגם (איוכ כ יט, כ ה) עין תל>נג לאב(משלי ל, י ז); מוץ מן ל פסוקים על אלו חולקים ומררך וו נפסקים, שטרה נפשי" (מהלי פ ו, פ ) שברה לבי"(ס ט, כ א) טמנו גאים פתלי(ק מ, ו ).יראת ן; שכאמ לט (משלי מ, י ג) עכ ל. ואף כי כלל זה נוגע לעמן כקול הכקולו^ ט ט למלנו טמנו כי שכוש נפל כספרים שהעעימו שברה לבי כרכיע וצ ל צמר, גם טה שטוטעם כספרים טטנו גאיסופח לי וחבלים אף כזה איכה כן לעת כן אשר אלא לשעתו כן הנגון טמנו גאים פודלי וחבלים וכרור כי זה העקר. ד. בלל כי לא יבא צגור לפגי עולה ויורד אלא בתגאי שיש לעולה ויורד משרת, כמו ךביס אטדים &םשי(תהליסג,ג ) תאבד ד^ךי כזב (ה/ זי), מגיל*.ישיע 1 ת טלביו (יימ, נ א). אבל אם העולה ויורד בלתי משרת לא יתק הצגור לפניו" אלא הרביע הקטן ממלא מקומו, כמו שכלתי.ואישנה (גי, ו ) ו?שעי אל תזב 1 (כ ם. ז, ( טזטיור לדוד (ע ו, א ), מלבד פסוקים שלשה שיכא הצגור לעולה ויורד אף ע פ שאין גלגל לפניו והם פיו מןמדלכיו(תהליםנ ה,כ ב), לבי" ואנושה (ס ט, כ א)!?!?צנר' טךהגרם (ק ו, מ ז). פרק ח. טשפט טשרתי רביע הגדול. א. רביע הגדול, הוא הרביע אשר יבא במחצית הראשוגה של פסוק.ואין אחריו עולה ויורד, אס יש לו משרת אחר והיא באות ראשונה. שלי תיבתו הוא מהפך, וכן בא מהפך במלה זעירה, כמו שאל טטגי(תהליםכ/מ ),?נורה?כייךי(נ/ ע ) ^אל ישר$ל (ס מ, t אזגף 1<rt (משלי פ ב, י ו. וכן באעיעיוס וריינעק), ביגחליס (שם כ י ה, כ כ); סך לץ (:ש נו, ו/)

40 28 ב. ואם המשרת באמצע התיבה, והכרחו אין לה שוא מגיע, המשרש כמו כן מהפך הוא, אך בתנאי שאין לפניו יותר ממלך אחד, וגם שלא ילך יביע אחל לפניו, כמו יגעתי באנתתי(תהליסו, ג ), ה ושיעוזאת עפ ף(כ'ת, טי) קימה יי* (י, י כ. ייז, יי 0 נמה מןיניו(ט ו, ל ) אתה ן; (ט/ כ. ט א, י *)?שמך,: אלהיט (טית, טיא), דשכ יואב (ס, כ ) אשמ הגבר (קכ ז, 1 ). w נ אם אין תנאים הנאמרים, והוא שהכרח המשרת שוא מניע לפגיה, לפגיה יותר ממלך אחר, או רביע אחר לפגיה, אז המשרת הוא מ ר ב א כם י אשרי ו "י " ז ) האיש (תהליס א, אי. כי שוא השי ן מניע עיפ הטסרה), _יד 1?שו עולת (סיד, [לצי וןיאטר (פיז, ה ) בי ידבך שלו ס (פ ה, ט. *) צדק הקשיבה תת (ייז, f ) ויורני וייאטר לי(ט:לי לי, ל ).! ד. משרת של רביע הגדול אם ילך לפניו אחד משגי המפסיקים אי לגרטר, או פזר, אז המשרת שופר עלוי הוא אך בתנאי שלא תהיה ב ת י ב ת י ת נ יע ה ט עועה קורם לגגון, גם שלא תהיה התיבה ארוכה יהגגיז כראשה כ מ י ^: רי '', - י ו (תהליס א, ג ) יאנף ו ןתא?רו דרך (ב, י כ) בטסתר ו?אךיה כס:זז ני/ ^ : יבי סביבותי (כיז 6, יבינו אל- הרשעים ןךךכון.נןשת (י א, 3 ), ראשי >גל א??נל 1 ז י; (כ ת, הי) אין!.ערוך אל.יך (ט, י ) בסיתיוז תיוך לבי (ט/ י ^ לדוד ו שפטני ני (כיו, א ) יי.עת רצון (ס ט, ייל. כצ ל), שטענו ו בן I**, ;, (ט יז, ט ) נו.י י םו.אשר,עעזית (פיו, ט ).ע! כי בא(ציו, י 0 נלעריילי טנ^זץ (ק'יז,ט'. ס/ט ) טואבוםיר רחצי(קית, י. ס, י ) לראות ו ^וא ידבר (טיא, ן ) ורשעים ו עוד אינם (קיל, ליה) עבדים אל יר אדוניהם (קכ ג, כי) לעטי *קלן לכל הסיריו (קט יז, ייד) בחצרות ו בית :י (קט ז, ייט. וכן ברייכעין ואפיט* 1 ק ורוויה), אףושצני בתי חטר (איוב ל, ייט. ומלמ אף ו בלגימה, רפ א וטיפ ואפיעיןס וריינעק), עיפתהוכט 1 אנ ל (איוב י/ כ כ) רשעתי אלילי לי (שס י/ ט*ו),^ןץ, 06 לחעיר (שם כית, ג ) ישקטו וטי ירשי_ע (שם ליל, כית), טדיניםולטי rftj; (משלי כיג, כיט), כן ו דעה חכטה (שם כיד, ייל). ואס התיבה ארוכה והגגון באות הראשונה יבא מהפך המשרת כמו, זרישן לןטו?נילי(תהליס נ ל, ה. כן כקלאתו ורוויה ונכון ובשיא קטו מוקף וטעות כי ח גם תכרו פיו, י ד כטעם ולא במקף), טק י לותוטי.ס רבים (צ ' ג ' יי* י נ י ק הישע(קכ ה, ג ), נפשכם תחת נפקזי(איוב טיז, לי). אכן אם הנגין בראש תיכן ר ה *) 3 י יד?י כציל, וגספדם פייייבי והוא שנה כי?י זה איננו טן ייא בטעם לג ג כי לינו להיות טותף יכן כא כטקף בלפוס לוויה, שוב טצאמי בלפוס קראתו ובלור ת.?: " 3 י ואף זהו טעות, ובסוף משפט הלנרטה אטסל כל 3" בלגלטה בספלי אע

41 29 מפאת נסיגתו לאחור יבא םרכא ולא מהפך, כמו חל^יסושככי^גרנתהלי פ ח, : אפ:קי ט:ס (י ת, טיז) באברוזי ע? 1 ד"לד יי) אתה נ 1 רא אתה (ע ו, ת, ( _עראוו < צ א ד ), אבנים ז#חקו מ;ם (איוב י ד, י ע) חטהו יצא ח 1 ח (שם ל א, מ ). ובתיבות שתקדם י תנועה משוכה לגגון מטעימים מהפך וצנורית כמו.?גנני ו %הי צדקי(תהליםל/כ );י ו?היכל קדש 1 (ייא, ל ), אודיעך%מ לא כסיתי >.א.להיגו(צ"נו, ה ע/), לו ליטשדז (ל ב, ה ) לבי י ודבך ט 1 ב (ע ה, כ ) רוטטו:; : דעך (איוב בחיר 1 (ק ו, כ ג) פדות ז שלח לעטיו (קי א, ט ) כטהומ רשעים.י כיא, י ז. וזה גם לעת בן אשר בתלופיס), ועתהויליא דאו איור (שם ל ז, כ א). ויש שני מקומות אשר ישרתו מהפר וצנורית לרביע בתיבתו עמו, גרגנה I בישועתך תהליםכ/י ), ותהי עיודונח^י(איוב ו/ י ). יה. אין לרביע גדול יותר ממשרת אחר, מלבד פסוקים שנים שיביאו לו שני משרתים, ואלה הם תיןרדס לבאר שחת(תהליס נ ה, כ ל), זך^קטו^י(פיו, י ל). רת: ייש מיםי אשרי ל ראשי פסוקין בטעם שני טאריכין (פרוש, שיכא טרכא ועוד געיא כטלך הראשון הטארכת אותו ומפרלתו טשוא שלאתריו), וסטן א#רי האיע אשר לא הלן(תהליסא', א ) א זרי אדם" לא יתשב ה לו עין (ל ב, ב ), אשרי אדמישטע לי (משלי ח/ ל ל), אשרי הגבר אשר שם ה טבטתו (תלים ט, ה ), וסמן גלשן ארמי: גברא חשיב שםיע ה/ עול במסורת: ואלי ל בטעם, וסמן, ואני ברב תשלן אבוא ביתן (תהליםה, ת ) ואני בתמי תמכת בי (מ א, י ג), ואני כמעט נטיו רגלי (ע ג, ב ) ואני כזית רענן (ןיכ, «). ודע כי בכל הספי כז שראיתי וה האתרון בלגימה!נשארו רק ג שנאו ברביע והמסורת מוסרת בשני מקומות ל נטעם, אכל אחיי הליו! נתכיד ל כ גס ואני כוית רענן דינו כרביע ואו הם ד כפי המסוית כ כל ןא^י המוקדם לדחי ובא בתםכיק הוא ביביע, יכל ואני הבא כלגרימיה הוא הקודם לצנןי וללניע, וכל ןא^י אשי לפני האתנח יבא במפםיק הוא בדחי או בלגימה, דרוש ותמצא. פרק ט. טשפט טשרתי הפזר. א. יש לפזר משרת הוא לעולם גלגל, חוץ ממה שבא פסק לאחריו הוא מהפך, כמו.אל זי י^ראל (תהליסק ו,ט ת), טשכיטי ק^ס (קכ ז, ג ) ט^אה בית (פיל, ל.*), לטי אב וי (טשלי כ ג, כ ע), ןןלואלהיס (כ/ א. והוא פסק בעלות *) ככה מגון 3 י*$ ה לעיל טפבי קרוב המעטים,, ובגלגל וכן בטקרא רפ א לפיס זיניציא וכן כקראתו והוטערוס גס ברוו ה,. ובי ת? ית דגושה בפלנטין ולפוסי ויניציא שנת שע א גם בריינעק וכן עקר לוגמת!ל ה?י (בראשית ייט, ל ת), ול<?* ה 3 י (דברים כיט, ייט) &י? ה?י (ישעיה ט, ז ) ודומיהן אשר ככולן אות בגלכפ ת לגישה. אף שהנגינה הקולטת נסוגה לאתור, ובן כתב יהב י הנקלן בעין הקורא זיל, &ו ה 3 ז כל י ל י ה לסטין לו? ן י? ת י לי יי, יללה מלעיל והם אתריו לגושין. והרל ק במכלול שער אותיות ארי (דף פיח) מביא אלה ודומיהן ככלל הרפויין אתר אהו י ותלה הטעם בתיבה הקולטת אשר הכת שלאתר הקטץ ככתב, והטדקדקים הבאים ענו אתריו אמן. אכן לכרי הרד ק שם מכילכליס יסיבל הוא על שתי כתפות כי אתר שהביא? 1 ל 9 ה ג" ת (יואלל,

42 30 ג! ש יכטעלכת לפסיןין נשכת), לדבר ורע (קמ א, ל. in היא לעת כן אשל נזלזפים וכן בט ג ועטיאס ופלופס, ולכן נפתלי כלא פשק), אפי[א ו?ני(משלי ז, ג )., ויבא המשרת בתיבת הפור אם היא ארוכה בת מחג לפני הנגין ייחהפך הטחג: למשרת, אך בחנאי שלא יהיה מקום המחג ראש חיבה, כמו א 1 דמגף (תהליסל כ,' הי), ות 1$ קקה (ס ה, יי), אבל אם יפול המתג בראש חיבה לא יתהפך לגלגל נתנו(עיט, כ ), חיממו(צ מ, ה/ ט ). כ יש שגי משרתים לפזר, ישאר גלגל הקרוב לו, והבא לפגי גלגל אם יסןל על אוח ראשונה של חיבה הוא מהפך, כמי?J, איי?^י ה י ) ה י (? י rty& נפץ ( "י י י)?<י י י >בי ) נ ' ט י ( $ י ל$ % י ) פ ע כ ( 2 שנים (צ, ל ), >גך ןפלח חץ (טשלי ז, כ ג) בי מיץ ח לב(שם ל, ל ג). ואם אין הגגון בראש מלה, יבא אזלא המשרת ולא מהפך, כמו ף?ז?ןחו חיסי בןל(תהליסה, י כ), עד אנה אשית.עצות (י ג, ג/ כן ללא, אכל ב? ער אגה טרכא, וכן לב נ וישמחו כטרכא, ובן לטטה כ ז, ו לכן אשי ועי; ;ה יייס, ולכן נפתלי ועתה טרכא, וכן ליא, י כ לכן אשר צו ררי היתי ולבן נפתלי צוררי וכן שית, ל א לכן אשר ו.ער חת ולכן נפתלי $עך וכן כולם*), וישפכו דם 2.קי' (ון ו, ל ת), הנה כעינ; עבדים (קכיג, כ ), אקזתחוה אל היכל קדשף(קל ת, כ ). י ג) רפי, תזר ואטר בס א טלאה ^ת בלגש אכל כן נפתלי כתכ שהוא רפה. ולט ד כ ן טלכריו כי זה הדגשון והרפיון של לוגטאות כהללו תלוי בטתלוקת אשר ונפתלי,,,1 אשר הן נלגשין, והתיטה על יי יז א י ו איז 1 ג! "י^, א ש ר ה ^כ ה כ עיתז * אכל מלע כי כל המדקדקים עד הנה לא מצאו כלל האטת של דגש ורפי נגלכפ ת סי _ מלות כאלה ותשכו עליהם טעמיס לא כניס וכתם שמש העיון עליהם הס נט ב 1 והכלל הברול ואמת הוא זה: תיבה מנון טשרת כי תצא על הכרת 4 ותניא אתריה תי טתאלת באתת מאותיות כגלכפ ת ובה העין, הסתכל בתיבה ראשונה, אס היא בטעס ע,>1^ לעילא כעצמה ומעיקרה מבלי סכת טה, או שהמקום אשר עתה נפל הטעם עליו ל רזיו? יווווח ו ח הודח ויד! rmm או רמ*י יונו>ש km ונ 1 י 1 * תולוח שהיוזה ו ווויי? י*- ג) י 3 מצאה מתי ולא בלבד אס בגלכפ ת א^ י «) ט ^י ז י קה בי טלאחגת, והודי»יתרז*יז (תהליסקי ת, כ/ג), ן^,קיזל; ב א ו ת י ו ת (}יזרות ג ו ה ג ל י ן ז ה כ ט ו כגק (משלי ז ייג) ודומיהם. ואס אין תנאים הנאמליס אלא שממשלת נסג לאאול ל אשלטתיה 1 הלא היה שם טעם ולא געיא.אז טלפין התיכה שלאיוייו כ«ק י א?'י(דברי ב (שם כ ל, א ). mh 3g (מסלי ע»ז,«) C < 3 3 C 9 ף ע ( טאהכ, ז<, ה ) לנםכ ה ל ה (לניאל ב, טיי). א ) j 3 c f r י > (? רא לילה. ) א כ m *), וראיתי לכן בלעם שאמל בספה זיל: טתליפיס הסומלים, יש כות 3 י ן ויש=י ח י (ה, י ב) במקל, זיש מתנין אותו בטלכא, עכ ל. וטהמלופיס לטלנו שהסוע,,^ הם כ; אשל ובן נפתלי, וההלכה כבן אשל ואף כל ספלינו שומעים לו

43 : j כמו 3 י ל א בזד^לא שקץ(תהליםכ כ,כ ה), גס כי-אלך ןגיא צלמות (כ ג, ל), : עשה זאת אפוואו?גי(טשלי י/ ג ) כי א$פו?גלי רעיות (ט/ י ג) i כיה, א ), לדוד אלין ה אקרא (כ ת, א ), גי יש לפזר שלשה משרתים אז לעולם אותם שלפני הגלגל מהפך ואזלא, ן י' י : לדוד כ כטטם כספרא, וסטן, לדוד אלין ה נפשי אשא (תהלים ] עוד כטסורת: טזטיור כ כטעם כספרא, יסטן, טזטור שיר תנכת הכית (מהלים ל/ א, ), שירו לה שיר ת ש(צ ת, א ). פרק יי טשפט הלגרטה ומשרתיו. הלגרמה ימצא כשתי דמיונות או כזה או והוא מהפך לגרמה או כזה או והוא \ אזלא לגרמה ושתיהם במשמרתם אחת הם (כטשמרת היתיכ והפשטא כא ך ספרים שאף הם טעם אתד) ולא מפסיקים שונים, ורק בנץ התיבה הוא אשר מביא לו אלה השנויים בצורה, כי דע ותבין: א. כל שיבא הלגרמה בראש מלה לעולם הוא מהפך לגרסה, כמו כי 1 (תהלים ה י, ה ) שןאו (י כ, ג ) איןו(ט/ 0 >גוךהו (ט ד, כ ד) אז ו(כ ו, י ) למה ו (ס ת, י ז)פיו(עיא, ע ו) תרבו (ע א, כ א/>ןטוו (ק ט, כ מ) שסו (קל כ,. ז) פעם ן (משלי ז/ י כ),_ע:ן 1 (שס ל/ י ז.) אי#ו(שם כ כ, כ ט) דיורו (שם ל/ י ד) אןןו (אמכ ל, י ט,).יחדו (איוכ י ט, י"א), לןץו (שם כ ת, ג ). ואף אם אינו בראש חיבה ממש אלא שמקדים שוא לפניו במו כן מהפך לגרמה בא, כמו ןי 1 םו(תהליס י ת, א/ וכצ ל כמו ברורה), ברצח. (ט כ, י א) : אשר!(ק ט, ע ו),?חת.?ב 1 א.(כ כ, כ ).ענג:. (ד,, כי) בטרם. (צ/ ל) 4 עלי, (איוכ ל ו, כ ת). (קייא, ט') ואם הגגון במלך השני של חיבה ולפניו דגש או שוא נח כמו כן מהפך לגרמה יוטעם, כמו הנה (תהלים נ ט, ת ) שתי, (ע ג, כ ת) ואתה! (ק ט, כ א.) בים י («!, כ/ כן מגון בלגרטה כטו כעעיאש ופרוסש ורוו ה), פןר ו(קי כ. מ )«ל# ה י (איוב ל/ א/ ל ז, כ א),.ןגל בןה. (שם י ג, ל ) [ ן^לח. (שם כ ו, י ד) כ?פ 1 ו (תהלים מיו, ה ) אך בצלס, (תהלים ל ט, ז ):קז^ח. (מ ת, י כ) עד &ה.! (ס כ, ד ).ין?רו, (כ כ, כ ת) חלקו. (כיה, כ כ) עבר;, (פ ד, ז ) לךא 1 ת. (ק ; ה ),?חצר 1 ת! (קט ז, י ט) א^תן?, (קכ ת, ג. כצ ל כמו בקראתו ובדסיס לוו ה) הןןשיבה (קט ב, ז ). וכן יבא מהפך לגרמה בתיבה אשר גגונה בהברה השגיח ולפניה תנועה משוכה היא טבלי שוא בראשה, כמו אלה!(תהליס '/ 0 י$ב. וי/ en

44 32.ואני. (ייג, ז. ליא, ט,) אחת, (כ*!, די. ס כ, י כ) נ 1 דע, (ט,יי 0 בהךו(ע/ י "י ז) *??זכי'! ס, י. ק ת, י ) בעבור. (ק ה, מיה)-יאנ&ני י(? 1 "י י ת) מ 1 אכ, ) (ל ת, יינ) בח ץ, (משלי י כיו) אצןך! (שס כיד, פ ד. ככה כעטיאש וכציל) י 1 זל^. (שם כית, כיד) ; to (איוב ד/ טיז) כחלום. (ל/, ט* 0 כ. אך אם חנועה המשיכה הקודמת לנגון יש שיא בראשה אזי יבא א^ןו לגרמה כתיבה, כמו ונשיתטיוי(תהל יס כ " א יי)?מיי ) כ "יי אי) "י(י / 1 ע ) ואב/אה. ) ט, 1 כ ) אליזזים, (מיל, כ ).אפפוני, (קע'ז,ג ).אבנים! (איוב 'ד, <J1C t וגם אם יותר ממלך אחד לפני מצב הנגון, בין שחהיה התנועה הקורסת,1^ משוכה בין סתומה בגח או דגש, אף על פי כן אזלא לגרסה יבא ולא מהפך, האשימם, (ינהליס ה/ י א) האיויב! (ט,. 0 בל האךץו(סיו, ל ) ובת צד (גן ^ן י ג) בצר לי, (יית, ז ) בל.עאמיות,,. (ליה, י. ותיבה בל נטלט מעקף ע פ מגקרה) בי אתה, (י, ייל. טיג, ב ) נ 1 רא 1 ת, (ש ה, הלקלטיז י ע ' י א ( (פיא ייא) יזיר.(ק*ע, ייד) גם-צפ ור, (פיל, ל ) הללו-;הי(ק*י, א )הןשי.^ניי( p / ט ן) וךשעיס, (ק ל, ליה) אם אדני. (קכ ז, א ) דנקשו, (לי ת, י ג) חם לב ו(ל ל )כל ג'וים, (פ ו, ט ) ולשכני י, (ל א, ייב) (טשל בה זס^?^, 'י' כ ב^ו?^ 5 ע 1 י ו ג מ ת P T O ל., ^ 1 יכ 3^ 5 ' -^ty י Pi (איונ א, 1 ה ייא, ו ) אם ןזהצים. (שס *ל, הי) רשביון (שס ט ו, כ ת), וכן כולם על 5itD n יש פסוק אחד במקרא מיוחד ובי אזלא לגרסה קודם לעלוי ועיי טרחא,- והוא לא ;שלחו רצךיקים, מנחלתה.ידיהם (תהלים קכ ה, ג ). ג. כל חנאים הגאמרים הם לא נאמרים אלא בלגרמה העומר יחידי ו,שא ישורח, אבל א ם ילד ל פני י מ ש ר ח אז ' '*יל 0 הוא א ז ל א? 1 גרמה P n ו ל א יעכן^ ד אם יבא משרת על אזלא לגרמה ויפול בתיבה אשר נגינה בראשף המשרת מהפך היא, כמו.זבח ומנחה, (ט, זי) גם איש שלוםיי( ט * א '').**לד- >נקז י יתנ, כ ת) ליגל>גד(,, (ס, ט. קית, ט ) הפך;ם י(ס י«י ג 5 ז,'*H1V (טיב, ב *) ז רמר מ:ם. קול רע?רי (ע " ז '* ת י* $ 05 א?- ם ' 5^ ', /J יק *) ככה בלפיש קראתו יהוטעריס, גם במקרא רפ א, ומלת ס ע י נ שלאמריי התיי. נסשי ח ע י ג באזלא משרת ותייו תערג רפה ינ 1 ע י ת י נ ר ו 3 ס פ ד ם לנושה וכן העקר, י כי לעילם אין לסליק יותר מג טשרתים, כמבואר במשפטו.

45 33 יי דעת כן אשר) גי שם ו(קל ג, ג ) דרך הנ^רו (משלי ל/ י ע) גי נצחו(שם ה/ כ א) ארץ.?נשתהו(איוכ / כ כ).' ואף אם ילך שוא לפני הנגון שבראש תיבה כמו כן המשרה מהפך הוא, כמו $$ך פרי 1 ו (תהלים א,, ג, ( ן/עזה חסדו(י יז, נ א) ע*או שערים! (כ ל, ו/ ע/) : היה י ליו (ל א, ג, ( ןגס עד זקנהו(ע א, י ת) לט; אייו (משלי כ ג, כ נו.*) ןהיא :קוקטו(איוכ ל ל, כ מ). וכן המשרת הוא מהפך בתנועה השנית של תיבה, אך בתנאי שהיא בלי שוא מניע ושתהיה התנועה שלפניה שוא נח או תש בסופה ואין שוא בראשה וגם בלא געיא כלל, כמו טפ; עולבים ו(תהלים ת, ד, ( מקצה השט:םו (י ט, ז, ( ב^רתי צדקו(ט,, י ) ש?זןנה_עטיו(נ, 0 :שפמנ אלו(נ ה, כ ) חננ: אלהיס! ז.קסעתתו (ע ת, ה ) ויגרש טפניהםו (ע יז, נ ה) טצטיח חצירו ז י (נ ו, כ')ו (ק ל, ייל. כן כריינעק ורוו ה וכצ ל, וכס א טצנדחו וטעות):תטו חטאים ו(ק ד, ל ה) אם לא שוירניו(קל א,ל) אל תט לביו(קט א, ל ). ה. ויבא שופר עלוי בתיבה אם אין בה תנאים הנאסרים, והוא שהמשרת י^ל על תנועה שלישית של תיבה ואילך, או גם בתנועה השנית אם היא מחחלת בשוא מניע או שהתנועה הקדומה יש שוא בראשה או געיא בה, כמו ל?טר- נא ךעו 0, י ) ותגעש ותהנשו(י ת, ת )_ו«ךעם בשט:םו(י ת,י ל) חננגי. V (ע, י ל)!אני תפלתי לףו(ס ט, י ג) לעליות בהם ו(קט ט, ט, );צוזז;י ו (ט כ, ט ) וא^ה.י; ו(כ ט, 0 אל תסתר פניףו(כ/ ט/ קיכ, ג ) ןאם באלרא 1 ת 1 (ט א 0 טל שני בסתרו(ק א, ה ) י<*?לו ענךיםו(כ כ, כ ז) צטאה נפשי ו(ט כ, ג ) שטעה ותשטח ו(צ ז, ת, ( נקזאה נהר 1 תו(צ ג, ל) ^פ:ודטס 1 (ע ט,ג )נכספה TJIT " י, '' j ץ J ר ** ז עלי (קט כ, ל) הטבםה שט:סו (קט ז, ח, ( ל ג ) בהת_עטף 1 ) פ וגם כלתהו ^חדש.?נדיףו(איוב י/ י ז) הט^יטףישלטנהו (שם ל ל, ל ג) וכן כולם, חוץ 1 ממעטים הבאים בשוא חטוף על דרך זר הם במשרת מרכא כמו^ךדיף אירןב (תהלים ז/ ו/ כי פתת הרייש אין כתו אלא כתטף והוא כטו.:רדיןז כאשר נטצא כאמת במקצת ספרים עתיקים וכא הפתת תתת שוא יךדיף טכנין הקל**) Djjnpp ;דף ו(י ז, י ר) בקרב: ;גליו(כ ז, כ )?וטעה תפלתי ו(ל ט, י ג. כי כל / לית קטן תטוף, וכן טכיאו הר ט הנקדן), כשיא כיו, ווה כשוא טניע ובן נטסר עליו ז, ל: לא שוא לכם! כ *) ככה \כן אשר, ולכן נפתלי ללייאייי י וכן טתולקיס בתהלים ק ל 5 שוא לבם טוקף. **) ונשאר הדגש כדל ת אתרי השתנות שוא לפתת, והוא כתן טקזס לטלקלקים לשאת ולתת במלה ואמר ר י תיוג שהוא כמו!?! יי( 1 ורד ק (מכלול ע ו) אמר שהיא מורככת, זכאמת אין נצרכים לכל זאת, והטלה כננין הקל. 3

46 34 _ ו. יש תגיעה משוכה לפגי הגגון מעמידים מהפך וצגוריח, כסו?יר/ה כ יא) ןח;ת לבי י( ז, ג )^:כש tangsו (כיב. מיו) ת^יך לס[י 11 (תהליס ט, (כיג, ה ) הךךכני באע^ףו (כ ה, ה ) ;שישי וימשחו ו(ט/ 'ז מ/ ה *:! הצ/לני מדפיסו(ניא, ט ן) וי-רמ בס ישריסי (ט ט, ט י) >י 1 חו בי ככל^ן!' (טיב. ט ) יא# ת ח?מ,ו(קי א, י ) אךבעים שנהו(ציה. ) ןתך \\1 לקל*,-; כיא)? 5 א עעןה כן ו(קמי!, כי). ז. ולםדגו סריקות הםקיא אשר חיבת הלגרסה אס היא ארוכה כל כך»ד.שהיא כשרה לגעיא בתנועה שלישית למעלה מגגינחה, והיא בלי חיבה נן^רןןןן יד.ל 9 ר. (קמית, י ג) טךהע 1 לס (ק י, טית), י ) עלנדזרות, (קליז, ת ) עליי (0 תשתיוחחי, (טיכ, ז. י כ. מיג, ה )_והרךףי(טיה, ה ), וכאלה כ האתרוניש ט פ נ י ש ה ס כ ת נ י ע ה :!לישית י 3 ת נ י ע ה : 1 נית כש יי* ט נ י ע לי* יתי 1 נ ה ס המהפן.בדן שאמרנו למעלה, וכן :שימות. (נ ה, טי!) ע פ הקרי :שיא מות מרין טל^ ידע כי כלל זה שיגא המשרת כתיכת הלגרמה לא ימן אלא כתנאי שתקדם לפיזול! ^ אתת לפני הטשרמ, אכל אס יפול הגעיא כאות ראשונה ש ל תיבה י ז ר ת מעי* ילי* תיזהפן כטו הא'ו:ב 4 (ט/ ז ).וא;יז (ייג, וי), Vfa. (ל ת, ' נ) נןיאיי ז (סייד,!f קללי;ת(ק י, מי ) ח. אין ללגרטה יוחד מסשריז א ח ד מ ל ב ד פ ס יק י ם ש ג י ם ז ה ם?" #^ינןו ) ה ה ל י ס ת י " ת ב ')?ימי* או ^' ^ כ ע כ ו ר מ ל ת? י : ז נ מ ל מ P העוןן טיפ המסרת.**) י ש ניי=ימ: קימ ב כטעם.בספרא וסמן, קוטה ה הושיעני (תהליס י/ קומה ה באפן (ז זי). ^, 1 ", ז ' כ ט ע ם נשפרי * יםט ' י" " 7 71 " שפעני ה ' ^תה " יס כ 'י > t עיי 3 """ ה ' א י י י י י ש י (כ " ז ר י ב ה ה ' א ת י ר י כ י ^r ^" C ה ^ ת ת ת ר ק «דעיצ 5 *) ודומה הנגרטה בענין זה להזקן< כאץ ספרים אשר גס אותו ישרתו הטונין נטקוס המתג אם הוא לא יפיל כראש.התיכה, ואם המתג בראש תיבה לא ישתנה,ז' ' 5 כמו (בראשית ג', א ) ^ 9 (שטית ייב, ז ) (דברים א ט * מזידס (ישעי י/ י י* ג /, ג ( האש (כראשית _א 3 ל ט! ( > א א ל י ת! - יטע*יה 0 ן.?פל?" (דבריס ייא, כיא).',.^ (יתזקאל י ת, ת ). ועתה שמיר לן כלל זה ותן ש 0 ע? י המדה ותרי טעטי הציבו אשרי לא נכונו ומתי, שיכונו עליו כי בספרים לא השוו ג א י ת '(ס'ה, 0, 5 י (משלי הטעימו ועיכ אסתטצאיייעי (תהלים טי י' 0, ג" ד) וכדוטה הן כל זאת איננה אלא טעות.,, מ י 1 ) ויוה שגא נטשלי כיד, ל א: ימ ה?לףכליי שכוש, וצריך להיות יממ

47 - 35 ^', א')! לליל ברכי נפשי (ק ג' א ), ללול אידן גבל לני (קל ת, א ), ללול גרון 0 צירי (קמ ד, א ). ע, י כ ת = י ת : כיו י א בטעם לגרמה, וסטן, כי לא אל תפ ן רשע אתה (תהלים ה/ ה') כי לא תעזב נפשי (טיז, י, ), כי יועם ולילה תכבד(ל כ, ל ) כי לא תתפן וכת (ניא, י ת) כי לא יעש ה עטו (צ יל, י ל), כי כל אלהי העמיס אלילים (ציו, ה ) כי לוית תן הם (משלי א/ ט, ), כי כמו שער כנפשו (שם כ ג ז ), כי לא תהיה אתריונ לרע (שם כ ל, כ ), כי לא יצא עעפר (איוכ ה/ ו ) כי לא ירע שלו בכטנו (שם ל, כ ), אלה א נטעם מהפן לגימה וכן נמסר על כילם במס ין, א כעעמא, יק מה שנמםר על 3 י של תהלים ו', «"א כטעם, הוא טעות המדפים, ומקימי כאייכ כי, כ/ והנה אם ממצא מלכד אלה שבא כספיים?י בלגימה, «דוע תדע אשד שכם סיפר ומדפים הוא כגון כרונ ספרים כי ייכי (תהלים פ ה, ט ( וצ ל?י ייגי ויאה גם מנחת ש נמהלים נ ה, «ג. ע.ד כמםיימ בי, לה ראשי פסוקי{ כעעעא בספרא (פרוש לה פעטים יכא בי בר פ כטהפן טשרת כתהלים), וסטניהין, כי אס כיזירמ ה (תהלים א/ ל), כי איין בפיהו (ה, י ), כי אין כטות (ו,, ו ) כי לא לנצת ישכת (ט, י ט), כי הנה הרשעים (י א, ל), כי טי אלוה (י ת, ל כ), כי לא כזה (כ כ, כ ה), כי יצפנכי כהכה(כ ז, ה, ), כי לא יכינו (כ ת, ה ( כי רגע באפו (ל, 0, כי כלו כיגון תיי (ל א, י א), כי שמעתי לכת לכיס (ל א, י ר), כי הוא אטר ויהי (ל ג, ע ), כי לא שלום ירברו(ל ה, כ ), כי זרועות רשעים (ל ו, י ז) כי רשעים יאכלו(ל ז, כ ), כי ה אהכ טשפט (ל ז, כית), כ! אפפו עלי רעות (ט, י ג), כי לא בתרבם (ט ר, ל ), כי לא בקשתי (ט ל, ז ), בי שתה לעפר (ט ל, כ ז), כי טלן כל הארץ (ט ז, ת ), כי זה אלהים (ע ת, ט ו), כי ילאה תכטים (עיט, י א), כי לא כטותו יקת (ט ט, י ת), כי זרים קטו עלי (לל, ה, ), כי לא אויכ יתרפני (לה, י ג), כי הצלת נפשי מטות (לו, י ר), כי הנה ארכו לנפשי (לט, ל), כי אלהיס יושיע ציון (ס ט, ל י), כי אין תרצכות (ע ג, ל), כי לא ממוצא וטטערב(ע ה, ז ), כי כוס ביל ה (ע ה, ט ), כי לא האטינו(ע ת, כיכ), כי תון לישראל הוא (פיא, ה ), כי נועצו לכ יתרו (פ ג, ו, ( כי טוב יום כתצרין (פיל, ייא), כי שמש ומגן ה, (פיר, י כ), כי מי כשתק (פיט, ן ), כי אלן» שנים (ל, ד ), כי הוא יצילן מפת(צ א, ל), כי ני משק (צ א, י ל), כי שמתתני ה, (צ כ, ה ), כי הנה אויבין ה (לכ, י ), כי אל גליל ה (ציה, ל), כי כגכה השמים (קיג, י א) מ רות עברה בו(ק ג, ע ז), כי פי רשע ופי (קיט, ל), כי תלצת נפשי(קע ז, ת ), כי שטה ישכז כסאות (קכיכ, ל), כי לא ינות שכט (קכ ה, ל), כי אני ירעתי(קל ה, ה, ), כי שם שאלזכו שזכינו(קל ז, ל), כי אין טלה כלשוני(קל ט, ל), כי אלין אלהים אמי עיני (קט א, ת ) 4 אלה נ ה במהםן משית בראשי פסוקי תהלים, ומשמרם כלבן ני נמםוימ של דפים לא תמצאם כמסיים גס לא כש 1 ס מקום, יק כמס ג דתלים ה/ י כמסי ז ל, כי, נ ה נטעם נמפיא וסימן נמסר כממיה יכתא בעין כי, עכ ל. «שס בעין כי לא מסים המעתיק אלא המנצל מלמל הנוסחאות שנאו לפניי, אכן מדכי התנצלותו ניאה שלא «יל ניצון המםיה ולא הכין לעמה/ ואנכ! ידת אחר הסמנים נחפש מחופש על כי נתנירה ל«מסרס וו מלובנת נמועמלמ על נ«ר«$. פרק ייא משפט השלשלת הגדולה. השלשלת הגדולה אשר היא טעם םפסיק מוכרת היא על ידי מקל נעוץ בדמות פסק הבא תמיד לאחריה, ובזה נבדלה משלשלת הקטנה אשר משרתת היא ואין מקל אחריה. א. לעולם השלשלת גדולה במחצית השגיח של פסוק אחרי האתנח אז עולה 3

48 36 ויורד, ולעולם יחררפו אחריה טרחא ומונח משרתי הסלוק, חוץ מפסוק אחר שיבא מלאחריה הרביע מערש עם משרתיו, כמו ר?כ 1 ךיולעפך ישכן ם 6 ז(תהלים ז, 0 עד אנה ו תסתיר את פניך מקני וייג, ל), תציניוטדהדור זי לעולם ת ), ^עטוחבק ידים לש:כ >ט:לי יי, י ), וישבעו לא עע בן^ רץ (י נ, יי כ ה, ט), ןדעוני ישה ל{ אלוה מעונך (איוב י א, י, ק לכן אשר, ה, (אי, הפסוק אשר יבא רביע טוגרש אקר השל:לת). ב תמיר השלשלת יהיר,, בלי משרת לה, חיץ מן שלשה פסוקים מכלל זה הלוקים, אחר מהם שיש משרת אהד לשלשלת והיא םרכא לריר וד 11 אןדיע אמונת בפי(תהליס פיט, בי), ובשני מקומות ישרתוה ב םשרחים טרחא ו 0 י-כא והם על כן זחלתי ואירא ו מהות דעי את:ם (איוב ל כ! ) כל אשר יןודו-! על פני תבל אךצה (איוב ליז, י נ*). הן זה טשפט שלשלת הגדולה לכל תנ א י ר וכדי להעמידן על האטת ולהוציאן טשגי הספרים אנאר עתה גם משפט שלשלת הקטכ ד אשר משרתת היא! '-* ג. השלשלת הקטנה היא חשרת לסלוק ולאתנח ולרביע מערש(כמבואר כטש פ מ כל אתד ואתד מהם), ועיר לה תמ-ר משרתים אחרים לפניה. כשבעה מקיטון יקדם משרת אחד לה והוא מהפך, אין :שמנתה (תהלים ג '«ל)!קזאי דזיגיס (>ג כ, ג ) א?זר עףיאחז(קל ז, ט ) לךת חן(טשלי א, ט ).? :? איש(משלי 3 י י/ כיו) חצל 9 ל#י~" ) ת ה ל י ס ל * י יז )?? ^ ) ת ה ל י ס ש " ת ט "י יאלו עוד כצנירית מפאת תניעה המשיכה), וכפסיק אחדיריילכים ש נ י ם מ ש ר ח י ם לפני? 0 י ק י ס ' הראשון מהפך והשני עמי לןי דמיה rf?r!j? (תהליסס ה, בי). והנה בשמנה הללו השלשלת משרתת היא, יע כ אין פסק אחריה כדי להכירה שאיגנה טנ 5 ס, r ס,ןה P וכן במשרת כן בלעם בספרו על טעעי אמת ל: אין ישועתה לו נאלהיס ' t דמיה תהלה אלהיס בציון, כי לוית יזן הם לראשן וענקים לנרגרתין, היתתה >t, ש בתיקו, תנה מלאך ה סביב ליראיי, בפרש שדי מלכים בה, אשרי שיאתו ונפץ את עו^ ישאו הרים, כל מאלה שניכה הס משרתים, אכל האתרים הכל טעטיס ועושים ^ זי שהוא טעם כעין פסק לשטן, ללטדן שהוא עוטד בעצמו ואין אתריו טעם המולך י? v. ף עכ ל. וק נטסר נטשרת כ י הביאה ריי ה כהקדטת תהלים שלו וז ל. ת שנשלין c פסקין וסמן, אין ישועתה לו באלילים, תונה טלאן, לן דטיה תהלה אלהיס, בפלש 1 ^ז '' כ י ל ו י ת ח ' ה י י ז ת ה ^1 ' >נכ " ל ' י ע ת ה ) 3 o i ש מ ר י י שסק אתרי אתד מת הללי, או :לא תמצא פשק אתרי שלשלת אמרת יזיז טאלו ם.. י יידע דעת נאמנה כי שבוש הוא. *) כצ ל כמו במיג, ולא א *י נטקף, וכן כתב גהייא נ! נל ע ס "יל י " ' 3 עקימות ישרחיה לשלשל כ משרתים הלא הטה, על כן זתלתי ואירא, כל אשר יצום. 1

49 השער השלישי. הטעמים בשכונתם וכחם וסדרם, ושאי םמניהם לתקנותיהם פרק א. חלוקת הטעמים לנעיטתס. הטעמים בנעימת נגינתם מחהלקים לשלש מחנוח, משוררים, מעלים, ומניחים. הט מוררים הם, פזר, ושלשלת, וצנור, ורביע קטן, הם מרוממים בקול שיר ומפוזר. ומן המעלים רק אחר, הוא הרביע הגדול, ויורם בקולו ואינו מתפזר. והםניחים אשר נעיםת קולם נגון יורד מלמעלה למטה הם ששה, לגרמה, ודחי. ועולה ויורד, ואחגו ן, ורביע מוגרע^וסלוק. והלגרמה כשתבא לפני הצנורקולה משובר ויותר נמוך. פיק ב. ערך הטעמים זה לזה. כח של עולה ויורד ככח האתנח בא ך ספרים. כח האתנח ככה הזקף בשאר ספרים. וע כ כל אתניז אתרי עולה ויורד אין לו כת לשנות פתיז וסמל ושוא לקטן כטו ה (תהליס כ ז, ד ), על; (ל א, ייד), ;ד^עתי (ל ה, ט ו), דרןז(נ/ כ ג) סינ; (ס יז, ט ) בבסף (ס ת, י ד) עינ; (ם ט, ל ), מנעורי (קכיט, א ). ואף כלא עולה ויורד איננו טשכה כהרכה עקומות כטו יריבי(ל ה, א ) $קר (ליה, י ט) נועדו(טית, ה ) רשע (עשלי ד/ י ז) מישע (איוכ ה, ד ) וכל זה טפני שאין לו אלא ככת הזקף שכא ן ספרים אשר פעם ישנה ופעם לא ישנה. וזהו ג כ כונת דכלטשי שכתכ כטשקל פעל לא נשתנה תיזת שליש רגזה ארץ כזקף". יראה גם נטוק הראיכ לטכלול דף ס ג, כ/ כח הדחי ככח הפשטא בשאר ספרים, ולכן ר יהודה תיוג קורא אותו כשם יתיכ. כח של רביע םוגרש כטפחא בשאר ספרים, וזה שיקרא רי תיוג את רכיע טוגרש כשם טפיזא, וזהו שכתכ רד ק כטכלול דף ז/ ל: כשלשת הספרים הנעיטה (רכיע טוגרש.) הסמוכה לסוף פשוק דינה כטו הטרתא ופעטיס קטוצה כטו כרשת זו טמנו(תהלים ט/ ט לי) עכיל. ועוד מה שכתכ כדף קש ת, ל כשקל פעל וזיל: יגאו שכיס מזו הגזרה כקטן כ ט ר ת א, ויעשו כני ישראל את הפסח (נטדכר ט, ל) כי כן יברך \ 2 ר (תהליס קכייז, ז, ) עכיל. ואם הרביע מערש אחריו לגרמה, יעלה הרביע *) הרכ ריז הענא כש ת אות נ מ ייסוד הנקור שער דגש אות ל א הרכה לפשוע נפרשו אלה לכרי הרלק שלא כלת ואמר, כל מלה הסמוכה לאסף שהיא כאחד טהטעמיס הטשרתים :אינם מפסיקים כטו טינת או מדכא, יהיה כו דין טפתא, ויש כז כיז הפסק". והס לכרי שקר אשר ט ולם לא עלו על דעת רלק, אלא מנתו כנעימה על ה ר כי ע הטוגרש, כיוצא טטשלו שהביא, ואטר שכתו ככת העפיזיז כאין ששרים אשר ע כ לפעטים מתהפך בו ה:וא כקטן כטו שהעפתא יהפוך לפעטים ןי:ל דין זר] השוא לקמן. ושרי ליה טריה לרז ה :תלה :;עוני כאשלא רבל בא, יראה עול ההערה הסמוכה כפרק ד/

50 במדרגתו ויהי כחו כנח הזקף, כמו מגן הוא לכל, (י >ז ל א) יקזמחלב.( P"p ג ); ויגילו עליהם רעיהם טגן הוא לכל(ש כ כ כ ל א) ישטת לכ (להיכ ט ז, יי). כח הרביע קטן והצגור כזרקא באיך ספרים. כח השלשלת כזקף של שאר הספרים. הסלוק, והרביע גחל והפור, והלגרמה, שוים בערכם להטעמים דומים ע> 1 י איך הספרים. ואם בא הלגרמה סמוך לםלוק אז כהו ככח הטפחא בא ך ספרים.! ואם הלגרםה או הפזר בראש פסוק, פעמים כחם ככה העולה ויורד ואתגח. פרק גי טעמים המשותפים. j דע כי האחגח, והלגרםה, והפזר, והרביע מוגרש, אלו הטעמים כל ^J^J מהם יכול לעלות במדרגתו ולבוא במקום העולה ויורד ולכחו. בי כאשר לא pp* המילה ויורד להיות בפסוק ממלא האתגח את מקומו כמו מלפניך משפטי ין 2 א עיניך תחזינה מישרים (תהליס י ז, בי), ואם יחסר גם האתגח יבא רביע טוגר ^ י 'יז) יאט כ 1 קום במקומו כסו ואנחנו נברך יה מעתה ןעד יעוילם הללרה (קט*י וג, העילה ויורד בראש פסוק יבא לגרמה במקומו כמו הללרה הודו ליי כ»! H 1 ס י כ ( י(קטיו, אי). הללויה הללי נפשי את י 1 D P I פרק ד. הקמת המשרתים לכל טעס וטעם משרתי לגרטה שלשה, מהפך, עלוי, זטרכא, וסמן טע ס. משרתי רביע הטוגרש חמשה, טרחא, עלוי, םרכא, שלשלת, ומהפך, וסמן טע ם ע 0 משרתי רביע הקטן שגים, םרכא, ומהפך, וסמן ט ם. משרתי צגיר שלשה, טרכא, מוגח, ומהפך, וסמן טט ס. משרתי שלשלת שגים, מרכא, וטרחא, וסמן מ ט. משרחי דחי ארבעה, םוגח, עלוי, מרכא, ומהפך, וסמן מעטים. משרחי פזר שלשה, אזלא, גלגל, ומהפך, וסמן אגם משרתי רביע הגדול שלשה, עלוי, מרכא, ומהפך, וסמן עט ם משרחי אחגח ששה, טרחא, עלוי, מרכא, מונח, שלשל, ומהפך, וסמן טע ס טש ס. משרתי עולה ויורד שלשה, גלגל, מרכא, ומהפך, וסימן גט ם. משרתי םלוק שבעה, מדכא, עלוי, טרחא,' אזלא, שלשל, מוגה, ומהפך, ן 0 ^ מע ט אשט ם. ורע כי כשיבואו שגי משרתים או ייחר זה אחר זה, יש למשרת האחרון ננוגו ארוך מגגון משרתים הקודמים לו, עד שלרוב מעמיד קצת את תיבחו אןן פ שאיננו מפסיק לענין יהו א ובגרכפית, כמו ועתה מלכים השגילו(תהלים כי,, c אנוש הטה סלה(ט, כ א), צרה ויגון אטצא (קעיז, ; )ואשמרהתורתךתטי- (קייט, ט ד.)שקר רדפוני עזרני(קיט, 5 "י) מער סמנה וחילו בים סיף (קל/

51 כי טיי) לכל אשר יקראהו כאטן/(קע ה, :י ת) יברך את עטו בשלים(כ ט,י א<, יימ ליפות ולהנעים הדבור שלא יתלוש הקול כעהירות תפזק אל הניעם העתלק. אין הענין *)< פדק ך. משפט הפסק. כבי אמרתי בהחלת הספר אשר לא יתכן השסק אלא אחרי נגינה משרתת, יען אשר כל שםוש הפסק היא להפריד בין תיבה ותיבה, ע כ אין בי צורך אחרי נגינה מפסקת בעבור כי נגינה כזאת היא בעצמה מפרדת. ויבא הפסק לארבעה דברים, האחר, להפריד אוח אשר בסוף חיבה, מחברתה חמה לה כראש תיבה השנית, שלאתבולע אות באות, כסו דזאן^וללג (תהלים ט יז, בית), לךבךזתג (שם קע א, ד ), א?זכיויש (עשלי ת/ כ א) כאלי לןן(איזכט/ ט, ). השני, בק שתי תיבות זו לעומת זו כחובות, כמו י 1 סו'ו 0 (מקליס ס יז, כ, ( }ניי י }ני.י (קניז, ז, ( הבו הב (משני ל', ט י,). שלישית, ליראה שלא יססט שתי תיבות, זו לעומת זו חצובות, ילא יתבנו להתחבר, ולא במהירית לדבר, כמו אויב חרףו.יי^(תהליס עיל, י ז), משנאיך י;ואשנא (קל ט, כ א), זה חלק ארם רשע ו.עס &ל (איוב כ ז, 0. רביעית, לתקן המלה, שלא תהיה עם *) אכל אזהיר כל קירא שלא ישעה ולא ישעע אל לכרי הבל ורות של ר ז הענא כלת כז^ לערך שלו סטן ניט ויס ה שלו שער ל סטן ל א. והוא כשגעונו העלה את טשרת טעם טפסיק וכזדון לכו זייף לגשות ורפיון ככטה וכטה תיכות כגל טציאות כל הספרים, ולא זו כלכל אלא ששנה גס את לשין הקדמונים ופרשה שלא כדת ולא כהלכה כדי להשוותה לשטת שטותו [ראה ההערה למעלה בדף 37] והטעה כזה גס לריש ולרש ד כעלי שערי נעימה. אטכם לפי האטת ההפך הוא ממה שאטר רזיה, והכנל הנכון כי רוכ התיבות אשר ילכו לפני הסליק ולפני האתנת הן היו ראויות עעקרן להימעם בטעם מפסיק, ובאת סבה טן הסכות וגרמה שהורד הטפסיק ממעלתו ונעשה למשרת (ראה שעל ב סוף פרק כ וסוף פרק ל ושער ג פרק ז סטן ו וזי), ועתה אתרי שהוא יט:רת גס משמרתו לשרת ולא להפסיק. הא לטה זה לוטה, לטוניז וזקף של א ך ספרים, אשר שם הפשטא יתידה סמוכה לזקף משתנה למוכת משרת אס תיכת הזקף אין כה ג) א : ל ותאמר עוית ג, ע כ ותאמר דוא^ווז (ר 1 ^ ל תנועות לפני עמירת הטעם, א והתביכי לזרמי (לב, 3 ) ן ה נ ה מצ «3 ן. } ל»א/, ) כשראיתי (לא? ל םזי ( פי ג א ז, ) כ ת ( לנבלי ת'»יד(למיים כ"ג,לא< ט א, ל' יישני טי ב 2 יןר (לו ל א) הנמצא כזיז ) ) י י ז ( יכל חמיהן שבאות כגלכפ ת רפויות אתר יהי א אף שהמונה כא כמקום פשטא, ומי הוא זה אשר יעיז פניו לאמר שעעיות סופר הן וצריכין להיות לגישות? ומזה נגלה לעין כל כי כת נעימתו של רז ה כדוי הוא מלכו, ואין אחד מכל הקדמונים שיזלע ע ט כ ן ט א ו ע ה ן כ נ ר א ה ג ם ט 5 ש - טישליך-קרחי? D D T (תהיים קט ו, י ז) אשר הלף רפויה כעלות מכלול לף צ ולשון לטילים לף ט ושית יצתק שער א פרק ג/ זכולס תלו הרפיון כטתלוקת של שתי אותיות כגלכפ ת אתר יהויא, ואס היה כלעת רזיה, למה לא אמרו גס מרותו אשר נו כדין נעימה הסמוכה לאלף? שנוע עזה שדין כזה לא היה ולא נכלא טי יזלס, והכלל האמת הוא שכתנו ר א פרוכ נצאלו בכללי טעמי אמית שלו ל: כשיבואו שני גלגלים זה אתר זה כין בראש הפשוק בין בשופו, הנגון לשבי, אף על פי שאינו מפסיק. יראה גט מנתז שי יתהליש ל, ייא. ולא, נלו,

52 ז י; הברתה כלולה, כדי להפריד הדביר, לבלתי המת בהן חמר כ מ י האענד ז, י (ס'ט, ליל) ן 1 :צלותקז 2 כ (טשלי י, ט ).י?יטעו (תהלים ה, ל) אל-אליוניס ;; אל (איוכ כ ז, ט/ ליה, י ג) עךק ן. משפט המקף דרך ד,ט?ןף הגקרא גם סמןד הוא כדרכו בשאר ספרי קרש ואין מן הצורך להרחיב בו הנה כי כבר האריכו בו זולתי, אך משפט אחד יש לםקף בספרי אט ון אשר אין לו בשאר הספרים והוא אשר אזכירנו פה. בשאר הספרים כל מלוד! זעירות שסופן יהו א כמו כי, מי, איו לא, כשתםםכנה לחיבה אשר טעמה בראשון תוקפנה לה על הרוב, כמו לא טו: (כראשית ג, ד ) כי מים (שם ח/ ע ) כי טרב (שם מיס, כ ) איו איש (ויקרא כ כ, ה ) טי זה (ירמיה ט ו, ז ). אבל באס ת איננו נוהג דין זה, אלא להפך הוא, כל מלה זעירה ואחריה מלה אשר טעטן- 0 -ר כראשה לא תוקפנה, אלא נטעמח מלה הזעירה במשרת כמו מי זה (תהליס «) לןל היא (ל ט, יי ) ל 1 -אגי(? ט צ י)?< נ 5 ח י("לי ה כ א) כי W~ (שם כ ל, ב ) תם אני(איוכ ט', כ א), לא מיס (איוב כ ינ, ו ); ואם חיבה טעמה בחנועה שניה ולהלאה או לרוב מוקפת לה מלה שלפניה, כמו כי ^קןיף^ (תהלים ט/ ה ) כךהשת ות (י א, ג ) פי יצדיק (ל ז, ל ^ ח?וד;י$ה(ט/ י ד) 1 ב ר ן ק 1 ל\ ךף (ב/ ת) פה להס (קט ו, ה/ גס קל ה, ט ו. וכן נט ג וכצ ל, מספרים הראשון מוקף והשני כטומ וטעות) ),^C^P - י ' י " ע ' י י ע "ה^ bv?r$ (משלי י ת, זי) לא תךאה (איוכ כ כ, י א). ולא בלבד אם חיבה השגיח בטע ס אלא אף אם היא במשרת והוא בראשה ומלה זעירה לפגיה לא תבא כטקף לרוב, כמו בי אין(תהליס ו, ו ) מה רב (ל א, כ ) טי גבר (כ ט, ט ט) א 1 שיףן (איוכ י כ, מ ) א 1 חשך (שס כ כ, י א); ואם חיבה השגיה משרתה בתגועה השגיות יבא מקף, כמו ל א ;שכתי (תהליס כ ו, ל ) כי ה^ליא (ל א, כ כ) מי.יתז(אייב ד<,^ י ט, כיג)?י ך?נת (שם כ, ה ) וכל דומיהן, ככה לרוב, חוץ מתיבת ני p» 5 במשרת אף אם חיבה הבאה גגוגה בחגועה השגיה כמו.אני שלום (תהליס 3 י ^ t ) אני עלךף (קט ז, ט ו) אני ובמה (טשלי חי, י כ). ואם חיבה בטעם ר מוגרש ולפניה לא כי טי זה ודומיהן מן מלות זעירות, יש לה דין מיוחד םשאד הטעמים, והוא אם הרביע מוגרש באות ראשוגה או שגייר. או שלישית מן תיכ ח ו ג אן יבא המלה זעירה שלפניו במקף לא במשרת, כמו כי אליף (תהלים ה, ילא רכית (טיל, י/) ןלא אתנו (עיר, טי), לא ^דזגז(קט ו, ז ), כי בטדן ל;, (וךינו, ט כ) כי טטנו(משלי ל/ כ ג) ןלא י^וב (טשלי ל ) ל. איוכ ל ט, כ 3 )

53 *1 י? י "אויל (משלי י/ייד); וזה חזיתי(איוב ע ו, י ז) וזודאהבתי(שם י ט, י נו), ל א :פנה (שם כ ד, י ת) 3 י :כיר. 0 ם כ ה, י ז) ודומיהם. אבל אם יפיל הרביע סוגרש על אות הרביעית ולמעלה, יהיה מלה הזעירה במרכא, כמו ולא.יאשמו (תהלים ל ד, כ ג) ולא 'ירשיענו(ל ז, ל ג) ולא נאטגו(ע ת, ל!) לא יש\עו(איוב ליו, י ג)?כיא.עליכם (משלי א, כ ז), ופי בסייליס (שם ט י, ל. י ל) בי בצתןה (שם ט ז, י כ). ורע כי. ברין זה נמנות התנועות אשר געיא אחריהן או אין שיא גח אחריהן הם עם אותיות הכרתן אף אם אינם בכתב, וזה אחרי חולם נמנה עיי וי ו, ולקמץ פתח וסגול עור אל ף או ה א, ולצרי וחירק עוד יו ר, כמו לא עקה (משלי ו/ כ ט) נחשב כמו שיהיה כחוב }נאקה והנה הרביע מוגרש באות רביעית וע כ מרכא לפניה ולא מקף, ובן ןלא כחר.ז (איוב ט ו, ת) נחשב כמו : חדו וע כ מרכא לפניו, וכן ו 6 «בטחו(תהלים ע ת, כ כ) כמו באטחו ומן המין, כי הזה לא האמינו(ע ת, ל כ. ק ו, כ ד) כי ן; (ל ז, כ ד. קט ז, ז ). לא/מעול (ק ו, כ ה. איוכ ג/ י יז), לא אאמין (איוכ ט/ ט ז), ולא.ישקל (שם כ יז, ט ז) בי ^עטדו (שם ל כ, ט ז) ופי ךשןגים (טשלי י/ י א. י א, ל כ, י ט, כ ת) בי מאלו (שםכ א, ז ) ודומיהן. הן זה כלל הקפת רכיע טוגרש כפי שטצאתיו.בס כן בלעם על טעטי אט ת כ י והוא כרור, ועל פיהו יש לישר כטה טעיות הדפיס שנטצאו כשפרעו כגין עה שנדפס ולא בזה (תהליס ק כ, י ת) ולא מרי (ק ה, כ ת), ולא :שעו(טשלי כ/ י ט), ולא }חט ול (שם ן/ ל ל) ו 6 ן: nip (י ז, לא), בי מט» (ד/ ל ג) ולא י 1 סף (י/ כ כ) ובאליהו(י ת, י ז) ופה חלק (כ ו, כ ת) ולא';ע ח (איוכ ייד, י כ) הן ולוטיהן כולן טעיות וכולן צריכין להיות טוקפין ולא כטרכא. ויש כעשורת כ י ן ל: : r.k;r.by לטען קהי ;ךף שארזמךה (תהלים פ א, ג ), תבדך>גד ן (ס ט, כ ת), שטן (ק נו כ א), על; ען 1 ר (צ כ, ד ).ענה כםיל (משלי כ י, ה ) כל אלין וליטיהון : א;י געיאן וטקפן, לא י טעמן שופר, וכל דקרי לתד טכהק כשופר טעי; ותלופיהון אמרתי (תהלים ט א, ה ) אנן^ראיתי (איוכ ה/ ג < אני ח?טה כל אני געיא. 5 ר ושו עכ ל. וכן עליהם גס דעת בן אשר כתלופים. ועוד טלכל אלה שם כתלופיס נםה ;עלעו (תהלים ד,, 0 לכקבניס (ל כ, נ) כי עונכל (ל ת, ה ) לכי^וןזר (מ ו, ט ) כ-בף (י ת, ל.) כי מלאו (ע ד, כ ) הליא אתה (לה, ז ) בגי-נכד (קט ד, r ) TinT.n (איוב ט ו, י ו) כולם מוקפים לדעת כן אשר, אכל אךד אל (תהלים פ/ י א) אתה אל (צ/ ל) אני^לךף (קמ ז, מ ז) אנ[ שלום (ק כ, ז ) ) זאת הנאמרים עיפ כללם הולכים.

54 ^ףק ך. שכונת הטעטיס זד אחר זה. א. הסלוק הוא הסוגר אח הפסוק ע כ ימנעו אחריו כל הטעטים. ב. העולה ויורד יחכט אחריו הסלוק למןשי אין ישועתה לו באלהים כולה (תהליס גי, גי), והרביע מוגדש ו 1 פצ 1 ובתורתו יי הגה (א, ב ) והאתנח ואיענד; הקיציות* (גי, ו ), והדחי צדיק וכחן לב 1 ת (זי, י ), והשלשלח לתוש;ה ודע (איוכ "א, ו ), והלגרמה ותשנא רשע 2 ל 7 בן (מהלים מיה* ת ), והרביע גדול אל ח^ן י; (ב, ז ), והפור קוט 1 סלו(שית, ה } תצזיי.ק 2 ם לט?( (קכיה, גי. כן כקרא" 1 יייי" ה י כג "ל ע " פ ד נ נ ת 3 "^י א ב ^ עי^ה ייייי כטר י יצכור ש ל ססוק. ורביע קטן יםגעו מאחריו. גם לא יתכן העולה ויורד כתיבה ראשונה ג. האתנח יבא אחריו הסלוק כמו דרך אמונה בחרתי משפטיך שוי,-ןי (קייע, ל ), ויחכן אחריו הרביע מוגרש כלו ואפלות דוד בךישי(עינ, כ ), והשלשלח תחייני בצךהןתף!(קט ג, י א); וטעם אהר לא יהיר. שכן לו, ולעולם אי? כעסוק יותר מאתגח אחד, ולא יתכן בתיבה ראשוגה של פסוק, ולא בתיבה סמוכה לס^ק ד ' ר כ י ע ~ ג ד י ^ י ת כ ' ' ה י י ח א ח ר י י ר ב י ע 0 י 1 * כ ט ה ו כ מ י ל ^ ^*ליו נ? 2 אס (ט ו, ל.*) ןךבר לבי (מ א, ז ) לכ 1 א תמיר (ע א, ג ), ויתכ אחר,, הצגור ןה;ה מנץ (תהלים א, גי), והדחי ראית איש (טשלי כיו, ייכ), והאהנח השט:ם טםפריס?כיוד אל(תהליס ייט, כי), טלך שפט באטת דלים (טשלי כ ט, ייד. כציל טלך כרביע וכן כרפ א) ורביע םוגרש יה טעתה ועד עילםלקעיו, י יז), והפזר.אלהים צכא 1 ת (ניט, ו/) בהם ש?עים שנה (צי, י ), ירביע קטן על הראשירד (קל ג, כ ); ואשר ימנעו מאחריו הם הלגרםה, ועילה ן,.רר ושלשלח, וסלוק. י ץ ה. השלשלת לעולם לפני הסליק, וכל הטעמים האחרים ימנעו מאהי יר. ח מן הרביע המוגרש במקום אחד והוא ודע! כי ישדז ל{ א$והטעו;נף (אילניימ. י, V י י. r ו. הי ביע הטוגרש יבא אחריו הסליק במו ועמד גבוךתף (תהליס ייר) אך לזה תגאי, שלא יתכן רביע מוגרש כתיבה סמוכה לסליק, אלא כעיסוי הםלוק בההברר. השלישית מן תבתו, כמו וגילו ברעך (תהליס נ/ ייא) לשו;' 2 «.יחליק! (ד/ י ) יצדיק טה פעל (י א, ג ) 'מט:לאתיך?נתודים (נ, ע ), ( ככה טוטעס ידפוש של רוויה אשר הגיהו ע פ כיי ישן וכן העקר כלי סטק כעדית וככר ידעכו כי הדרוש ידרש ואין טקרא יוצא טילי ::וצו.

55 כעיש רק הברה יאחה לפני המלוק אבל שתהיה קמץ גדול או חולם אז «רי ושוא אחריה במתג לפניו, בצור יר 1 טטני(כיב, ס )'למען ש 1 רי (כ'ז«י א) ומלאך יהוה רךפס(ל ה, ו, ( הוא ;שרתני(ק א, ו ) יהודה?!חלןקן(ק יז, עי) נגידאלןרבני(איוכ ל א, ל ז). אמנם אם תיבת הסלוק אץ בה תנאים הנוכרים אזי הרביע טוגרש שלפניו צריך להתהפך למשרת! כמו ככלי יוצר דןנפצס (תהלים נ/ט ) הושיעה ימינך _וענני(ק ת,ז ) שהיה הראוי ככלי יוצר, הושיעה'יטעך נ על :בעתונ ווזסלוק אשר אין ב' תנועות לפניו הפכם למשרתים, וכן ונחלי בלי (תכלים י ת, ה ) ומחזיית תבעתני(איוב ו, י ד) ישטח יי בטעשיו(תזלים X IT : : J V 1--:1 t J V ק ל, ל א) יגע בהדים ו^ןני (ק ל, ל ב. קט ד, ה ) וכל דומיהם ככה, חוץ מן איתן הפסוקים הקצרים [בלי אתנח] בספר איוב המתחילים במלת ומןן או ויוסף וםסימים במלת וייאטר כמו ויען איוב ויאמר (ג/ ל) ויען אליפז התימני יי) 1 מר (ל/ א ) ויוסף איוב שאת טשלווייאטר (כיז, ו ) ויען ייאת איובטךהםערה ויאמר (ל ת, א,. ט, ו ) אשר בא רביע מוגרש אף שתיבת ויאטר היא מלעיל ע ם המסרת וע כ אין בה ב תנועות לפני הסלוק, והם יוצאים מן הכלל. ויב* אחרי רביע סוגרש הלגרמה כסו ;שנתי אז.ינוח לי (איוכ ג/ י ג); וכל מעסיס האחרים לא ישכנו מלאחריו. והכלל כי כל לגרסה אחרי רביע מוגרש אי אפשר שלא יתרדף הסליק אחריו מיד. ז. הדחי יבא אחריו האתנח כמו מתנות באדם (תהליס ס ת, י ט), ואס יתרמה לבוא דחי בתיבה סמוכה לאתנח יש לו תנאי, בי לעולם לא יבוא דחי סמוך לאתנח, אלא אם האתנח יש לפניו שתי הברות בתיבתו, במועדיו ב ; ןל'טע (תהלים כ ה, כ א) לישרים תוש;ה (טשלי ב/ ז ) פרעהו אל תעבר ב!, (שם ל/ מ ץ) אם קראתי ו;ענני(איוב טי, טיז) מדדאנוש בי : זבה (שם טיו, י ל); ונם כשיש רק הברה אחת לפני האתנח אך שהיא קמץ גדול או חולם או צרי ושוא מחוג אחריה כמו לאטים תסובבי (תהליס ז, ת ) ^ די שיו (כ כ כ ז) ח? 1 ךף ל;'חניף (ל ו, י א)^געיהם מראיות (סט, כ ל) כרשע אי בי(איוב כ ז, 1 ). אבל אם חיבת roa^a אין בה תנאים הנזכרים אזי צריך הרהי להתהפך למשרח, כמו חגור חרבך על;ירך גבויר (תהליס טיה, ד ) שהיה ראוי להטעם ^רןז גכור דוגמת מה תתהלל ברעה הגםד (נ ב, ג ) ובעבור שתבח גבור רק הברה אחת לה לפני האתנח הוצרך הרח שלפניה להשתנות למשרת, וכן ארצם לנחליז (קל ז, כ א) מהיכלו קולי (י ת, ז ) יי בפעלך (ציב, הי) יורוך 2 נטים,אל 1 זיס (סיו, ד ) םםבני כאמרתך ואחיה (קייט, קט ז) אם חקטל אליו. ן רשע (קל ט, ייט) כמוני אענ: (איוב ט, ליכ). ואז אין הפרש בין טשרת האטזי של אתנת ובין

56 הטשרמ שנא ככה נטקום לחי, ואין הגלל נין ותע^ץנה בלי^י(^לי כיג, טיו} ; למען > ז 1 דרי (תהלים ה/ ט ) אלץ פימןדאתי (סיז, י!) ובין הודי ; yff במור (ל ^ ב ) אל תעזבה ותשמךך (טשלי ל/ c ורק הענין יבדיל ניניהם. : ושזה כלל זה של דתי ואמנת לכלל לניט טוגרש סמוך לסלוק, ונפסוקיס לכי^כניס שטעך לי-יראת יי אלמדכם: תמותת רשע רעה ושנאי צד;ק יאשמו(תהלימ ליד, י נ. וכינ) מטצא נכל אתל שני הכללים יחד.*) ויבוא אחרי הדחי הרביע טוגרש, אך בתנאי שלא יהיה אתנח בפסוק כמו לביות ו?לי 1 ת 0', ' ),כ^רב ילין בכי(ל, ו ) &להיף שמן ש ון(ט ס, ת ) לנירה הנבל ןכנ 1 ר ('"י נו, ), בערבות ביה &זט 1 (ס ת, ה ). וטעמים אחרים מלבד אלה ימנעו מאחרי היחי חו ן םב מקומות שיבא אחריי הםלוק כמבואר בשער ב במשפטו (יף כ כ). - ח..רביע הקטן לא יתררף א-חריו טעם אחר אלא העולה ויורד, כמו ך 5 ןר ואל תחטאו (ד, ה ). יט. צנור יחכן אחריו צנזר כמהו בחיים ו^יפץף (ייז, י ד), והעולה ייורר.r משפט עשה (טי, י ז), גם יתכן אחריו רביע קטן בפןז ארים (טיב, ה/) ן,^ לוה חנאי כי כל רביע אשר אחרי הצגור אי אפשר שלא יהיה אחריו עולה ייורד כמו בטחתי יגל לבי בישמ!יתך (ייג, ו ) ן; יום יו'ס.י^מס לנ י(ס ת, כי) חן ץ םשגי פסוקים מכלל זה יוצאים ויבא אחריו הרחי והם?"היא.אלהיגי-יאנחני.ןןם טחניתיו(תהליס ציה, ז/<, כי א; ן מענה M (איוכ לינ, הי). ר. הפור יחכן לבא אחריו הלגרםה כסו חךפה ולשבנ* ו (תזליס ל א, י»כ) וחצגור בפיהו נכיונה (ה, י ), ורביע נפ^י ויעזג (ז, ו ) ודחי משח " איהימ *) והנה טשפט זה של לתי ואתנת דוטה כולו לטשפט ב:ט>ו זוקף באין הש:-יש נןע.^ כי גס שם לא יתכן לביא פשטת יתידה (כלי טשרת לה) לפני הזקף אלא כ;י:ול מזא«י קא?י (ראשית ג» ''0 1 * י - ילס ( 5 F ט ת כ ת ו כ ט ו t, ה 1 ק ף ג ה 3 ר ה j, c 3,) יאת החסיל (ויקרא י א, ט) יביים?'*? ז (כטדכר כית, ט ), וגס כשי 5 יל הזקף כהכרה השניה והוא כשההכרה שלפניה קטן או תולס או צרי ונשוא טתיג איזי,^ לם וותיעי (לדר י ש ז כ ת ( ס ט ל»ה) כזאת תתיז (ש ) ש ט ו ת ט»ז אוךוזנ יאכלו כ ט י ג ) כ ט, ה ) ולולי אלה התנאים תתהפך הפשנוא לעונת כטו י:* " 10 ^כ י ס (ראשית ט, L ת ) ב ח ט אי?י ת (כטזכר פיו, ג ) >W ^' ' (דברים ביט, כ א, ן ) יתאטי שיה ) עד שאין הפרש אז כין טונת כוה הכא בטקים פשטא ונין טונת טשרת אטתי של הוקף והנה לטדנו טזה ראיה ברורה כי דתי של אטית שיה לבשטא באך ששרים יאתמז ש, 1 לזקף. וכעטדי על דין וה של פשטא וזקף טא ן הסשריס אודיע כ נגדרעיי בתנחי כי כשיקדס לפשטא כזו רביע או בזר או טרס או תלשא לא יתנהג בא דין הנזכל ולא תתהפך הפשטא לטונח לעילם, דרוש ותטצא.

57 $ל 1 יף(ט'ה, r ) ץאלהו חשך ץצלטות (איונ ג, ה ), ורביע מוגרש הללו יה הללי נ^שי (אהלים קט ו, אי) והסלוק וייאמר ארחטך יי חןק; (י יז, ל) ן וחוץ מאלי לא יהיה לו שכן מאחריו. יא. הלגרטה יתכן אחריו לגרמה כמוהו כמו לדוד. י;, (כ ז, א ) וצנור ^.ללים ליונקים (יז, ד ) ורביע קטן?עוךיוינןשעי (כ ה,ז ), ורביע גדול אלוזיס חנני (נ ז, יל), ופזר בנ;טן.צ?ניר (שייז, כ ז), ודחי ליבן'*ישמח לבי (ט'ו> ט ) ואתנה חיל. בי ינוב (ש ב, י א), ורביע מוגרש ביום. הציל יי אתו טגף כל יאוןביו (י ית, א ) יסלוק ט ט;ס!אל-ארץ הביט (יךכ, ל); אבל השלשלת והעולה ויורד מנעו מאחריו. יב. ומן המשרתים לא ימצא אחר מהם מתרדף אחר חברו כי אם מונח אחר מונח זעלוי אחר עלוי כמו.י ערב עליו שיחי (קיל, ל ל), לטנצח.על " 1 נגינת לדוד (סיא, אי). פרק ח. םרר הטעטים האחר אחר אחד. אחר לגרמה יבא הפזר, אחרהפזר רביע גדול, אחרי הרביע הנדול העגוך, אהד צנור עולה ויורד וכן אחר רביע קטן עולה ויורד, אחר העולה ויורד אתנח, אחר דחי אתנח, אחר האתנח שלשלת, אחר שלשלת סלוק, ואחר רביע מוגרש םלוק. זהו סרר התררפם היותר נהוג אבל איננו הק כמבואר ממה שקדם. ואם היה פסוק אשר בו כל י א הטעמים יהיה סדרם ככה: הלגרמה בראש ואחריו הפזר, ואחריו רביע הגדול, ואחריו צנור ואחריו רביע קטן, ואחריו עולה ויורד, ואחריו דחי, ואחריו אחנה, ואחריו השלשלת, ואחריה רביע מוגרש, וםלוק בסופו. אכן לא יתכנו להיות בפסוק אחר העשתי עשר טעםים כולם יחד, כי לא נמצא פסוק שיבאו בו יותר מתשעה טעמים, אשר על כן נצרכים ב, פסוקים להיות כולם סדורים לפנינו, והס:.על זאת יתפלל בל חסיד!אליף לעת טצא רק ( ע.י(תהלים ל כ, ו ). ויחםרו בו טעמים שנים ל#טן? טיס רבים אליו לא עי הרביע קטן והשלשלת, והם כפסוק ישטחו וירננו לאטים בךתשפט עטים מישיר ולאטים בארץ תנחם סלה (ס/ ה ). ופסוק אשר יש בו.הטעסים כסדרם הנהוג הוא בי הצלת נפעזי מטות הלא רגלי טרחי להתהלך לפני אלהים באיור החיים (תהלים נ ו, י ל) וחסרים בו רביע הגדול ולגרמה ושלשלת והס בפסוק ירדף אויב! נפשי יי&ג וירמס לארץ חיי וכבודי.לעפר ישבן סלה(ז/ י.) פרק ט. הטעטת פסוקים הקצרים. פסוק אשר אין בו יותר משלש תיבות נקרא קצר, ולעולם אין בו אתנח, אלא אז יבא הסלוק עם משרתיו או גס הרביע סוגרש לפי קשר ונתיח ענינו. ודרך הטעמתו על ג אופנים והם,

58 46 אם תיבה הראשונה לשניה רהוטה, והיא מן השלישית נפרדה יבא םרבא לרביע מוגרש ולו הסלוק, ולא נמצאו דוגמאות רק בספר איוב במו עעןיאיוב וייאמר לגי, ב ) וי-צ 1 ן» אליהוא ויאמר (ל י, א ) ודומיהם, וגם אלד, הם על דרך זר כי חיבת ויאמר מלעיל עיפ הםסרת יעיב רק הברה אחת לפגי הסלוק בחיבחו ובכל זאח קדם לו רביע מוגרש. אבל כל האחרים אם חיבת הםלוק אין בה ב חגועוח לפגי עםירח הטעם, יחהפך הרביע מוגרש לטוגח ומשרתו לטרחא, (ע פ הכלל המבואר בפרקים שענרי) כמו מזמור לדוד להזכיר (תהליס ל ת, א ) למנצח לדוד מזמור (ט/ א ). ואם התיבות בולן רהוטות ז י ליי י ש מ ש י כ מ י כ ז ט ר ה א ו ט י נ ח ל ס ליק כמו י ת י א ר א ם ת י ב ה ד, א ם צ ע )'* 5r D1? ה י א ט שתי חיבוח, אן יעמדו שגי עלויין במקום טרחא ומוגח, כמו למנצח לבני קרח (טיל, א ) למנצח על שושנים לדוד (ש ט, א ). ly-zip 0 ואם חיבה הראשונה נפרדה, והשניה לשלישית רהיטה, יבאי רביע מיגן-^ ומשרח לםלוק, כמו'למנצח מזמור לדור (ייג, א )'למנצח משכיל לכני-קדח (ט כ, א )'משכיל לאיתן האזרחי(פינו, א ). פרק י. הנחת פסקי הטעמים. מי אשר הבין היטב בכל מה שגאםר בפרקים שעברו מן מעלות המעמיס והתרדפותם ומשרתיהם לחלופי םיגיהם, והשכל בכל הכללים עד שהם בלבו צפוניס א 1 בתנאי הוא יבין ויידע להטעים כל פסוק ופסוק משירים איזה מה שירצה שיהיה גם בקי בדקדוק התיבות כמו דין לעילא ולרע ונסיגה לאחיר י ש יא וגעיא אש ר וכדומה, כי הגקוד והגגון זה לזה דבוקים יהרו משולבים ואדוקים. והאיש ח כ ו ר מלאו לבו לעשות כן יגחח חחלה את פסוקו לגחחים ויחבר מה שיתכן לו ויפריד אח אשר בעגין יפרד, ואח כ יגיח הטעמים על תיבות המופרדות, ור.תיכות י י ט ע י ם א ח ה ט ס ס י ק יייוחד אשר להן גקשרוח יגקדן בםשרחים לפי אופגי טעםיהי י י ט ע י ם א ח ה ט ס ס י ס - 1 ש ל ס ג ילי אי ק טנית י ש P n, ג הגדול במקום המופסק היוחר הגריל, הכל ל פי אמנם אחרי כי המלאכה זו קשה היא עד למאד ומי שאיננו יודע בטוב Lptc n עניני המאמר וחבורם ואופני ההחלפוח הטעמים לטעמים יבשל ולא תתכ מלאכתו בידו, לכן אעריי פ ה ל ם י י ם ה ס פ י פ ס ו ק י ם ם ד ' יי, ' ו י' ח י מ ת יאראך בהם חלופי הטעםתם לכל גחחיהם, וםהם יבין המשכיל וישפוט גם אל השאר* י הטעמת פסוק מד תיבות. ד י ז י א. יש בפסוק ארבע תיבות וגתוחן בזה האופן או ב^ גוו ך יבאו משרת ורביע מוגרש וסלוק, המידען אליפז התימני!יאמר (איוב יל/ א ). כ ואס כבה גחוחם אוו ב~ג! ך, יבא פזר במקום הדחי, כמו הללוייןן הללי נפשי את-ה(תהלים קטיו, א ) בני אס יפתוך חטאים אל תכא(טשלי

59 *V יי). אמנם אם תיבת הםלזק אין בה ב תנועות קורם לטעס, יתהפך הרביע נ 1 וגיש למשרת, כמו ויאטר ארחמן ה חזהןי(תהלים י*ת, ל). י ג י א ם ב כ ה * ת ו ח ם א^יב^גו ף יבאו טרחא ומרכא לרביע מונרשוסלוק, כמי שטעו מוסר וחנטו ואל תפרעו (משלי ת, ל ג) ויען ה את איוב וייאמר (איוב ט, א ). י ואס ככה נתוחם א~ב««O ד, יוטעם מדכא ואתנה ורביע מונרש וסלוקכמו זבחו זבחי צי ק יבטחו אל ה (תהליסד/ו ) ויתערבו מויסיוילטרו טעשיהס (ק ו, ל ה). ואם תיבת הסלוק איננה ארוכה ב תנועות לפני הטעם, יתהפך המיגרש למשרת כמו למנצח לבני-נןרח על עלטות שיר (מ ו, א ) כ ניך ילבשו צךק וחסידיך.ירננו(קל*ב, ע ) הפניו תשאון אס לאל תריבון(איוכ יינ, ת ). ואם תיבת המשרת זה של סליק גם היא איננה ארוכה ב תנועות לפני הנגון אזי יתהפך האתנח ויהי לרביע מוגרש, כמו לטנצח על הגתית מזמור לרוך 1 (וזהלים ח, א ). וזהו הכלל שיתנהג נאמנת השטוך למשרת כזה של שלוק הנא ן בבה במקום הרביע טוגרש, אם המשרת הזה אין לפניו ל תנועות בתיבתו שבא רביע מוגרש לפניו כמקום האתטז, כמו פךיתה אותי יי*, אל אטת (ל א, ו < והיה הראוי מעקרו להטעס פדיתה אותי ה ותיבת אל השיבה האתנת שלפניו לרביע טוגרש, וכן יהגה י}טס ולילד. (א/ ל) טשבבכס ודמו סלה (ל, ה ) אקראך כי דזענני (פיו, ז ). ושוה דין זה בתנאיו כולם לדין הדתי והרביע טוגרש ןנתכאר למעלה 3 שלק שכונמ הטעטים (דף ט ב), וע כ אס תלך לפני הטשרת מנועה אוזת והיא כיןטן גדול או תולס או צרי ושיא אתריה עשוכה בגעיא ישאל האתנח ולא ישתנה, ונתשבה תנועה כזו כל תנועות, כטו חטס שנאה נפקו(י א, ה ) יבלעם ותיאללם <ןש (כ א, י א) בחוץ נדרו ממגי(לא, י ב); אכל בלי אלה התנאים צדך לנא הרניע טוגרש ולא האמנון. ד.. ואס גתיחם ככה א יב! גוו ך, אזי יבואו מונח ירחי רביע מערש וםלוק, כמו ויעךה את איוב מךהסערה ויאשר (איוב לה* א. ט/ ו ). ואם הרביע מוגרש לא ילכו לפניו ב הברות בתיבתו, אזי ינוקד טרחא ומרכא כמקום מינה ודחי, כמן נאור אתה יאדיר טהררי טרף (תהליס ע ו, ה/ וכצ ל כמו בטקרא ויניציא שע א ורוויה). ו. ואס נתוחם ככה אז D11! גד, אז הנגינות כך סדוריח דחי ואחנח רביע מוגרש וםלוק כמו הללוהו בל טלאכיו הללוהו כל צכאיו(תהליס קט ת, ל. כציל הללוהו ממי וכ ף בל בדגש וכן הוא כקראתו ורוו ה, וברוב ספלים הללוהו כטרכא ושבוש) מה ברי ומה בר בטני ומה כומדף (משלי ל א, ל). ואס האתנח

60 48 אין לו ב תנוע ת לפניו ישחנה הדחי שלפניו למשרת, כמו עברך אני הכינני ואדעה עדתיך (תסליס יינו, קכיה); וכן אם תיבת המלוק אין לה ב תנועות לפני הטעם יתהפך הרביע מוגרש למשרת, כמו ררך אמונה בחרתי משפטיך ש,ייתי(קי ט, לי). ואם נם המשרת זה של הסלוק אין לו ב תנועות לפניו יתהפך האחנח שלפניו לרביע מוגרש, ואז יבא במקום דחי הלגרמה, כמו תךב גדלתי ותסו: תנחמני(עיא, כיא). ואם גם הרביע מוגרש אין לו ב חנועוח לפניי יחהפך גם הלגרמה למשרח, כסו ואתה מרום לעלם ה (ציכ, ט ). הטעמת פסוק מה תיבות. א פסוק מחמש תיבות אשרגתיחםככה אויביו ל יד! ה, יביאבטרכא ואחנח מרכא ורביע מוגרש וםלוק, כמו מזמור לתורה הריעו לה כל הארץ (קי א') א ד א ם ח י ב ת הס ליק א י י ל ה ב ' ר, ב ח ח ל פג י ה ט ע ם י ב י א ו טרח ** י 0 ו נ ח ע '1 לטנn)f > >' ע כ ר כ זי כמקום מרכא וםוגרש, כמו לה הישועי על" עט ל כ ר כ אל תשחת מזמור לאסף שיר (ע ה, א ). ב. ואם נתוחם בכה א כ י 0 וו ה, יבא מונח ורחי טרכא ורכ^ מוגרש וםלוק, כמו כל משמה תהלל 'יה הללויה (קינ, וי). ר כ,ע ג י א ם נ ת י ח ם ככה א^יב! ג ד ו ה, יבואו מונח ודחי אתנח מוגרש וסלוק, כמו ברכעפשי את יי ואל^תשכחי כל גמוליו(ק ל, בי) ייעטד פינחס ויפלל ותעצר המגפה (קיו, לי). ואם הםלוק אין לו ב תנועות לפניו יכ א משרת במקום המוגרש כמו פעמי הכן באמרתך ואל תשלט בי כל איז(קי נו, ה קלינ). ואם האתנח אין ב' תנועות לפניו יתהפך הדחי למשרת, כמו כי יךין ג נ, עטו ועל עכדיו יתנחם (קליה, ייד) אזר נא כגכר חלציך ואשאלך והודיע (איוכ ל יו, ג ). ואם שתיהן האתנח גם הסלוק אין ב חנועוח לפניהן בחיכוחיוזן יבא משרת במקום דחי גם משרת במקום הטוגרש כמו עטך ה ידכאו ונחלתך יענו(תהליס ציד, ה ) רחטיך רבים י ה כטשפטיך חייני(קי ט,קנ"ו. וכאכו ט ^ ל ן וטרכא תתת שני טונתין כעביר הפסק אשר אמרי רבים. כטנואר בטשפנו האתנון יין). ואם המשרת אשר בא במקום הרביע הםוגרש אין ב תנועות לפניו יתהפך האתנח שלפניו לרביע מוגרש, כמו לטנצח בנגינות על השטינית טזטור לד ו ד (י, א ) ביום צרתי אקראך כי תענני(פיו, ז ) דרכי ס^תי ותענני לטדני ב חלןיך (קי ננ, כיו). ואם נתהפך הרחי למשרת בעבור חיבת האחנח אשר אין תנועות בה קורם לאחנח, ובא גם משרת במקום רביע מוגרש בעבור תיבה הקערה שיי סליק, והנה תיבת המשרת זה גם היא אין ב תנועות לה לפני הנגון א ן ו

61 - 49 יוטעטו טרחא ומרכא ורביע מוגרש משרת וסליק, כמו ברוך אתה ה למדני וזןןיך (קי ט, ייכ) גמל על עבדן יאודה ואשמרה דברך (קי ט, י ז). ד ו א ם נ ת ו ח ם כ כ ה א^מ! ג! ד "יה, יבואו מרכא ואתנח רביע מוגרש משרת וסלוק, כמו אדני ישחק לו כי ראה כי יבא יומו(ל ז, י ג) ואתה הוא ושנותיך לא יתטו (ק ב,כ ת.וכלל.וכמ גורוויה אתה הוא כטוןף וטעות כי לעולם לא יתכן אתנה כר פ) נשבעתי ואק;טה לשמר משפטי צדקך (קי ט, ק ו). ה. ואם נתוחס ככה אי ב~ג!ו דו ה, יבואו דחי משרת ואתנח רביע מערש וסלוק, כמו כי בך ארוץ גדוד ובאלהי אדלג שור (י יז, ל ) משלי שלטה בן דוד מלך ישראל (טשלי א ). ואם הסלוק אין לפניו ב תנועית בתיבתו, יבא משרת במקום המוגרש, כמו הנה תאבתי לפקךיך בצדקתך חץני (קייט, ט ) עזרני ה אלהי הושיעני כחסדך (ק ט, כיו). ואם משרת זה הבא במקום המיגרש גם הוא אין ב תנועות לפניו, יתהפך האתנח שלפניו לרביע מוגרש, כמוצאת צויתיפקדיך לשטר מאד (קי ט, ד ) אחלי יכנו דרכי לשמר חיזץ (ה )\ י קי פדיון'נפשם וחדל לעולם (ט נ 1, ט/ ובדפוס רוו ה ויקר כטרתא ושכם). הבינני ואצרה תורתך ואשטרנה בכל לב (קי ט, ל ל) טזטח תשמר 'עליך תבונח תנצןכה(משלי ל, י א, כן כקד ט ש וכצ ל). אך אם הנחיה ככה א י ב^ג 111 ד ו ה אזי יבא בחיבה הראשונה רביע במקום הדחי, כמו י וטס השטש לא יככה וירח בלילה(קלא, 0. ו. ואס נתוחם ככה אז ב! ו גי ד~ה, יוטעם דחי ואתנח רביע מוגרש ומשרת וסלוק, כמו רצה יהוה להצילני ה לעזרתי חושה (ט/ י ד) קםס על שפתי מלך בטשפט לא יטעל פץ (טשלי ט ז, י. כן. כל;.קסם כדתי ונכון). ואס האתנח אין לו ב תנועות לפניו יבא מרכא במקום דחי, כמו חל?ןי הייאטרתי לשטר דבריך? ט, לז. כן הטעמים ובספרים שכוש) ראה עניי וחלצני כי- תורתך לא שכחתי(קי ט, קלג). הטעמת פסוק משש תיבות. א. פסוק משש תימת אשר נתוחס ככה א^בוו ג^ד! ה^ ו, יבוא במשרת ואתנח משרת ורביע מוגרש משרת וםלוק, כמי טכתם לדוד שטתי אל כי חסיתי בך (תהליסט ז) נפשי לאדני טשטרים לבקר שטרים לבקר (ק ל,ה ) ה שטךך ה צלך על-יך יטינך(קכ א, ה ) ב. ואם ככהנחוחם א ב! 0 "!ו ח^ן, יבוא משרת ודחי משרת ורביע מוגרש משרתוםלוק, כמו לולא האטנתי לראות בטוב ה כארץ חץם (כ/ י ג) קראתי ככל לכ ענני ה חלןיך אצרה (קי ט, קע ד). 4

62 50 יג. ואם נתוחם ככה אויביו 0 m ה! ן, יבא משרת ורביע משרת זאחנח רביע מזגרש וסלוק, כסו ואתה ה הנני להקימני ואשלמה להם (ט א, י א, ובא כטשרמ לפני השלוק כטקוס הטוגרש כעביר שהסלוק אין כ הכרות לפניו) ואם גם תיבת משרת זה של הסלוק אין ב' תגועוח לה לפגי הגגון יחהפך האתנח לרביע מוגרש, כמו וארא בפתאים אבינה'בבנים נער חסר לב (טשלי!, ז ). ד. ואס נחוחם ככה א^ב 11 ג ידי הו ו, יבא משרת ואחנח ושני משרתים לרביע םזגרש זםלזק, כמו אס איךל{ לשלם למה יקח'משכנך מתחתיך (טשלי כ כ, כ ז). ואם תיבת הםלוק קצרה יבא משרת במקום המוגרש, כמו אל- תמנע טוב מבעליו בהירת לאל ירך לעשות (שס גי, כ 0 ה עדלטו וטעוז ישועות משיחו הוא (תהלים כ וז, ת ) יבחר לני את נחלתנו א ז ג א ין יעקב אשר אהב סלה (ט יז, ה ). ה. ואם גחוחס ככה א^ב^ג ו דו 11 ה! ן, יבואו שגי משרחיש, 1 ד ח י ואחריו אתנח ורביע מוגרש וםלוק, כמו כי טיב סחרה טסחר בסף וטחיי ו ת כ יאתה (טשלי ג/ י ל) פלס ומאזני משפט דיה מעשהו כל אבני כיס (שס. י י' * ו " י ד - י א. כן נטעם כטקרא כתג יד סלם כטהפן טשרת וכצ ל*) לכה נרוה דדים ע הבקר נתעלסה באהבים (:ס!, י יז) זה ןנשר פעמים תכלימוני לא תכשו תהבמ לי(איוב י ט, גי. וכצ ל זה כטהפך נושרת יכן הוא בט ג). ואם האתנח אין ב' הברות לפניו מתהפך הדחי למשרת, כמו זכרתי בל[לה שמך ה ואשמרה תורתך (תהליס קי ט, נ ה). וכן אם הסליק אין ב' תנועות לפניו יתהפך הרביע מוגרש למשרת, כמו הנה עין^ה אל יראיו למייחלים לחסדו(ל ג י יז) תקרב ש,1 מתי לפ^יך ה כדבק הכינני (קי ט, קש ט). ואם גם תיבת המשרת זר, הםלוק אין ב תנועות לפניו יתהפך יי א ת נ ח ל ר ב י ע מ י ג י ש כ ט ו ש ^< כסו קוצר וחצנו טעטר(קכ ט, זי). מ ש ר ת ו ר ה י אהנ ח י ב ו א י מ ש ר ת ו ר ה י ו. ואם נחוחם ככה א^ב וו גוי! ד ו /ph י ב ו א רביע מוגרש משרת וסלוק, כמו שמע ה תחנתי ה תפילתי יקח (יי, יי) תחע-.- J «f יי י י j " עיניהם מךא 1.ת וטתגיהם תטיד הטןגד(ס ל,כ ל). זאם תיבת האתנח היא ק} 5 ר ה בתנועות, יבא משרי 1 ח ט ו ר ה ר ח י כ ט י ז ט לי לי! ח ס 1 ו י (ל/ה ) עד מתי רשעים, ה עד טתי רשעים יעלזו(צ'ל,ג. ונא בו טפאמ הפסק כטבואר כדף י* 0 ' ו ה ו י י ל! כ י קדשו טרתא, lyp אל היה

63 51 ז ואס ככהנתוח? א^ב 111 גוו ך! ףן~ ו, יבואו משרת ואחגח רביע טוגרש לגרמה ומשרת וסלוק, כמו מזמור לדוד בברחו מפני!אבשלום בנו (ל, א ) מפקוךיך אתבונן על בן שנאתי. כל ארח- שקר (קי נו, ק ד). ח. ואם נתוחם ככה א ^ב ו גוו ד^ה 111 ו, יבא משרת ולגרמה רביע טשרת ורביע מוגרש וסליק, כמו ליא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללרה (קט ז ג ). ט ואם ככה נ ת ו ח ם א^בו! גווי ד~ ןו ן, יבא משרת ודחי ואתנה משרת ורביע מוגרש וסלוק, כמו לכו בניס שמעו לי יראת ה אלמדכם (תהלים ל ז, י יכ). אמנם אם תיבת האתנח קצרה היא, יתהפך הדחי למשרת, כמו רומה ה בעזך נשירה ונזמרה גבורתך (כ >!, ייד). ובן אם תיבת הסלוקקצרההיא יתהפך הרביע מוגרש למשרת, כמובנאות^דשא ירביצני על-מי מנוחות ינהלני(כ ג,ל) ארחץ בנקיון כפי ואסכבה את מזבחך ה(כ ו, ה ). י ואם נתוחם ככה א^י בו גי! ד^ הוו, יבאו משרת ואתנה שלשלת משרת ורביע מוגרש וסלוק. ואם הסלוק אין ב הברות לפניו יתהפך הרביע מוגרש למשרת, כמו אל תבטחו בנדיבים בבךאדם שאין לו תשועה (קמ ו, ג, ).. יא. ואם נתוחם ככה א^ בוו ו ג^ד! ו הו ו, יוטעם רביע קטן ועולה ויורד משרת ואתנח רביע מוגרש וםלוק, כמו מנגה נגדו עכימנבךי ברד וגחלי אש (תהליס י מ, י ג *) שגיון לדוד אשר שר לה על רברי כוש בךימיני 0, א ) ומארצות קבצם טטזךח וממערב'מצפון וט;ם (ק ז, ג,. וכצ ל מצפון גלניע טוגרש) ש : ר המעלות זכר ה לדוד את כל ענותו(קל כ, א ). אמנם אם תיבת הסלוק קצרה היא יבא משרת תמוד הרביע המוגרש; ואם המשרת זה גס ה ו א תיבתו קצרה, אז יוטעם רביע מוגרש במקום האתנח, כמו לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה (ל כ, א ). יב. ואם ככה גתוחם אז ב^גוו דו ה^ן, יבא דחי משרת ואתנה רביע מוגרש משרת וסלוק, כמו כי אתה קנית כליותי תסכני בבטן אמי(קל ט, י ג) דברי למואל מלך'משא אשר יסרתו אמו(משלי ל א, א ). *) ודע כי כלל מוצג הוא אשל אם כין העולה ויורד וכין האמנה מיכה אמת שהיא ה ז ) רעתי ילבשו י ס כ ) ת ה 1 אל תזכר כחסדך זכר לי אתה ען לם כ ט ש ר ת כ ט ן ל נ ע ע ע ת «Q לראשנו כאגדבאש ובטיס כ נן ה כ ^ שפתיטו וילכדו בגאזיגם ) כשת וכלמה ( 3 ס ( ק»ס טטזךח וממערב (ק ז, ל) בלייסעעהף י 1 י (ש ו, י כ. וכן הנגזן ככל ש ט עתי ל ו ןי) אל יעזףך קשרם על גרגרותיד ^ ^ עיניו ואתימלכיס לכסא (ש ס {גצי' (א י ן כ 4* (משלי ל, ג ) וכל לועיהם. -

64 52 יג. ואפ ככה נחוחם א 11 ב^יג 111 ד! ה" ן, יבואו רביע צזשרח ואתנח רביע מוגרש משרת וסלוק, כמו בני אפריס נשקי רוטי קשתיהפכו ביום קרב (תהלים ע ת, ע ) םגים השבת כל רשעי ארץילכן אהבתי ערתיך (קי ט, קי ט) אח נפשע טקרית עז וטדיניס כבר^ח ארטון(טשלי י ת, ייט). יד. ואם נחוחם ככה א 111 ב^ג חד! ה^ ו, יוטעם לגרמה משרת ואתגח רביעמוגרשמשרתוסלוק,כמוהללויה,הללראלכקרשוהללוהו ברקיע עזו (קינ). טו. ואם נמוחם ככה אוו ב^ג! ד^ הו 11 ן, יבא לגרםה משרת ודרו, משרת ורביע מוגרש וסלוק, כמו בעבור, ישטךוחקיו ותוהתיו"ינצרו הללויה (ק ה, ט ה). רכ, ה נתוחס א ו ב~ג rpl ן, יבאו לגרמה משרת ו משרח ורביע מוגרש וסליק, כמו טושיבי! עקרת הבית אם הכניס שטחה הלל 1 יה (קי ג, עי) ואנחנו.נברך יה טעתה ועד עולם הללויה(קטי ו, י ת) בחצרות ה בתוככי"'ירושלם הללויה נקט יז, י ט). יז. ואם ככה נחוחם או ב^גח ד 111 הו ו, יבא רביע משרת ורח י נ ט עכדי ואמתי ברכס עטרי ואחנה ורביע מוגרש וםלוק, כמו אם אטאם טשפ (איוכ ל א, י/). ואם חיבח האתנח קצרה, יבא משרת חמור הרח, כמו ואיבי נתתה לי עךףיוטשנאי אצטיתם (תהליס י יז, ט א). וכן אם תיבת הסלוק קצ ר ה היא יבא משרת חמור הרביע מוגרש, כמו ואולם שטע נא איוב טלי וכל דכרי האזינה (איוכ ל ג, א ). ו י ח ו א ם כ כ ה נ ת ו ח ם א 1111 מ ג 11 ד 111 ה ו ו, יוטעם לגרמה משר ת ודחי אתנח רביע מוגרש וסלוק, כמו הללויה.הללו את ה טךהשטיס הללן-. במרומים (תהלים קט יז). ואם תיבות הםלוק או האתנח קצרות יבואו במשרתים ט ^מ ס י ד? : ר ו נע ג, c r במקום המוגרש ובמקום הדחי, כמו יטיקו, וידברו ברע עשק I יט. ואם נתוחם ככה אוו ב! גר ד 111 הו ו, יוטעם רביע דחי מער ת ואחנח רביע מוגרש וסלוק, כמו אטר לה מחסי ומצודתי'אלהי אבנזח-כן (ציא, ל) מי^מלל גבורות ה'ישמיע כל תהלתו(ק ו, כ ) אל תלחם לחם רע עין ואל תתאו למטעטתיו(טשלי כ ג, 1 ). ואם המלוק אין ב תנועית לפניו יוטעם משרת במקום השוגרש, כמו, ועתה לי תשתפך נפשי יאחזוני ימי ןגני(איוכ ל/ ט*!). ואם המשרת זה של השלוק גם הוא אין ב חנוע ת לפניו יוטעם רביע טוגרש במקום האתנח, ואז יתהפך גם הרביע של תיבה הראשונה לגלרמה, כמו וברדצר. 3 טנחח פניך ייחלו עשירי עם (מהלים ט ה, י ג).

65 03 כ י י א ם נ ת י ח ם כ כ ה א ו ג 1p 1 11 ן, יבוא רחי משרת ואחנח משרת ורביע מוגרש וסלוק, כמו שמרני כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירני (תהלים י ז, ת ) וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו(ק ו, כ ד. וכצ ל לא נטרכא ולא מוקף וכן הוא בקראתו) לקרטון עדי חמס אשר לא ירעתי ישאלוני (ליה ייא). ואם תיבת המלוק קצרה יוטעם משרת חמור המוגרש, כמו תרועס בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם (כ/ ט ). כא ואס נחוחם ככה א י > ב^נ 111 ד^ הו ו, יוטעם רביע משרת ואחנח משרת ורביע מוגרש וסלוק, כמו יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה ךיךםס (ליה, ו ). ואם תיבת הסלוק קערה יבוא משרת תמור המוגרש, כמו ואשחקם כעפר על יפני רוח כטיט חוצות אריקס (י מ, ט ג) טוב להודות לה ולזמר לשמך עליון(צ כ, כ ). וגם אני אורה לה ואזמר לשם עליון, ואשא שירי ואומר: יביע פי ישמיע צדקת אלי ועזרתו חסדו עלי הופיע קרבני צור לאמרתו. ברב רחטיו החלותי נגינותי לתהלתו ןברב תודות בכלותי אףנן שטו ותורתו יערב שיחי לאל כריח ניחוח הנותן ידי לאל וליעףכח.

66 מכתב מהרב הנכבד החכם השלם המפואר טוהר ר שמואל דוד לוצאטו הי ו בעיר פאדובה *< לכבול ידידי החכם היקר, הנכנס לפרדס המסרה, ומשביח בטע 9 י המקרא, להחזיר ליושנה העטרה, כ ש הריר יצחק בן אריה, אלף שנים יחיה. ברוך ה אשר הביאך לקרא^, לחת פוגה לתוגתי, לפכח צערי, על טיח בני יקירי, הילד הנעים, בן שעשועים, ברוך איוב שמו, אשר לוקח מאתי בעצם חימו, כי במשך שבע שנים היה חזק ובריא, וגבור כארי, ופתע פתאום אש קד ך ז ר 3 א ך בקרבו, ושנים ושלשים יום אש תמיד תיקד בו, לא כבתה אשו, עד אשר שמשו, בכ ה בסיון נולי י בכ 'י בסי י 1 מ ח ב ^ נ פ ר ד י כ י ו ם ה קי ר ם ל מ ו ת ו ב?ש טנזני כ ר ו ך שאביא לו מגדנות, ובאו חבריו ילדים בני עניים לבקרו ויתנם להם מנות. בני בני, מחמר לבי ועיני, מה נעמת לי ולכל יורעיך, ביופי תארך וביושר דרכיך, ולמה באבך נקטפת, ומחיקי נחטפת, ואביך ואמך אשר אהבת, ביגון ואנחה עזבה. ש ד י אבל אשריך כי נטשת ארץ נשיה, בטרם תטעם מרירת פריה, ועתה בצל תשבע שמחות עד בלי די, שם לפני כםא רחום וחנון, בער יולריך שפיך תחנון, ימחה דמעתם, (יאיר אפלחם, ולטובת זרעם תהי ימיני פשוטה, זהיר. הטחנה הנשאר לפלטה. ועחה ברוך אתה ירידי, כי לולא תורתך תורת אמת היתר שעשועי, אן אבדחי ביגוני ועמלי, ויהיו דבריך לי לשמחה ולנחמה, כי חמיד הייחי נכסף לראות על טעמי אמ ח ספר מיוסר על דברי הקרמוגים, על דרך ספר משפטי הטעמים. כ י ר ב נ י שלמה י א י ת י כ י ר ב נ לא שאחשוב שהקדמונים ירדו לעומק דרכי הנגינות כ י ה ל א ה מ ה בעבי הירדן' ה פ ס ו ק ה ל א ה מ ה החכם מכל אדם ברוריה ההם, טעה בהבנת דברי ה פ ס ו כ כ ח הסגולהא, כ ח יי^י י מ יי כ כ ח כ ח כ יי כ ח (עיין טשתלל), ורד ק אביר המדקדקים כ ח כ ואנחנו ירעגז כי כחו ככה האחגח. והחכם ר וו היירגהיים אשר בל ה ימיו ועגורן,) ד 3 ר *) אומר יציזק הקטן, הנה אציג הנה את לברי היזכס הי ו כלי שנות כהס אך מתיזת להם בהערות אביא את התנצלותי להצטלק על ספרי ולהוכית למה ועל זה כתבתי ככה ולא ככה. ואל יאשיטני התכס על זאת ואל יאטר כי התעקשותי ואטום אזן מלשמוע למרי אטת אבל ככל טקוס אשר ילעתי כעצטי כי שניתי א,*דה וןה ל ולא אתריש ולא אתאפק אטנם כל מנתי לסלול שכיל אט ת ^ $המבס ט מ על כי נלע לעת ברורה איזה לרן יכשר ולא נפסת עיל על השעיפיס לטעעי א וטלכר זה אוסיף הנה והנה לאטרי היזכם קצת הלכרים כפי קט שכלי, ואת הכל כהערות[ בי לא הרשיתי לי לשנות בגון האגרת, חון טטעט ההוספות אשר ראיתי לשפת אל א: ר הביא לו התכס סיוע להגהותיו טספרי לפיס וכ י, והבאתי אצליהם לפעטיס טיל ספריס שלא ראם התכס זיש נילי, ולנליס כאלה טסוגרות מעיל נטסגלות כזה [...] להודיע כי משלי הם.

67 ו כ 0 כיכרי אנשי המסורת והמדקדקים הראשונים, לא הרגיש כלל בה טעמי הפסוק ייעל על גזזי.צאנו היא (עיין למטה). אבל אחשוב כי האחרונים בחקירותיהם צריכים ג כ לקבלת קרמיניהס, ומחוך הקבלה והחקירה, תצא האמת לאורה. ועתה הנני הנני למלאת שאלתך לערוך לפניך קצת הערות ונוספות לספח אותן אל ספרך, אפס כי המרפים אץ בך להשלים המלאכה, ואתה אץ בי למהר להחל ולכלות מלאכתי, ע כ יהיו דברי מעטים. אטרח ) 3 י כ ן כתכ ר אליה כמור כס טוב טעם 1 C כי שנוי טעמי אמ ת נמשך מקוצר הפסוקים. ואני לא כן ארמה ולבבי לא כן יחשוב, אבל כבר כתבתי זה עשרים שנה בדקדוקי אשר חברתי בלשון איטלקי לצורך תלמידי, כי לבך נשתנו טעמי אמ ת מפני שבן היתד, תקנת קדמונינז ז ל שתהיה קריאת הספרים האלה ודרך נגונם משונה מנגון שאר ספרים. כי אמנם אין שוס הפרש באורך ובקוצר ובנתוח המאמרים לנתחיהס בין פסוקי שיר השירים וקינות ובין פסוקי אמ ת, אך לא התקינו לנגן הנגינות דרך זמרה, כי הזמרה איננה נאותה בקינות, ולא התקינו לנגן שיר השירים דרך זמרה, על פי מה שאמרו הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר מביא רעה לעולם ). 2 והנה פסוקי למנצח לעבד הם הס פסוקי וידבר דור, וקצת מפסוקי מזמור צ ו וק ה נמצאים בדה א י ו, ולמה ן לא באו גס בשמואל ובר ה בטעמי אמ ת? זה היה מפני שלקריאת שמואל ודיה נקבע מימי קרס גגון שאר ספרים, ולא רצו להחליף דרך קריאתם ונגונם בשביל שני מזמורים שבאו בהם, וכן לא רצו להחליף דרך קריאת התורה והנביאים בשביל שירת הים ושירת דבורה. אבל באיוב אע פ שרוב הספר הוא דרך שיר, לא קבעו טעמי אמ ת בחלק הםפורי שבראשו וסופו, כ הנגון הפשוט המתוקן לא ך ספרים הוא העיקר, ואם דברי איוב וחבריו ודברי האל להיותם דרך שיר נשתנו להיות נקראים דרך זמר, לא נשתנה דרך הגגון בחלק הספורי מן הספר, רק נשאר בנגון הפשוט. אבל בס תהלים, אחר שקבעו לו זמרה מיוחדת, לא רצו לשנות דרך הקריאה בפסוקים הםפורייס שבראש קצת מזמורים, שהיה הדבר מגונה להחליף הנגון מפסוק לפסוק, ולפעמים ג כ מחחלת הפסוק לסופו, כגון אם היינו קוראים חפלה למשה איש האלהים בנגזן הנביאים, ה מעון אתה היית לנו בנגון המזמורים. עמוד 4 בענין הבנת דברי בן אשר עדיין מגמגם אני, ולא אאריך בעריכת ספקיתי. עמוד 9 אמרת כי הצנורית אין לה עון כלל, ושאינה אלא להודיע שאותו מהפך ואותו מרכא אינו אלא משרת. ובזה לא אוכל להסכים עמך, אבל אאמין 0 ובן לעמ הקדמונים, כטו שכתכ ג כ הלי לגמר לכ דף י ל ע נ, דטשום הכי כתכו איוכ כהדי תהלים ומשלי, לפי שה!א טענין אחד, בתוניס מעין שירה (כצורת השירה) ומקראות קצרים ונגון אתל. והא לן דכד כן כלעם ה ל כשלשה פניס נפרדו(טעמי אע ת מטעמי שאר ספרים), האיוד כעוצם כתיכתס ותקון שרטוטס והכתה מעט כקצוי השטות כדרך שירה ככתינתם, שלא יחתוך השורה כי אס כאתנחתא וש פ (נשמע מ;ה שכמס סופרים פרק י ג הנוסתא הנכונה: כפתיחה כאמנחייתא וס פ), והשני כי פסוקיהם קטנים, והשלישי טעמיהם. ( 2 סנהדרין קיא..ולפי רש י פרוש המאמר אינו כן, עיין עליו. אכל ככל ואמ לכרי פי חכם תן ואעווכ מפניהם דעת הקדמונים ואודה צהס.

68 כי כל טעם יורה על נגון מה, ואיננו רחוק בעיגי שלפעמים גם ההברה הקודמת לנגינה היו משמיעים גגון מה בקריאתה. ואם מגון הפשוט שבאין ספרים התקינו לפעמים קצת גגון בהברה העומדת שתי הברות או הכרה וחצי קורם הנגינה כמו ואברהם נשלחו דגנך כל העךה, וידעת ואנכי ולפעמים אפילו בהברה הסמוכה לנגינה כמו הבתים אנא אין לתמוה אם כנגון של זמר התקיגו לפעמים קצת העמדה וגגו! על התנועה המשוכה הסמוכה לנגינה כגון יומם. ומה לנו צורך לסימן שהטרכא והמהפך אינם מפסיקים, מפגי שהםרכא של עולה ויורד והמהפך לגרסה הם מפסיקים? והלא המדכא של עולה ויורד כבר יש לו סימן במהפך שלמעלה, והםהפך המפסיק כבר יש לו סימן בלגרמה שאחריו, ולמה לני סימן בתוך סימן? ואם עיקר מציאות הצנירית אינו אלא להבחין בין מרכא ומהפך משרתים ומפסיקים, למה תבוא על תנועה משובה, ועל תניעה שאינה משוכה לא תבוא? וכשאתה משיבני: אל תשאל לטעם למה לא; כי הוא כמוס מעמנו! וכמו שלא גשיג וכוי, אני אשיבך מלין, כי שום בעל שכל לא ישאל למה הוגחי הצורות הללו לתנועות ולטעמים, שהרי אם הוגחו צורות אחרות תמיד נוכל לשאול ן 1 ב!ה הוגהו אלה ולא אחרות? אבל שיהיה טעם אחד גוםף לסימן על רבי עככד יש עליו סימן, ושלא יהיה הטעם ההוא נוסף תמיד, אלא ע פחקים ידועים שאי להם שום שייכות עם הענין אשר בעבורו נוסף הסימן ההוא, זהו דבר שאין הדעת סיכלתי ולא זו בלבד, אלא גם העולה ויורד וגם הרביע מוגרש, ג ל כי לא לחנם ולא לסיד כמוס געשו מורכבים משתי צורות, אלא מפגי שבגגיגתם היו מנגנים קצת גם הברה אחרת הקודמת לנגינה העיקרית, בעולה ויורר היו מגגגים קצת בתנועה הקרובה אל הנגינה, וברביעמוגרש היומנגגים קצת בתחלת התכה 3). כניו ( 3 הנה כלף ט של ספרי כהערה**) טיושמת כה כל השאלות האלה א:ר הק: ס ה יא הת:ס הי ו. ושברתו זו לתת כגון לתטונות ראשונות של עולה ויורד ירביע טוגרש ע, - וחטאים..עילי מיר ש?י לט?ו^?' אשר כאלה ^ לא מהון בהיות :טש ו ת ר מ 3 * ן אלי חס (תהליס ודוטיהס לא יתכן כלל לנגן האותיות השואיות. ועול האין נוכל ל ג ( א שחת (ל י ) יעטם לני ולוטיהס אשר היתיב כטקום הטקף, ותיבה מוק-ימ, ה,^ת אין לה נגון לעילם. הן טבל זאת נראה הנכון והיציב שתטונות ה ל ל י א ע ס אלא ל משטרת הטעם ובטי שאטרתי, וכן כבר כתב גס רוו ה כהקדמת תהליס שלי ילתוס 5 ת ראיה אביא עוד את דברי בן בלעם על ענין זה וז יל, לע שהטפיזא (רביע כמגרש) 5 הנקודה שלטעלה טן התיבה; והקורא לא ישיס על לנו העקל אשר עס אות הראש 1 *כר כעדת צדיקים, וברור לי ששטיהו המקל על אות הראשון להכיר שזה טפיזא כטו בי ת מ=טחתי (קי ט, ט כ) שי ן ט ש עי (קיו, כ ה) כ ף ט כיזד 'י (איוב ע ו, י וז) הטעה הוא הסטן להכיר שהוא טפתיז ולולא אותו טעה היו חושכין אותורביע; והשלך הנעיעה כולה על הנקודה, והטטה הוא סיטן. עכ ל. ובענין הצכורית כתב וז ל, הנה על הקורא להנהיג אותיות התיבה כלא הנעטה כלל אות אתר טהנעיטה, ב א והיא האות אשל עליה הטעם או משרת לטעם, והיא להנעיטה, ואון טטנה לא י כה טעם כלל; ונתכררר לי בזאת המתינה (צנורית), אשר שמוה במקום וכאות אשר יתכן לקוראה בהשמתת הנעיטה בהכעותו אות שאינו תייכ לנוע, שלפיכן זה לא יתכן לה להניעה, לפי שאם עלה בה האות לטעלה כמעט, נשתתה הנעיטה. עכ ל הנצרך לעניננו. וי: עול לאיות אמרות, אן אין לי טקים להאריך יותר.

69 ן עמוד 10 דבריך בהערה כוללים הדוש גדול.,אבל אס השוא נח אחר תניעה גיילה כמו אחר תנועה קטנה, מה נשתנה ימך מן ועןטת? ( 4 עטור , כתבת מוצאי בקר, למוצאי מים, בטעם תחת טיו, אבל במנחת עי הטעם תחת '> (רק מוצאי בקר הוא כטנתת שי במקף, ומהפך תיזת '0. והנה נסיגת הטעם לאחור כל כך, עד שתהיינה אחר הטעם שתי תנועות, הוא דבר אשר לא ראינו ולא שמענו, רק אם הראשונה משתי התנועות היתר, מתחלתה חטף ולכך אינה מקבלת טעם, כגון נערמו מים, נעמדה יחד (ולקצת נוסיזאות גס טי?* י הצר י מקבלת טעם, ועד שם ראוי יעמדו מים, ויהפכו ארן) אבל במלת שיסוג הטעם ולא יוסיף. גם בדפוס יוחן היינריך מיכעליס (והוא תנ ך יקר בעיני מאד מפני העבודה הגדולה שעבד התכס ההוא עם תלמידיו לבלוק כמה סשרים כ י ודפוסים יקליט, והכיא כהערוחיו כל תלופי כסחאות שמצא בענין הטעמים, וצר לי כי מספרך נראה שלא ראית התנ ך הזה) כתב למוצאי מים בטעם החת הצד י, ובמוצאי מ <^י. ואני לא אחליט בזה דבר, בקר אין שם מקף, ומלת מוצאי בשני טעמים י רק זאת אומר כי מוצאי בטעם במי ם היא זרות שאין כמוה, ואין לנו לקבלה בלי ערים נאמנים. ובעמוד 13 הבאת וממעמקי מים בלא מקף ואמרת שכן צ ל, ולפי זה יהיו גם כאן שתי תנועית אחר הטעם (מלבד המטף שתתת העי ן) והוא דבר שלא יסבלהו הלשון העברי. אבל אתה סומך על בן בלעם, ולמטה תראה כי אין ספק שנפלו ט ס בספרו ג ). r י r ( 4 השנוי הוא שבמלת!f^ השתנה הגעיא מלמטה (י#~) לקדטא מלמעלה כמשפט ימלאו, ינגהי, ומכרי ינועו, ילצאי. 3 ע ן! כל געיות המעוכות המתחלפות לפעמים למשרתים ; תי$ ובכולם אין בהן געיא מלמטה בספרי דפוס.וכ י מדויקים, בעבור כי הקדמא ויצאו, יועבי תבואתי שהתהפכה הגעיא לעונת ומרכא ע ל ט ע ל ה 3 א ה ג ט י ן ן ט ה ל ן ג ע ת ן אמנם ככל זאת לא יתשוב איש שהשיא יהיה נע (כ:טת האתרוניס) אלא נמ הוא, ואין זאת ממשטרת הגעיא להניע שוע שלאחריו אלא כקצת המקומות על דרך זר, כי לענין י,(וכמו זה יושם החטף. והגעיא משמרתה למשוך תנועתה ולהאריך כה כמו שאמרתי שיתבאר גם ממסורת של י?י ה אשר העתקתיה כדף כ כ) וזה ההבדל שבין י 3 מי אשר ה יא תכועה מועגלדה ויכול כגון עליה וכין י?י? אשר תנועה סתומה היא ואין לה נגון לעולם. וקצר לי הזמן והיריעה להרחיכ יותר, וראה חומש מאור עיכיס ללוויה ויקרא ט, לכ. ודכריס לח, א. גס שמות לח, ל. ובמדבר ל כ, ל ח. מ ל נעימי מים,?י צאי כקר, יניייקי שן(איכה ל,! י ) יש לדעת כי נסיגת אחור ט ז. כן הוא בלי), ינף- פכו ארץ ודומיהן לאו דוקאטפני התנועה השניה שנתה כשיא זע כ אינה מוכשרת לקבל טעס (כהנחת רז ה כצה ת דף י ג), אבל הכלל הוא זה: כשיש לפני התנועה אשר ראוי המשרת לכסיג אליה עוד תנועה שהיא מתוגה בגעיא, יסוג המשרת ומגיע עדי הגעיא כדי שתתעלה בזה הגעיא לטעם ולא תפול מתנועתה, והטעם.כי כן משפט הגעיות הפשוטות לעלות למדרגת טעם כהגעיות התמיכות, כגון אל האשה (ראשית ל, א ) עלתה הגעיא מן ל, אשה (שם ג/ י ג) ויהי לטעם. ווהן שגם כנסיגה נעשה תקין בלשון לקיים געיא הפשוטה ע י שיסוג זזנגין לאתור להכרתה ותתעלה לטעם ולא תפיל (כי אם נטעם V% היתה צריכה הגעיא לנפיל). והנה במ ג לפ ו [ואחריו בטי ש] נקוד מייצאייכקי ונראה זר בהשקפה ראשונה, אכל כאמת נקוד כפול הוא זה לרמוז בו על מחלוקת שבין הנקדנים כתיכה זו, שיש מהם המנקדים ב ק י במשרת מוצאי בקי במקף ע כ געיא בהברה 3 כדין הגעיא, ויש המנקדים *?*י וכלי מקף והנכון נסג אחור (מן {?*1 אל הברת הגעיא). וכן היה דרך הסופרים ועלשיסים נאמנים להעמיל נקילים כפולים כזה כטקומומ שמצאו המאלפות הנקוד כלי

70 סם לעמיד 13 תמהתי תמהון גדול איך התרת לעצמך לשבש כל הספרימ, ולהחליף בכמה וכמה פסוקים שאין בחס אתנח, רביע ברביע מוגרש. ואין ספק אצלי כי כשהפסוק נחלק לשנים על ידי אתנח, אז הנגינה שלפני הסליק מקבלת העמדה ונגון אחר בראש חבה, ויהיה מקום לרביע מוגרש; אבל כשהפסוק בלתי נחלק לשנים, אן קריאתו יותר במרוצה, וההפסקה שבאמצעיתה היא נגינה אחה פשוטה (רביע), ולא נגינה בראש חבה ובסופה (רביע טיגר: ). 0 עמוד 17 אמרי האזינה ה, גקרח דחי מרכא ואחגח, ואמרת בהערה כי בספרים הגגון משובש. והגה בטגחת שי גקור טפחא מרכא רביע, וכן מצאתי ג כ בתנ ך כ י על קלף שגת ק ז, יפה מאד ומדויק, אשר בבית הרברמש גן ל, וכן בתנ ך כ י על קלף שגת רל ג יפה ומדויק, אשר ביד ידידי החכם יוסף אלמגצי כ י הי ו. והטעמים האלו נראין בעיני נכונים יותר, לשתי סבות, ראשונה כי נ ל הפעל (האזינה) דבק יותר עם הפעול (אטד) ממה שהוא דבק עם מוואקאטיף (הי), ושנית מפגי שאין דרך האתנח לבא (בספרי אטת, וכן לא יבא הזקף בשאר ספרים) אם אין אחריו רק שתי תבות ושתיהן בייתי ארוכות. הכלל זה כתבחיו בדקדוקי, ואמרתי עיין מזמור קי ט, והוספתי כי היוצאים מן הכלל הזה מצער המר,י), ע ג שלהם. ואתרי כי ברוב ספרינו נווצאי בלי טקף ברור שצ ל?'"^' והטדפיס :ל שע ת ופלנעיז(גס רוו ה אתריהן ה י פ י ס ו מ י י ט י ט ה כ י י י '^י ל ה ש י י יי^יי* מ * 1 (אשר לא תתכן אנא אס הטלה מוקפת) ומשכוה הנידפישים הבאים כטרכא והעטיד( טיץא., ובן נתהיה השביש. וטה שכתיבת י ט.?. ע. ט יד טיס יש תטף אתרי הנגין טצאנו לוגטותיה אשר גס בהם תטף אתרי נגינת נסוגה אתור כטו יr ) ח - נה יי (בטלבר ני, ל אl*??2 ח ס י (טיכה ו/ ח ) גי לי ש י ם (דברים ת, ל ) י 5 ח - ת פיה (טשלי לי, כ ) יילל טענת המכס על דברי גן כלעס להתליע אותס בתזקת טעות אשיב לטטה בהערה 24. ( 8 לא אני שהתרתי לי לשבש השפריס, אלא השוכרים והטדפיסיס כהקילס הי וירמ טעליהס הס ששבשוס. וכבר כלל מוצג היא כפי ר א פרוכינצאלו ששני טיושכ (רביע) הס, ואשר קידס הש פ לעולסישלוהכתףהיטין (הגרש). ושהגרש ישטטמרכיע כ!ה זהו דבר לא ידע טענו אף איןאתד טכל הקדמונים; אך על זההעידר א פרוכינצא יו שהכתף יטין יבוא לפעטיס לבדו לטעם קידס השיש וכן גס אנכי טצאתי בטקרא כי, נכתב בשנת,נ ר שתשר, לפעטיס הרביע טן הרביע הטוגרש ושטי יק הג לכלי ג ר א ש ןניבה (כנגיגויז. טמכבכס ויוטה). גס רוו ה בהקלטת תהליס שלו כתכ בהליא כשתמצא הרביע לבלו קולס הסלוק תלע שנשמע הגרש. והנה לפי גלייז לעתו התכ ס סר ז. הפסקתו אין כל כן עועטלת,טספ לוצאטו הי ו יהיה הרביע הפשוט לפני השלוק P הרביע הטיגרש. וסברה וו טוכתשת היא;ע י סעי איץ (תהליס ט ז, יי) משור "י ) ל ב) ודוטיהס אשר הם ברביע לבדו כספרים, ובאטת הן עול,.יותר מופסקות טשא 1,הרביע המוגרשין כי כאות תמת האתנת.,ועוד כי ראינו ותעצטות י מ ם >ם יז, ל י) סביבו ירושלס (ע ט, ג ) אס המיס ש ט ח ח (קי ל, טי) טעתה ועל מירס יית) ודומיהם אשר גס הס כרביע לבדו בשפריס, ועוד רביע אתר לפניו אשר ילמ אלי, כ יע וההפסקה ברביע הזה שלפני הסליק וגס הוא במקום האתנת. מכל זה טוכת שככ ר קודם לשלוק מוגר: יהיה אםרייהאזעה ה (כמו בט ג ואתריו בטיש) איננו נכון לענ ד כי האזינה ד) לה ט ע י ס א ך הצע^וישמע.אל, ד 1 ג ע ת ה,א, אט י י ) א ת ( י כ ע ן ש כ י ן ן ב ה א ן י ג ה ה ^ א ל מ,ן שיא לא ישנןעואל והנה לפי סבה השניה שמביאה המכס הי ו וגס לפי הנתתי בפרה הנתת פשקי העעטים דף ט! (ופרק ההוא עדיין לא הודפס בכריצו המכס הי ו אמ אגרתו לקראתי כי טפניכטהטעטיםהייתי אז עודני טתגועש בדעתי,.אםאדפיסנואס לא, ואמרי ^אטרי האייג וז,ה זטה שהדפסתי ככל זאמ (יה ע ע י ם ה ר או י ק ה י ה כן גטרתי להדפיס^? באתנא, עשיתי כן כעבור שמצאתי ככה? באתניז ככל הספרים הישנים יסמלשים

71 59 - עמוד 22 על המסורה, שלח חד חטף וחד געיא, פירשת שהראשון נחטף משרת ממנו ומוקף ווה פירוש דחוק מאח וניל פשוט שהמסרה קוראה חטף לפחח שאינו מוטעם, וזה ע פ דרכי הנקוד האשורי, כי (כאשר כתבתי בהליכות קלם עמול 27) כל פתח וסגול שאין בהם לא טעם ולא מחג אינם נחשבים בנקוד האשורי כתנועה! אלא בחטף, וצורתם שתי נקרות באלכסון, כאשר היא צורת חטף פחח וחטף סגול. ואחה ירידי היקר, וכל העוסקים בחכמת המסרה, עליכם המצות הזאת, לחקור ולבדוק אם יתכן להחליט כי אנשי המסדר! היה להם הנקוד האשורי או הנקוד שלנו. - עמוד 29 בהערה גס אני בבהי ע תקפ ט עמוד 101, העליתי להרגיש ילדה בן וחבריו, רק לא עלה בלבי לתלות הדבר בזה שאמרת כי גם קורם שיהיה הטעם נסוג לאחור היתה התנועה הראשונה מועמדת בגעיא, רק תליתי הענין בזה שיהיה שוא נע לפני הקמץ, ודברי ודבריך עולים בקנה אחד, כי תנועה שאחריה שוא נע היא ראויה למתג (ואס השוא נע מפני דגש, אז אין העעס נסג לאחור). והכלל שלי הוא יותר קל להבנת התלמידים, והכלל שלך הוא יותר מושכל ויורד לעומק סבת הדבר. והנה גם לדברי וגם לדבריך לנםכ 7fo (דניאל ל, ט י) ראוי להיות רפה, ואע פ כן מצאתיו דגוש בדפוסים מדויקים, כגון בט ג ויניציאה רפ ה, והגני דורש ממך אם מצאת מפורש ברברי הקדמונים היות תבת ליה רפה, או אם לאו בפירוש איתמר אלא מבללא ). 8 עמוד 33 שמחתי מאד במה שכתבת על.יךריף אויב נפשי שאינו אלא סן הקל, וכן מצאתי בדפוס ברישא (Brescia) שנת רלר הרי ש בחטף פחח. עמוד 42 נבזה בעיניו נמאס, נקרת רביע על בעיניו ועל נםאס, ואמרת בהערה כי כן העקר בלי ספק. ואני אמנם לל שאין כאן מקום לשני רביע, כי שני רביע (כדין כל שני מפסיקים) הסמוכים זה לזה הראשון מפסיק יותר.מן השני (כגון לאטד לך אתן את ארץ כנען, ויחננו ויאטר פלעהו), ואין םפק כי מלת נמאס רבקה. למעלה (עם נסה בעיניו) יותר ממה..שהיא דבקה למטה (עס ואו* יראי ה יבבל). והנה אתה ירידי דחית פירוש רש י, ובהרת בראב ע ורר ק, ולדעתי דברי,יאב ע ורד ק בטלים ומבוטלים, וחלילה לאיש ירא ה להיות נבזה ונמאס בעיני עצמו, ואין ספק אצלי כי פשט הכתוב אינו אלא כרש יי וברזיל, שמי שהוא נמאס (לרוע דרכיו) הוא נבזה בעיניו(של צדיק), כגון אחז שהיה איש נמאס, היה נבזה בעיני חזקיה, וכמו שכחבתי כבר בבה ע חקפ ז עמוד 165. ודע כי בלי קי ז (חוץ טע ג) וגם בן בלעם מביאו ככה, וגס רוו ה כן הדפיסו ע פ לי ישן שלו, וגם אנכי ראיתיו כן בלי משנת לד. ועוד כי מצאנו כמה יוצאים מן הכלל ההוא הנצב ) ק. ט, ) עדתיי כל לביירעוהו ) ע י ז תסהו נבהלו נחפזו,י-ן ל ט ן ל ע ע ל ה 3 ד ף תחנוני כ«יעי אליי (תהליס ליא, י ן,/ )/ ן כ ן ותשםךך אהבה ותצרך (עשל* ל ( לנ) היה כאתנמ לפני רד ק, כיוצא ממכלול דף ליה, מלבד הרבה אחרים שטתולקים עליהם הספרים י כגון, טחיי שפתי ישכחונך (ס ג, ל) שהוא ברכיע כמ ג, ת נ מ, ^ייקי סי:י 1 נ ס ש ם (מ ט, עי) במקרא רפ א,.וקראתו באתניז, גמל ב א ו כ כ ל D ^ י ל א י ם י (איזכ לי, לז) כן על ממ ך אחיה (קי ע, י ז) ברפ א ובקראתו כאתניז, מעי רת!זו במיג ובלי לד, אבל ככל ס א דמו כאתנת. ואמרתי אנית כן גס? נינה הגיגי כאתנת. ( 8 במקרא פלנטין, ומקרא 1 יניציא.רפ א.ושע א, וגכזואשע ו, ובמקרא עטיאש, ופאן דעל האאגמ, גס כלי משנת לי לנ 5? ת ל ה, לטיל רפה.

72 י- CO ורל ג הנ ל אין כאן שני רביע,!בשניהם מלח נבזה במהפך לגרמה, בק ן בעיניו מדכא, וברליג מהפך, וגם בזה לא נהה דעתי ). 9 עמוד 39 בבה ע חקפ ט עמוד 102 אחזתי בשטח רזיה, ואמרתי כי ראוי להדגיש כמה וכמה בגדכפ ח שלפגיהן טעם משרח, אשר כחו ככה טעם מפסיק, וכן למדתי לתלמידי קרוב לעשרים שנה. ואחרי כן זה כארבע שגים חזרתי בי, ומחקתי כל מה שכתבתי על זה בדקדוקי, ובמקומו כתבתי כדברים האלה:. טעמי האמית אוהבים לפעמים למעט בהפסקות יותר מטעמי שאר ספרים, ןזה נראה ברור בכמה תיבות המוקפות זו לזו בספרי אמ ת, שאין בהן דין מקף בשאר ספרים, בגון אל היכל קדשך (תהליס ה, ת *) תדרש רשעו(יי, ע ו), אמרת ה (י ת ל א*), משפטי ה (י ע, י,*) יהיר לרצון(י ט, י ו,*) ישלח עזרך (כ,ג *), מעודחיי (כיז, א'*), אשרי אדם (ליכ, נ *) חמנר עטך (ט ל,י"ג*), ירעשו הרים (ט ו, ל *), שפכו לפניו(ס כ, ט ), פתך אכלדז (טשלי כ ג, ת ) תשכךעליו(איוכ ג/ ה ) מםסר חדשיו(ייד, ה ). ( 10. מצאגו לפעמים זקף וטפחא, וכגגרם באמית זרקא וירח P יומי, כגון בשמואל בצר לי אקרא ה ואל אלהי אשוע ובתהלים בצר לי אקרא ה _t,jo אלהי אשוע* אך אין ללמוד מ י ה ה י י ח כ ח ה י ר ק א כ כ ח הז קף י ש ה י ר ח P יומו יהיה מפסיק, אך הדבר תלוי בתכונת טעמי אם ת שאוהבים למעט בהפסקות, אשד כ ח עיכ מאמר בצר לי וכוי אין הפםקותיו בתהלים כהפסקותיו בשמואל, אבל הפסקותיו בתהלים הרי הוא כאלו לא היה בי זקף וכאלו כך היו טעמיו: כצר לי אקרא ה ואל אלהי אשוע. לפני הזקף יבא פשטא או מינח לפי אורך או קוצר חיבת הזקף, אבל ( לפני האתנח (שכתו ככיד הזקף) מרכא בין אם בטעמי אמית מצאנו תמיד חיבה שאחריו ארוכה, בין אם היא קצרה. על כן בראותנו אל תגעו במשיחי רפה בכל הספרים המדויקים בדפוס ובכיי, אע פ שהוא דגוש בד ה אין לנ ן להרגישו בתהלים, אך צריכין אנו להודות כי טעמי אמיח איגם משוגים משאד טעמים בצורתם לבד, אלא גם בקצת ממשפטיהם י ה י א י ייז ל כ מ ה ת י מ ת אדורןון שהשב הרזיה (ואגי אחריו בבה ע תקפ ט) שגרפו בטעות. כ י ז ו ככח ^"' ר כ י ז ו מ ו ג ר ש י ב י ע מ ו ג ר ש. במחזמר שבין ד זאחגח ור םליק י ב ו א y כגון לבטח תושיבני ואם לאו חברה אחרונה ארוכה, אם הטפיוא) אף על 1 פי שבשמיא?" 1 יעניתך כגון וענותך תרבני בחייו רפה, מרכ^ן, נ *ל נבזה ו בעיניו נמאס, עולני עוטר כרעתי שנקול רוויה ע ה כ י ג ם ככ, ^ ^ כי יי שלו עיקר, ואף כי אטת הוא הכלל ששני עעטיס טפשיקיס רצופים הראשון טפסיו- יותר טן השני, טצאתי בכל זאת כטה טקוטות שדוחק הוא לומר שטפסיק הראשון טפסיר יותר אלא שהראשון אין יתרון לו על תכרו ושניהם שויס ובטדרגה אתד עוטדים וט דס דבואת^יד (תהלים ע א, גי. כןהואכט ג, ופלנטין, וגנווא, ותהלים כאזיליא שנת תל ה) ט אד טליייי (איוב ל ג, כיג). ( 1 0 יש ללעת כי כל אשר צינתי בסמן כזנב איננז מוקף לפי ספרים טונים אלא עוטד בטשרת. וראה טשפע הטקף לף טי. «) לא תטיל, אלא ע פ הכלל שכמביגי נדף ט ג.

73 בטפח^, תרבני דגוש. והנה זו ראיה חדשה על התחלפות משפטי טעמי אמית מטעמי שאר ספרים, כי בשאר ספרים אם יש חבה אחת בין האתנח יהסלוק לא ימלט מהיות תחתיה טפחא. על כן באו מלות טרו וחסל בטעם נסוג אחור (כי מרו בך, כי חסו בו) והביתי ן רפויות, אע פ שבשאר ספרים היה צריך להנקד כי טרו בך כי חםו בו אם לא שתהיה מלת כי בלתי מוקפת כי טרו בך, כי חסו בו. הבאתי לפניך דברי אלה, כדי למהר ולבטל בפרהסיא מה שכתבתי בבה ע תקפ ט (עמוד 102 עד 105), כי מי יודע מתי אזכה להוציא לאור דקדוקי. ומן הטעם הזה (כי טי יודע מתי אזכה להוציא לאור דקדוקי) אביאה נא לפניך בקיצור גדול קצת ממה שחדשתי בענין משפטי טעמי שאר ספרים. בספרי האיטלקי Prokgomeni כתבתי שהמפסיקים אינם אלא עשרה ושאמנם התלישה נחלה והפזר אינם טעמים בפני עצמם, אבל הם באי כחו של גרש, ולא פירשתי יותר. ווהו מה שכתבתי על זה בדקדוקי:. לא יבא גרש אחר גרש בלי שיהיה ביניהם מפסיק גחל מהם, וכשהיה מן הראוי שיבא גרש אחר גרש, ישתנה הראשון לתלישה גדולה כ ג ו ן ואף גם /את (ב) בהיותם(א) בארץ איביהס(ג), שמעתי(ב) את קול דברי(א) העם הזה (ג), 9 לשמור (ב) את כל דברי(א) התורה הזאת (ג).. גם התלישה לא חבא זו אחר זו, על כן אם יצטרך הגרש לבא והאחר 1 זה שלש פעמים, הראשון ישתנה לפזר, והשני לתלישה, כגון ויאמרו(ג) שאול שאל האיש (ב) לנו ולמולדתנו(א לאטד (ד). אבל הפזר יבא זה אחר זה כמה פעמים, עיין דה א ט ו י ח.. התלישה גדולה לא חבא אם אחריה תלישה קטנה, ואז השתנה לפזר כגון האיש אשר נמצא הגביע וכפתר תחת שני הקנים, וירא יושב הארץ הכנעני. בש ב י ר, ל ב מצאנו נגד הכלל הזה בא הנה ואשלחה אתך אל המלך לאטד ורוו ה הציב לו יד במשפטי הטעמים דף ט ), 12 ולדעתי אינו אלא ט ס, ובדפוסי עטיאש ומיבעלים בא הנה ואשלחה אתך אל הטלך לאטד ובכיי ק ובאהנה בפזר, ואשלחה בתיק. רק במקומות מתי מספר מצאנו פזר בלי שתהיה אחריו לא תיג ולא חיק, בנון ומצרים ילה על כן לא יאכלו בני ישראל, וישמעו כי פקדה/ ואמרתם זבודפסחהוא ויפסל שני לחח אבנים וישאו שתי עשרה אבנים (יהושע ד, ת ). בקצתם יתכן שנפל ט ס, כי התכה המוקפת יתכן שהיה משפטה להיות בתלישה קטנה, כגון ביהושע כ ב, ל א, בדפוס ברישא 12) לא לוויה הוא שהציכ לו יד, אלא דכרי כן נלעס הס שהניא שם רה ה כלשונם טטש, גס הם דכרי רי תיוג כספרי הנקוד. וע פ התקירה האטתית טובת טוה שהנקוד כא הנה ואשלחה אתי אל העלו, כטו שהוא כט ג, ופלנטין, זגנווא, גם ככיי ניל, הוא הוא הנכון, והמדפיסים הנאים כראותם אותו זר משכוהו כטעות וכאו לתקן וקלקלו.

74 to ~ נאפולי ופיןאי ו הכהן אל בני' ראובן חחת שבספרינו אל בני ראובן במקף, וכן בשופטים זי, כיה בברישא ונאפולי וילכדו שני י שרי מדין, ולא שני עזרי כאשר בםפרינו.. גם לפגי קדמא שאין אחריו גרש מצאגו פעמים רבות שישתגה הגרש לתייג, כגון ויאמר קח נא את בנף והקריבו בני, אשר עשה הישועה(ש א י ד, מיה) ויבאו בני ישראלכל העדה (בטדברכ,א ) כל השרים'והשרות בקינותיהם (דה נ ל ה, כ ה), וכן פךיבואו הערליים בש א ל א, ד/ ולא כן בדהיא י/ ד פן יבאו הערלים האלה כי להיות שאין שם קדמא גשאר הגרש במלת יכאו. גם לפני מונח העומד במקום קדמא מצאגו הגרש משתנה לת ג, כגון ועשר אתנת נשאת בה הנה;נם יצא ממצרים. הגרש ישחגה ג כ לתיג אם המלה זעירה, כגון רק לאגשיס האל י הם יצאו את העיר סתורה אשר על הנהר רק לפגי רביע ישאר הגרש גם במלה cj, c זעירה, כגון המה וכל החיה למינה, כי בחדש האביב. (כש א כ י י, י יש תלישות גדולות, הראשונה טפני שא זריה גרש, השנית טשני שאתריה קדטא, והשלישית טפכי שהמלה זעירה). מצאנו לפעמים ת ג במקום גרש לסכות בלתי ידועות עדיין, כגון ובניו ואשתו ונשי בניו. אך לפעמים הת ג איגה אלא ט ם, כגון ביהושע ב/ א וילכו ויבאו בית אשה זונה, בחומש כ י על קלף שבידי, הכולל גם התרגום והה 5 טחת וחמש מגלות ואיוב, וגכתב סביבות שגת ק ע, מצאתי וילכו ויבאו ג י).. גם כי כשיהיה משפט הגרש לבא שתי פעמים זר. אחר זה, ישאר השני, וישתנה הראשון לח ג. מצאנו לפעמים שנשאר הראשון ונשתנה השני, אם המלה זעירה, כגון ותוצא הארץ דשא ויעל אכרם ממצרים הוא שור יאחד צאן (נזמיה ה, י ת), או אם אחריו קדמא, כגון חצי העם היה אחרי תכני(טיא י ו כיא). וגשאר הגרש במלה זעירה בש ב כ, ו'"אתה קח. ובהפך מצאגו ח ג אח ד הגרש בזולת מלה זעירה, ובזולת קדמא אחריו, כגון ואם תראה עוד כבגד, 2 >י לעשר הפלתי לכס את הגוים (יהושע כיג, לי). תכלה והא לך מה שמצאתי בענין הרביע, כי הנה הרו ה (שערי זטרה שער ז 5 r י א) כתב כי לא יבאו שני רביע רצופים זה אחר זה (כלי שיהיה נין זה לזה טפםיק גלול טהרניע וגלי שיהיה ביניהם פשטא או יתיב) אלא אם כן יהיה במאמר ההוא תוספת ביאור שאינו לצורך הענין כפי פשטות המקרא, או שהוא מקרא מסורס; ועיקם עלינו שני כתובים, הלא הם: דבר אל בני ישראל ויקחי אליך פרה ( 1 3 ודע כי כטקרא ויניציא שע א, גס כטקרא ישן נושן שלי (ולא ידעתי זטן ומקוש דפוסו כי אין לי טמנו כי אם הנביאים) גס כתוניש של היה בהפטרת שלת, וכן גס בט ג ז^ה? ית נטונת 1 לא עוקף, ובזה לא קשה טילי. וילכו ויבאו בית אשה נ קו ד כאותה הפטרה

75 - 63 אדמה חמימה, אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם (ייקרא כ ל, ג ), ואחריו נמשכו בעל אהל משה ובעל חלמוד לשק עברי. זמי יחן ואדע היכן היא הסירוס או תוספת ביאור בפסוק ויאמר אליהם הנה נחתי לכם אח כל עשב זרע זרע, ובאחרים רבים, שבאו בהם שגי רביע רצופים זה אחר זה, והא לך קצת מהם לדוגמא. בראשית טיי י ג ל, ל כ. במדבר יין, ה כיב, ל. דברים א/ י ע א, כ יז ל, נו ד, י ע י ג, ו י ז, ת. קהלת «/ ייא. אסתר ר', י א ו/ ב ז, ע ע,, י כ. יהושע ייז, א כ ג, י ל כיל, ז. שופטים א, ז' ז, ה י ד, י ע י ו, ה/ ש א ד, י יז כו/ כ ג,/ י ג ייב, ג י ד, כ ל כיד, ה כ פ, ג כ ע, ו/ ש ב כ/ כ ייא, א - י א, י א י ג, ה יין, ח י ת, ג י יז, ע כיא, כ. מ א ב, ט כ - ג, י א - ן/ כיה ת', ס ד י א, ב, - י יז, כ ג - כ, ל ט. מיב ו,, ל כ ע, כ ז י/ ו י ו, טיו - יייז, ל כ כיכ, י ל - כ כ, י ע 3 _. ד כ ה, כיה. ירמיה ד,, ל - ל כ, י ד ל יז, ו - ניב, ן. יחזקאל _ 3 ד, ט ל-כ, י ג-כ, כ א-ליל, י -ל יז, י ז ל ט, י ז ט, ד -- טיל, ה/ זכריה ת, ייט. מלאכי כ, י ז. רגיאל ה ז ו/ ז. רהיא י ג, ב,. הרי אלו שבעים ושנים פסוקים, אשר נעלמו מהרז ה ומתלמידיו המדקדקים, והם מסוגלים לפקוח עיגים עורות, והיו למאורות. והנה כבר זה מאחים שנה החכם Caspar Ledebuhr בספרו שלשלת המקרא Scripiurae) (Catena אסף וקבץ רוב המקראות הנ ל (עמוד שע ד םע ה), ולא אמר כלום אימתי יבא הרביע כפול, ואימתי יכפל הפשטא ולא הרביע. ואחריו החכם Wasmuth בעל ספר InstiUUio methodica Accentuatioms hebracae העתיק רשימת הפסוקים אשר לקט לי דיבור והביאה בעמוד קי ב מספרו עם כל הטעיות שנפלו בה בספר ליריבור, ואח כ החליט (עטוד קט ת) שאין שום חק ומשפט לכפילת הפשטא, כי קורם הפשטא יבא Ytbere et indifferenter לפעמים פשטא אחר, ולפעסים רביע. ואני מצאתי כי ביאת רביע ואחריו רביע, או רביע ואחריו פשטא, חלויה במרחק שבין שני הטעמים, כשהמרחק הוא גדול יכפל הרביע שהוא מפסיק גדול, וכשאין המרחק גחל כל כך יכפל הפשטא שהוא פחית מהרביע; בא וראה בירמיה ניב, ז ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה, אבל במ ב כ ה, ר שחסרו קצת תמת, בא הלילה בפשטא, כזה; ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה הלילה. ואולם המרחק הצריך להיות בין הרביע הראשון והשני הוא לפחות ארבע חבות ובהן לפחות שמנה תנועות, כגון דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה ארמה חמימה (ולא אפרתי ע תנועות, כי לא אדע אס התנועה שאחל הטעם עילה ק הטנין); ואם אין בארבע החבות רק ז תנועות מציגו שלא גכפל הרביע אלא תבות צריך שיהיה בין הפשטא, עיין ירמיה ליה, י ב. ואם אין שם רק שלש רביע לרביע יותר מעשר תנועית, כמו בפסוק אמר אלהם לדרתיכם כל איש י ביחזקאל כ, י ג. ול ה, י ו. אבל במדבר כ ו, נ ח אשר יקרב מכל זרעכם, וכמו משפחת הלבני משפחת החברני, נכפל הפשטא, כי אין כאן יותר מעשר תנועות כין טעם לטעם חוץ מהשתים שאחר הנגינה, הלא הן חת שבתיבןל משפחת?

76 64 גם בזולת שיעור החבוח והתגועות יבא רביע אחר רביע אס יש בין זה לזה פםיק, כגון בראשית ל, ליב. דברים י ז, ח/ מלאכי כ, י ן. או שני מפסיקים, כגון במדבר י ז, ר,, (אן הפסיק לא יספיק אם אין שס אפילו ג תנות, כטו כישעיה ט/ כ ת). והגה בכל החמשה ושבעים מקראוח שהבאחי אין לגו יוצאים מן הכללים האלה רק חמשה, והם שופטים י ו, ה. ש ב ו', כ (אולי כא כאן לכיע, להפריד יותר נין שני היום הכתוכיס שס זה קרוב לזה), מ א ח, ם ד. ירמיה ר/ ל. רה א י ג, ב/ עוד לרעת כי בירמיה י ט, ייג מצאנו בקצת ספרים לכל הבתים אשר קטרו על גגתיהם בשגי רביע, והוא גגר הכללים הגיל, אך מצאתי גגתיהס כפשטא בק ז ורל ג, רפ ה ומגחת שי, גם מיכעלים ראה כן בכ י אחד ובכמה דפוסים 14). ב ה ם ולא אכחיד תחת לשוני כי נם יתכן שימצאו קצת מקרא\ת שלא נכפל הרביע, אשר לפי הכללים שהצבתי היה ראוי שיכפלו ועדיין לא מצאתי רק שנים, והם ירמיה כ ד, ח, ודה ב י כ, י ג, ואולי ימצאו עור קצת. ואין ספק כי עד כ י כללי של ד.רןיה היום לא כל משפטי הטעמים גגלו לפגיגו, ודי לי אם הוכחתי בענין זה בטל ומבוטל, ומה שחשב ו ו אז מוט שיבא רביע או פשטא בלי הק ומשפט הוא ג כ בטל ומבוטל j ואם מלבר זה ביררתי עומק משפטי כפ 1 ח הרביע בצמצום או בקירוב גדול, ישתבח הרחמן אשר ברך יגיעי ועמלי. והנה עד כאן היו רבריגו כשיצטרכו לפגי הזקף ג' הפסקות פחותות מהיקף(סיטנן גכאד) שאז הראשונה תהיה ברביע, והשלישית כפשטא, והאמצעית תהיה ברביע אם בין הטעם הראשון והשני ימצא המרחק הראוי, ואם לאו תהיה בפשטא; בנון ביום הזה( ג) נכקעו" י נכ) כל טעינות (א) תהום רבה(ד), ויעשו כן (ג) ויט אהרן את ידוכטטהו (ב) ויך (א) את עפר הארץ(ד) יכן בירמיה ז, ב שטעו דבר ה כל יהודה הבאים בשערים האל וברפוםי האאנט ולונדון וקצת דפוסים אחרים יהודה במהפך ושבוש. וכן ביואל ב', י ט ויען ה ויאמר לעמו הנני שלח לכם את הדגן והתירוש והיצהר. הדגן כפשטא בק ז ורליג ובדפוס כ ר י ש א ימיכעליט ); 15 אכל ברוב הספרים הדגן מקף, והוא שבוש. ואטגם אם יצטרכו לפגי הזקף ד הפסקות פחותות מהזקף (שיטק תכאח) או אם יש בין הראשונה והשניה המרחק הראוי, יבאו שגי רביע רצופין ו ש נ י פשטין רצופין, כמו אמר אלהם (ר) לררתיכםכלאישאשריקרבמכל זרעכס כ י ן (ג) אל הקדשים (ב) אשר יקדישו בני ישראלי"(א) לה (ה). ואם אץ הראשונה והשניה המרחק הקצוב, היה מן הצורך שיבאו אחר הרביע שלשה פשטין רצופין, וזה ישחית נועם הזמרה (ולא נטצא רק פעם אתת טפני לותק גדול, ( u וכן טכיא גס פאן דער האאגע בנ א, וכן הוא גם כטיג שע ת ובמקרא דפוס פאריס שנת ש ד יפה טאד, גם כטקרא ישן נושן שלי. 15) וכן כטקרא ויניציא רפ א ושע א, דגן כפשטא.

77 65 יהיא בעזרא. ז,, כ ה, וגס שם אעם ג מטין טטש אלא כ פשטין ואיור ימיפ ), 18 לפיכך האמצעי מהשלשה פשטין ישתנה לרביע, וכהו ככה פשטא! והוא מפסיק פחות מהפשטא שלפניו ויותר מהפשטא שאחריו, כגון ויאמר אלהים(ד) זאת אות הכרית (ג) אשר אני נתן (ב) ביני י (א) וביניכם (ה), ויען יצחק ויאמר לעשו(ד) הן גביר שמתיו לך(ג) ואת כל אחיו(ב) נתתי ל\(א) לעבדים(ה) ונפש כי תגע בכל טמא (ד) בטמאת אדם (ג) או בבהמה טמאה(ב) או(א) ככל שקץ טמא (ה) וכן בסוף דייה כה אמר כורש מלך פרס (n כל ממלכות הארץ (ג) נתן? 5 י(ב) ה (א) אלהי השמים (ה). והנה לרוב מציאות הפשטא לפני הוקף ולמיעוט מציאותו לפגי הרביע, נמשך כי רבים מהסופרים והמדפיסים טעו לפעמים וכתבו. זקף במקום רביע השני, ונשחתה כוונת הפסוק, כי הזקף ההוא (כדין כל שני טפסיקיכז רצופים) משפטו להפסיק יותר מהיקף השני שאחריו, תחת אשר באמת התכה ההיא צריכה למפםיק פהות מהזקף שאחריה; כגון אם נכתוב ויען יצחק ויאמר לעשו(ב) הן גביר שמתיו לך (א) ואת כל אחיו(ג) נתתי לו י (א) לעבדים (ב) ודגן ותירש שמכתיו(ד) נמצא ואת כל אחיו דבק למעלה, ונתתי לו לעבדים מחובר למטה, ונשחחה הכוונה, ונשאר הפםוק נעדר הבנה. וע כ ראיתי להסיר מכשול מדרך עמי, ולהביא כאן קצת מקראות שנפל בהם השבוש הזה (שכא בהם זקף בטקום רביע) בקצת הדפוסים או כרובם. ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא >גשב מזריע זרע מלת רשע ברביע, כעדות רר ק בס עט סופר (עיין מנחת שי), וכן מצאתי בכ י ק ו ורל ג, ועור מצאתי ראיה ברורה לדבר ממה שכתוב אח כ ותוצא הארץ דשא, בתלישה גדולה אשר כהה ככח הגרש (ונשתנה הגרש לת ג טפני שהטלה זעירה), וכאן שיש גרש לפניה התלישה מפסקת פחות מהגרש אף כאן.שהארץ כפשטא (תדשא הארץ) צריך שיהיה דשא ברביע, שהוא פחות מהפשט** שלפניו. ואמנם הסבה למה לא בא זקף לא כאן ולא כאן, הוא מפני שהדשא הוא מסוג העשבים, ואיננו מסוג העצים. ובדפוסי Ilooght ולונדון תדשא הארץ דשא מקף, והוא שבוש. ויאמר אלהים אכל י שרה אשתך ילדת לך בן, אשתך ברביע, ובהוגט;לונדון בןקף, והוא שבוש. כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר לטי אתה ואנה תלך אם היה לאטד מקף לא היה מקום לפשטא על ושאלך והיה צי ל ושאלן[ במונח ואחי כפשטא, לפיבך נראה לי כי לאטד נקוד רביע; ובאה מלת לאמר דבקה עם העי הראשון ( 16 והא לך טה שכתבתי כבר וה כטה שנים בגליון תנ ך שלי הנה כאן ג פשטין רצופין ברוב ספרים והוא נגד כן בלעם כס טעטי הטקרא וחיוג גס הנקוד ששניהם העידו שהפשטא לא יתרדף כי אס שנים זה, אתר זה. ובדקתי וטצאתי כטקרא פלנטין ל כ ל ע? א מקף, ואף אס זה יל מכון ידי וברור ומקרא ויניציא שע א וטקרא גנווא שע ו דש א.עש= ואתתלף למעתיק רביע נוקף,,. ה אר ן ש א לי שצ ל ל ע ט א כרכיע דוגמת תל ל כ

78 6t> טהאטירר, (לעי אתה ואכה תלן) על דרך ויאמר לא ידעתי השטר אחי אנכי: ואחה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי אח זרעךוגוי: ויאמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה: ההגהה הזאת אינה אלא מסברה, ועד היום לא מצאחי לה סיוע בשום דפוס ובשום כ י. ויאמר אעלה אתכם ממצרים ואביא אתכם אלי הארץ אשר נשבעתי לאבתיבס (שופטים כ, א ) הארץ ברביע, כן הוא בנביאים כ י על קלף שבידי עם רש י ותרגום, נכתבו קורם שנת קי ט, וכן בכ י ק ו ורל ג. אבל בכל הדפוסים שראיתי הארץ מקף, והוא שבוש גדול. אחד נשא שלשה גדיים ואחד נשא שלשת ככרות לחם 0 יא יי ג ), כן הוא בכ י ק ז ורל ג ובמ ג רפ ה [ישט ת], וכן גבון בלא ספק. וברוב הספרים ואחר נשא בזקף. ויאמר יהונתן על הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב הערלים האלו-, ה י א (שם י ל, זי), ונעברה צ ל ברביע, וכן הוא כרל ג, ( 17 אבל ברוב ספרים מקף והוא שבוש גדול. ובק ז ובב "י ש לי י ש כא ז ש < ש יי פשטי 1 (ל כ יי ינעכיה אל טצב) ואיננו נכון לפי דרכי הטעמים, אבל איננו משחית הכווגה. ויאמר יהונתן אל דוד ה אלהי ישראלי'כי אחקר את אבי כעת מוזר השלישית (שם כ/ י כ) אבי ברביע, כן הוא בספרים המדויקים, ובק ז ורל ג וכצ ל. ויבא אליו ויאמר לו שני אגשים היו בעיר אחת (שיכ י כ, אי) אנשים ברכיע כן הוא בק ז ורל ג ורפ ה [ישע ת] ומיכעליס [ופלכטין יגנווא וקלודיוס וריינעק] יכצ ל, ויהי כל האיש אשר יהיה לו ריב לבוא אל המלך למשפט ויקרא אבשלום אליו וייאמר אי מזה עיר אתה (שם ט ו, כ ), ויאמר ברביע, כן הוא ברל ג, וכן ןי ל. ואם העיר תשוב ואמרת לאבשלום עבדך אנ\ הטלי אהיה( שס ע "י ליד), עבדך בקצח ספרים מקף, והוא שבוש, והיה ג ל שגם זה ככל הקודמים משפטו ברביע, ואחייב ראיחי בק ז ורל ג, ובדפוס נאפולי, ברישא, רפ ה, מ ש יטיכעליס ר ך [ואפיטיונס עברך בקדמא, וכן נכון, בי עברך דבק עם אני, והמלך הוא ד הקריאה (וואקאטיף). ויפה העיר מיכעליס שהוא קדמא ולא פשטא. אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכל'לבנות בית לשם ה אליזיי ) ט "א ה/ «'ז) בית ברביע בק ו ורפ ה וכן צ ל ). 18 ובשאר ספרים (גם נמיכעלים) כזקף, והוא שבוש גדול. ויועץ המלך רחבעס את הזקנים אשר היו עטדים את פני י שלטה אביו י ( 1 וכן הוא כמקרא ישן נישן שלי ו נ ע ב י ה ברביע. ) גם במיג שע יז ב י ת כרביע וכן נפלנטין, ומנשה כן ישראל, ומקריו גנווא. ובמקרא ישן שלי.

79 67 - (שם י כ, וי), עטריס ברביע בק ו ורל ג ובדפום פיזארו עם פירוש אברבנאל וברפ ה [ופע יז] ומיכעליס, וכצ ל. והוא הדין גס כן בדה ב י/ ו. אל ביתו סר וזעף על הדבר אשר דכר אליו נכות היזרעאילי ויבא אחאב ) : ס כ א«ד ) אליו ברביע, וכן הוא בק ו ורל ג ומיכעליס, וכע ל. ויאמר האיש אשר ימלט מךהאנשים אשר אני מביא על ידיכם (ט כ י/ כ ד)«אין שום ספק כי האנשים צ ל ברביע, וכן הוא בק ז. ואטרת אליהם זה הגוי י אשר לוא שטעו בקולי ה אלהיו (ירעיה ז, כ יז), שמעו ברביע בק ז רל ג רפ ה ומיכעליס, ( 10 וכצ ל. ויאטר אלי בן ארם את טקום כסאי ואת מקום כפות רגלי(יחזקאל ט ג, זי), כסאי ברביע בקיז רל ג ורפ ה ןושע מ וטקרא פאריס ש ר] ומנחת שי, וכן צ ל. ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקרמונה(שם מ ז, ח ), יוצאים ברביע בק ו רל ג זרפ ה [וטקרא פאריס ש ל], וכן צ ל ). 20 והמלך שב מגנת הביתן אל בית משתה היין והמן נפל על המטה אשר אסתר עליה (אשתר ז, ר, ( נפל ברביע בק ז רל ג רפ ה ומיכעליס ), 21 וכן צ ל. וישא דויד את עיניו וירא ארז מלאך ה עמד בין הארץ ובין השמים (לה יז כ א, א) עמד ברביע, כן הוא בק ו וכן מצא מיכעלים בכ י, וכצ ל. ויחדל הנביא ויאמר י ידעתי כי יעץ אלהים להשחיתך(דה ב כ ה, י יו), ידעתי רביע ברל ג, רפ ה, ומיכעליס, ( 22 זבן צ ל. ויעמדו עלעזיהו המלך ויאמרו לוי לא לך עזיהו להקטיר לה (שם כ ו, ייה), עזיהו ברביע כן הוא בק ז, ויציל. וכן במליצי שרי בבל המשלחים עליו י לדרש המופת אשר היה בארץ (שם ל כ, ל א), לדרש רביע בק ז ורל ג ומיכעליס, והוא מעיד שכן מצא בכיי, וכן צ ל. וברוב הספרים זקף, והוא שבוש נהל. ובמנחת שי במהפך, וגם זה איננו נכון. ובשתים עשרה שנה החל י לטהר את יהודה וירושלם (שם ל ל, גי), לטהר ברביע כרל ג ומיכעליס, וכן נכון. עוד מקרא אחד היה לי להניא כאן, והוא רק חזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי (יהושע א/ 0, כי היה נראה לי שהתורה צ ל ברביע, וכן מצאתי אח כ בק ז ורל ג, אך אה כ ראיתי כי אולי בכוונה נתנו בעלי הטעמים זקף על התורה מפני מלח ממנו, שאס היה מאמר אל תםור ממנו ימין ושמאל דבק עם התורה היה לו לומר אל תסור טטניז ( 19 גס ככה כט ג שע יו ופלנטין וכטקרא פאריס שיר ונריינעק ונטקרא ישן שלי. חלי,ה חי ה אסיסיר משערת ראשו ן ה נ ה ה י א ד ן ג ע ת ס,,^י ( 2 0 כ ט י ז ל א י ש ן ש ל י א י צ ה (ש א י ל, מ ה). 21 c וכן געקרא ויניציא שע אוט ג שע ח, וכן כמכ יהביי הנקדן, וכן עטאו גם, כן כלעס כטעטי הטקרא שלו. ( 22 וככה נטיג שע ק זטקרא- פלנטין, ועמה p ישראל, וגניוא, ואפיעיום, וריינעק.

80 68 לפיכך עשו אותם שני מאמרים, רק חוק ואמין מאד לשמר לעשות בכל התזרר, מאמר אחד, ואח כ אשר צוך משה עברי אל תסור ממנו ימין ושמאל מאמר שני, כלומר כל מה שצוך משה עבדי אל חסור ממנו ימין ושמאל. ועוד חמשה מקראות מצאתי שנמצא בהם בקצח ספרים זקף במקום רביע, אלא שאינם לפגי פשטא וזקף, אבל הם לפני תביר זטפחא. ואלו הם, וינחם יהודה ויעלי על גזזי צאנו י הוא וחירת רעהו העדלטי תטנתדז י יי ו (כראשית ל*ת, י ג), הוא ברביע ברליג ורפיה ןושע תן וםכיוניטה וחומש עם רמב ן שנח ש ח ומגחת שי ומיכעליס, ובמה וכמה ספרים אחרים מדויקים. אך יהב י ורוויה כתבו הוא מקף, וזה נגד כוונת הכתוב, כי כווגת הכתיב היא לומר כי יהודה הלך לחטנח לגוו צאנו, וכמפורש בפסוק שאחריו הנה חמיך עולה ה*גחה למ צאנו; אבל אם יהיה הוא נק ר זקף, תהיה הכוונה כי יהודה, הוא(ולא תירה) הלך על גוזזי צאנו (ולא נתפרש לאיזה טקוס<, וחירה (ולא יהודה) הלך לתמגח. ואני אתמה על רוויה חמהון גדול, איך לא הכין דבר זה. ויאמר יהושע אל עכן בני י ש י ם נ א ככיי לק א ל ר, י י ש י}*ל י ת ו לי תודף (יהושע זי, י ט) ככור רביע ברל ג, ובדפוס פיזארו עם פירוש אברבנאל, וכי נ ר, השעיית ופלנטין ומקרא ויניציא שע א, ומקרא גנוואן מנחתי שי ומייעלים; יבישתר,^ רבים מקף והוא שבוש. ויאמר דוד אל אכיש אם נא מצאתי חן בעיניך יתנו לי מקום באחך-ן ערי השדה ואשבה שם(ש א כ ז, ה ), מקום רביע ברל ג ורפיה וטיכעלים/ יכן צ"ל. 23 ) ויאמרו אבי י דבר גדול הנביא דבר אליך הלוא תעשה (ט כ ס, 'ג), גדול רביע כרל ג ורפ ה ומיכעלים ורוויה [כהפטרה ל פ תזריע] ושניהם מצאו כן בספרים כ י. ואמרת ב כ ה ת ש ק ע ב ב ל ו ל א ת קי ס י ט פ נ י ה ר ^ה א ש י א נ? י ט כ י א ע ל י ה ייעפו ה רע ה (ירטיה סיף נ א), הרעה צ ל ברביע, בי ככה תשקע בבל ולא תקום מפני אשר אנכי מביא עליה" הוא מאמר אהד, ומלת ויעפו היא מאמר אחר והיא ן י ג ע. םיוס הספר שמסר ירמיהו לשריה להשליך אל תוך פרת (שכך היה סופו כ ל עמים ברי ריק ולאמיס בדי אש ויעפו פסוק נ ת), וצוה אותו שיקרא אח דבריי הספר ההוא, ובכלותו לקרוא יקשור עליו אבן וישליכהו אל תיך פרח ויאמר 'ככה תשקיע בבל ולא חקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה, ואחייב יחזיר ויאמ ר המלה האחרונה מהספר, שהיה ויעפי, וזה דרך הזיק וקיום, לסימן כי כל דכ ר י הספר ההוא יתקיימו עד חמם. ובכל הספרים הרעה מקף, ולפי זה יהיה אשר אנכי מביא עליה ויעפו מאמר אהד, והוא מאסר נעדר הבנה י בכ "י ק ז אין כאן זקף, אבל מפני הרעה בקדמא ואזלא, והוא ג כ טעות (כי הגרש מפסיק פתות טהתביר, ויהיה נתי ז הטלות כן: מפני הרעה (א) אשר אנכי וב) מביא עליה(ג), וזה לא יתכן), זםכל מקים אינגו שבוש גדול כל כך כמו הזקף. והנה רוויה מצא בספר טעמי המקרא, כי לא יבא רביע אחרי פשטא אם לא יהיה אחריו פשטא אחר, חוץ משנים, ויאמר דור אל אביש, אבי דבר גדול, " ) והן הוא במיג שעית ופלנטין וטקרא ישן שלי, וכן כותכ כן כלעם.

81 וכתב על זה (משפטי הטעמים דף ליה) כי מכאן למדנו כי ויעל על מוי צאנו הוא צ ל בזקף ולא ברביע. ואני לא ארהה השכל הישר מפני קבלתו של בן בלעם, מלבד כי קבלתו זאת דחויה מעיקרה, כי גם בזולת פסוק וינחם יהודה, ופסיק בני שים נא כבוד, הנה נא לנו עור בכל הספרים (נם בדפוסי רוויה) ויקחו טלפני משה את כל התרומה אשר הביאו בני ישראל למלאכת לשטות ליו, ג, ). ועוד מלבר זה מצאנו שני כתובים שבאו בהם בכל הספרים פשטא ורביע לפני תביר, והס עזרא ו, י ב. ורה א כ ו, כיו. לפיכך אין מנוס מהירות, כי עדותו של בן בלעס לא הגיעה בשלמותה ליד רוויה, ולא בן בלעם חתום על ההעתק שהיה כיד החכם האשכנזי, ( 24 24) לא אוכל להסכים בזה עם סברת החכם הי ו, לדמות קבלת כן נלעם, בי כן כלעם הוא הוא אביר הקדמונים אשר השאירו לכו מספר ומכין והתרדפות ושטוש כל טעם וטעם, והול* שעשר לכו כל טסורות הברורות אשר נטםרו על כל עכינים הללו. והנה אם נתעה את דבריו ונקרא אתריו תועה, אין לכו עוד יודע עד מה, כי טי מן האחרונים אשר יתחכם לומר עשיתי כן גס אנין ואף אם יאטר, היש להאטין לדבריו, כהיות שאין לו טקראות הכדוקות כמו שהיו כידי הקדמונים, הלא ראינו האתרוניס אשר נכנסו לזו המלאכה להוציא משפטי הטעמים רק לפי שקול דעתם וכלי קבלת הקדטוניס שבולם טעו ושגו. וגס כי אטת הוא שטעיות סופר יש כספר כן כלעם, הן כל טעיות אלה אינם אלא בטלות מעוקלות או בפסוקים שלא הוכאו כלשונם כראוי. אכל ליטר על כלל שמובא טפורש עם פסוקיו מסכימים לו שיהיה טעות, זהו דבר שלא תסכול דעתי; ואם נרשה לנו לומר כן, נרשה לנו ג כ לומר טעות על כל המסורת שלנו מראשה לסופה, בעבור שגס בה כמה וכמה מסורות שהפרט אינו מסכים לכלל או שהפסוקים מעוקלים וכדומה, ונעשה ק התורה כתומה פרוצה. (ותלילה לנו שנדמה לאיש פלוני פוליניא ציון תר ב דף קפ ח!) אמנה אני אסמוך על מסורות בן בלעם ולא אטה מהן ימין ושמאל. ואם אומר בן בלעם בג מקוטות ישמש השוכב את הסלוק וגי (לעיל דף י ג) אלך בעקבותיו, אף כי ברוכף ספרינו ג המקומית מוקפים, ואם אומר שהתלישא תתרדף (הנה ואשלחה ראה למעלה הערה 12) אאמין בו, כי ודאי כן הוא לפי א י ן ל היןדטונים, ואס אזמר שאתרי כל רביע אשר אתרי פשטא צריך לבוא רביע אתר חוץ עב מקומות, ואמצא עול פסוק ג חוץ מב הנטשריס, לא אשכש את דברי בן בלעם, אלא אשבש את נקולו של פסוק הג הזה. ואם שאטת הוא שבפסוק ויעל על גזזי צאנו הוא לא יתכן בו הזקף, ברוכ- לי שגס הרביע לא יתכן בו. וטה שהחכם הביא למעלה שלש פסוקים לסתור את קללת כן בלעם זו, באטת איננה טסותרת על ילס כלל, כי בן בלעם על רכיע אתרי פשטא עוטל, אכל בהם עוטל הרכיעאתרי טרס ולגרמה, את כל התרומה אשר הכיאי בני ישראל, אצרות הקדשים אשד הקדיש דוד המלך ועם דיו י ש ל ח : ד ר ז ; ולטלנו טאלו הפסוקים בלל גלול והוא שאס יקרה לרכיע לכוא אחרי פשטא בלי רביע אחר טלאזריו, שצריך להיות טרס או לגרטה לפני רכיע כזה; ואם לא יוכל להיות זה, אז צריך לבוא הערס במקום הרביע. ומצאנו הרכיע והערס נרלפים אשר ע כ מחלוקת בין הנקדנים בכמה וכמה תיבות שזה מנקד רביע וזה מנקד ערם, כגון ומחלה(ראשית י/ ל ב) על כן (י א, ע ) אנכי (ע ז, ה ) כחסד(כ א, כ כ) ותשלח (כ ז, מיב) קענתי (ל כ, י ) וישמע (שמות י ח, א/ כמדבר כ א, ח ) מדוע (ויקרא י, י ז) ואני (שם כ/ ג ) לכם (כמדכר י ח, ו ( והאנשים(י ג, ל א) בכל אבן(ל ה, כיג) ורצח(ליה, כיז) וגס טיס(דכריס ל, ו ) וההר(ד, ייא) ואתי(ד, י ד) תעשה (כ כ, ג ) ודומיהם רכים אשר לקצת הנקרניס ברכיע ולוןצתס בערס, וראה גם ההערה 20). והנה ללעתי,כלי ספק ר. ייעל עי שיכל אלה אשר הכיא החכם נגל כללו של כן כלעם צ ל הטרס לפני תכי גזזי צא" היא ב נ ' ש י ם " : י א כ ב יד כ כ ה י ז ש ק ע כ כ ל י ל א : 1 1pr0 " י ה ר ע ה זכגלסת כ י שהניא החכם, ומוצל כזה כן כלעם מכל הקושיות, וגם עממי הכתובים מועמדים על עטדם.